"אני חיה בחלום ועדיין מכושפת תחת מטה הקסם של גוגל. אני בממלכת השוקולד של המתכנתים הגאונים"

לצד הטכנולוגי בגוגל ישראל דואגת ד"ר יואל מארק, שעכשיו סוגרת שנה כראש מרכז המחקר והפיתוח של החברה בחיפה.

מארק אחראית על צוות של 15 מהנדסים, רובם מהטכניון. הם האנשים שעושים את העבודה שגוגל טוענת שלשמה היא קיימת. בכל הזדמנות יתגאו בגוגל במתכנתים שלהם, שלעתים רשומים אישית על פרויקטים, למשל, המתכנת שהמציא את ג'ימייל.

מארק אנרגטית מאוד ועושה רושם של מישהי שעדיין נפעמת ממקום עבודתה. מארק: "לי יש רק מזל, זה לא עניין של חזון, ממש רק מזל. אני באה מההתחלה מהתחום הזה של חיפוש, תמיד אהבתי מנועי חיפוש, עוד לפני עידן הווב, לפני האופנה. אני זוכרת את התקופה שבה עשיתי את הדוקטורט בטכניון וכולם היו אומרים 'מי צריך את זה בכלל', לא היה ברור מה הטעם בחיפוש.

- גוגל רצו שתישארי בחיפה.

"גוגל פנו אליי אישית וביקשו שאני אנהל את הסניף החדש בארץ שיהיה בעיר חיפה. הם במיוחד ביקשו שלא אעבור לארצות הברית. כשאתה עובד בחיפוש אתה לא יכול להגיד לא לגוגל, זה פשוט מושך מדי. גוגל זה חלום. הספיריט הישראלי, הראש הגדול והחוצפה מאוד מזכירים את גוגל עצמה. אנחנו לא מפחדים להילחם גם באנשים עשירים ומוצלחים יותר מאיתנו".

- אף שבגוגל לא ממש צריך לפחד.

"העניין הוא שבמהות גוגל בנויה על איזשהו אופי ישראלי, שהוא מאוד לא אמריקאי. חבורה של ילדים כישרוניים שלוקחים סיכונים וזה מצליח להם. כל התרבות של החברה היא כזאת - סיכונים והעזה. פה בחיפה גייסתי כמה אנשים כישרוניים כאלה. כישרוניים הכוונה לא לחכמים, אלא למתאימים למודל של גוגל. בגוגל מחפשים שילובים מעניינים של אנשים, שהם לא רק מאוד חזקים בתאוריה או בהמצאות של אלגוריתמים מתוחכמים, אלא גם בביצוע ובעבודה על המוצר עצמו. אנשים שלא נותנים למישהו אחר לעשות את העבודה השחורה".

- מה זה העבודה השחורה?

"בכל חברת היי-טק קלאסית יש החוקר הגאון שממציא את האלגוריתם, ויש המתכנתים שמממשים אותו. בגוגל זה לא ככה. אצלנו אין גאונים שלא נוגעים במוצר. האנשים שעובדים כאן צריכים גם ליזום דברים ולפתור ולפתח אותם בעצמם. כשמישהו בא ואומר לי שיש בעיה בג'ימייל, אני אומרת לו שייגש וינסה לפתור אותה. כל מי שמציע משהו מוזמן לנסות אותו בפעולה. אחר כך יהיו אנשים אחרים שיבדקו שזה באמת עובד ושהקוד שהמצאת תקין. וכמה שבועות אחר כך המוצר בחוץ, מוצע בחינם לציבור.

"זה עושה את זה למתכנתים, מדליק אותם. הם מרגישים שיש להם אימפקט על מה שהולך להיות מחר על המדף. אנחנו פה בחיפה בסוף העולם, אפילו לא בתל אביב, וכבר השפענו על מאות מיליוני אנשים בעבודה שלנו".

- מה בדיוק המצאתם בחיפה?

"אנחנו עדיין מוכרחים להיות טיפה צנועים בקשר לדברים המדויקים שאנחנו מפתחים כאן בחיפה. עדיין לא עשינו מוצר שלם חדש, אלא תרמנו להרבה מוצרים קיימים אחרים, רק חלקם בעברית. הדברים הכי קטנים. 'השטן נמצא בפרטים', כמו שאומרים. הרבה דברים שעשינו אנחנו כבר רואים איך משפיעים על תעבורת הגולשים באתרים של גוגל. ויהיו עוד הרבה מוצרים. כשמשהו ממש חדש ייצא אני בטוחה שכולם יידעו ושנעשה את המדינה גאה בנו".

- אתם מגייסים אנשים באופן שוטף למרכז?

"כן. בעצם אין לנו גבול. ממש מחפשים באופן אקטיבי כל הזמן כל מי שמתאים לתקופה הזאת של גוגל. מגייסים לאט וביציבות, כל פעם אדם אחד. כל אחד חייב להיות ממש תותח לפי המנגנון שלנו. זה מאוד מחמיא למתכנת החדש. כי תחשוב, מגיע אדם שניתנת לו היכולת להשפיע על המוצרים הבסיסיים ביותר של גוגל. גם החיפוש עצמו. כשאנחנו מגיעים לארצות הברית רואים בנו שווים לגמרי. זה מרענן מאוד וחסר תקדים לעומת מקומות עבודה אחרים".

