האיילים ניצלו: ביהמ"ש קבע כי מותר לייבא איילים אדומים למטרות גידול - אך הם חיה מוגנת האסורה בשחיטה

ביהמ"ש המחוזי בת"א קבע, כי ייבוא של אייל אדום לישראל למטרת גידול מותרת, אולם האייל האדום הוא חיה מוגנת האסורה בשחיטה.

השופטת ד"ר דרורה פלפל התבקשה ע"י אבי גולדשטיין וישראל שמואלביץ, להצהיר כי הם זכאים להמשיך ולייבא לישראל אייל אדום ולקבל את הרישיון הווטרינרי הנדרש לשחיטתו.

העותרים יזמו לפני מספר שנים עסק לייבוא בעלי חיים לגידול ולשחיטה. בספטמבר 2002 העניק להם מנהל השירותים הווטרינרים רישיון לייבוא משלוח ראשון של אייל אדום. האיילים הובאו ארצה ונשחטו.

באפריל 2003, כאשר הגישו המבקשים בקשה לייבוא נוסף של אייל אדום, הודיע להם המשיב כי מאחר והמדובר בחיה מוגנת שלא ניתן לשחטה בארץ, ומאחר והייבוא מיועד לגידול ולשחיטה, הוא אוסר את שניהם. במסגרת הדיון בבקשה לצו ביניים הסכים המשיב להעניק למבקשים רישיון לייבא את האייל האדום.

פלפל הצהירה, כי במידה והמבקשים עותרים לקבלת היתר לייבוא אייל אדום והם עומדים בתנאים הרגילים הנדרשים ע"י המשיב, יש להוציא להם היתר כפי שנעשה כבר.

בא כוח העותרים טען, כי נאמר לו שאם לא היה מיידע את השירותים הווטרינריים כי הוא מייעד את האייל האדום לשחיטה, במקביל לבקשה להוציא ההיתר לייבוא, אז לאחר מכן הוא היה מקבל היתר לשחיטה. לטענתו, נאמר לו כי בארץ נשחטים בעלי חיים מוגנים אחרים, כגון יענים ותנינים. פלפל ציינה כי במידה וטענה זו נכונה, היא טענה חמורה.

לדבריה, אם ניתנים היתרים לשחיטת בעלי חיים מוגנים אחרים, כי אז עובר בכך המשיב ביודעין על החוק.

פלפל קבעה, כי כל עוד לא הוכרז האייל האדום כחיית בר מטופחת הוא נותר חיה מוגנת שאסורה בשחיטה. לדבריה, העובדה שהאייל האדום אינו מוגדר מפורשות כבהמה לצורך שחיטה בתקנות בעלי חיים (שחיטת בהמות), לא מתירה את שחיטתו בכל מקום, בכל תנאי וללא היתר. במהלך הדיון הודה המשיב כי הוא טעה בעבר בכל הנוגע לעניין השחיטה, הוא לא הבחין או שגה בפרשנות החוק. (ה.פ 768/04).