מאוד מוטרדים מהמזרחי

למה הפסד של פרס יחסל את העבודה? אותו גורם הסביר: "מישהו רואה מצב שבו אהוד ברק יישאר במפלגה? חיים רמון יישאר במפלגה? הם הרי לא יישארו, וגם לא תישאר מפלגה. זה יהיה סופה של העבודה".

דיבורים כאלה צפויים, כאשר נמצאים בפתחן של פריימריס לקביעת מנהיג מפלגה. אבל בכל זאת, יש משהו באמירות אלה שהופך אותן לחורגות מהמסגרת המקובלת של מערכה פסיכולוגית. מדוע שבחירת עמיר פרץ, המתמודד נגד פרס, תביא לקיצה של העבודה? למה שאנשים כמו ברק ורמון לא יישארו במפלגה בהנהגת פרץ? אחרי הכול, פרץ אינו איזה ארחי-פרחי שהגיע אל העבודה מהרחוב. הוא כיהן בתפקידים בכירים, ולאחרונה כיו"ר ההסתדרות.

אפשר לא להסכים אתו, אפשר לא להעריך אותו, אבל מה עושה אותו נחות מאחרים שהתמודדו על מנהיגות מפלגתם, וגם מכאלה שנבחרו?

לפני שננסה להבין, כדאי להקדים ולהרגיע: ברק ורמון לא יעזבו את המפלגה. לאן בדיוק יילכו - לליכוד, לשינוי? מי שמדבר על עזיבת המפלגה אינו מכיר את השניים וגם לא את החומרים מהם עשויים פוליטיקאים. לאחר שתסתיים ההצבעה בפריימריס, ואם פרץ ינצח, תוכלו לראות את ברק ורמון ועוד רבים אחרים מגששים את דרכם להשתלב במפה החדשה. אולי לא מייד, ייתכן שזה יימשך כמה שבועות, אבל זה יקרה. כל הסיכויים שמהר מאוד נשמע אותם אומרים, שפרץ הוא מנהיג ראוי ושהם עומדים מאחוריו - לפחות עד שיוכלו לדחוק אותו הצידה.

"מישהו רואה מצב, לפיו עמיר פרץ מנצח ופרס מספר 2 שלו?" שאל אותו גורם בכיר בעבודה את השאלה המצחיקה באמת. ממתי יש לפרס בעיה להיות מספר 2, כאשר אינו יכול להיות מספר 1? כל מי שקצת מכיר את פרס יודע, שיש רק אפשרות אחת שאינה באה בחשבון מבחינתו: פרישה מהחיים הפוליטיים. המוטו שלו הוא, שמי שהולך לא חוזר, ומי שנשאר - הכול יכול לקרות לו. ואין הוכחה טובה יותר לחוכמת החיים הזאת מפרס עצמו.

לכן, כל הדיבורים על סוף המפלגה במקרה שפרץ ינצח אין להם בסיס. הם נועדו להפחיד את חברי המפלגה. אבל לא רק. הם נאמרו גם כדי לגמד את דמותו של פרץ.

המסר של אמירות אלה הוא, שזה למטה מכבודם של אנשים כמו רמון, ברק ופרס לשרת תחת פרץ. וכל זאת למה? אולי כי הוא פחות חכם, אולי כי הוא פחות מוכשר?

קשה להשתחרר מהרושם, שבין השורות מסתתרת האמירה: בחייכם חבר'ה, איזה אדם מכובד ורציני (ואשכנזי) יסכים לעבוד עם המזרחי הזה? "