- יש אווירה של מהיד לפה.

"הקטע בגוגל הוא לשחרר המון מוצרים לא סופיים ולבחון אותם. זה עושה את זה הרבה יותר פשוט. אנחנו עושים שדרוג ושחרור גרסה חדשה ממש לעתים קרובות. זה הסוד. אם היינו צריכים לבנות מוצר בשל שצריך לדאוג שיהיה תואם לגרסאות קודמות שלו ושיהיה לו שוק משתמשים בטוח וחבילות תוכנה, זה היה הרבה יותר מסובך ולא כדאי. היה לוקח לנו חצי שנה עד שנה לכל ריליס, כמו חברות רגילות.

"אצלנו זה לא קיים. הכול מיידי. הכול און-ליין ועל הסרבר. יש הרבה מהנדסים וכולם עוזרים זה לזה. אני מדווחת ישר לביג בוס של כל האנג'נירים בארצות הברית, ללא מתווכים, ללא טפסים. כל מתכנת הוא ממש בעל כוח ללכת עם מה שהוא רוצה עד הסוף. גם עד הבוס. כשיש רעיון על הפרק מנסים אותו. הוא מיד יכול להראות את זה גם לסרגיי. החברים בודקים את הקוד וזה יוצא. למתכנת יש הרבה כוח והרבה חופש. לכן אנחנו כל כך מדקדקים בפרטים כשלוקחים עובד חדש".

- קרה שפיטרתם עובד?

"לא בארץ. ממש לא. בחו"ל אני מניחה שכן, אף שגם שם לא שמעתי על אף מקרה. כן, יש כאלה שעזבו, אני מניחה, כאלה שהרגישו שעשו את המכה הגדולה, קיבלו כל כך הרבה והמשיכו. יש לי הרבה חברים שהם בין הראשונים בגוגל ועדיין פעילים בעבודה. הם מולטי מיליונרים, אבל יש מה שעושה להם את זה והם נשארים ומפתחים מוצרים. זה סוג של התמכרות לעבוד בגוגל. לא באופן שלילי. הם עושים משהו ורואים תוצאות".

- נשמע אוטופיה.

"ממש ככה. גם אני עדיין לא מאמינה לזה. אולי אני עוד קצת מכושפת. אני אומרת את זה, אבל קשה לי לחשוב שזה ממש ככה. אני עדיין בהשפעת מטה הקסם הזה של גוגל שבו ממש כל דבר קורה ובלי הגבלה. לפעמים אני לא קולטת איך המערכת הזאת ממשיכה לעבוד כל כך טוב וברמה עולמית. בקרוב נהיה 20 איש. כשאתה שם כל כך הרבה אנשים חכמים באותו מקום זה יכול להיות קצת כאוטי, ככה זה בכל אופן בכל מרכז פיתוח של גוגל".

- אם כך, לכל מתכנת יש פוטנציאל נזק לא קטן.

"כן, אבל לא כועסים עליך אם אתה לוקח סיכון ענקי ונכשל. בגוגל שונאים התמהמהות, ראש קטן, עצלנות, וכועסים עליהם. שתחכה שיגידו לך מה לעשות. זה הכי לא גוגל - פקודות עבודה. למתכנתים יש המון כוח, ולכן שוב, חשוב לנו להיזהר בגיוס.

"כשעבדתי בי.ב.מ, לדוגמה, עשינו גיוס עובדים מקומי סטנדרטי. בסוף הבוס המקומי היה מחליט, וזהו. אני הייתי החתימה האחרונה על טופסי הקבלה של אדם חדש. בגוגל זה הכי לא ככה. המהנדס עובר תהליך - הוא לא בא אליי, אני לא הביג בוס, הוא פונה און-ליין, רואה את התפקיד הדרוש, שולח קורות חיים, ואז יש לו שישה ראיונות מול אנשים שונים בכל העולם. אף אחד לא מדבר עם השני, ורק כותבים דיווח על הבן אדם. אני רק קול אחד בין הקולות.

"הם כמובן רואים שזאת אני ששואלת, עם הניסיון שלי, אבל יש ועדת גיוס שנפגשת ומבוססת רק על הנתונים, בלי לפגוש את המועמדים. ואז סרגיי ברין ואריק שמידט עדיין סופר-מעורבים ורואים את התיק של כל מועמד בלי יוצא מן הכלל. ראיתי מקרים שסרגיי לא קיבל אנשים למרות שכולם אהבו אותם, בגלל איזושהי נקודה קטנה".

- איזו נקודה? לפעמים מוותרים על השאפתנים מדי?

"כן, גם זה שיקול. אפשר לפספס מישהו מאוד חזק. המנגנון עובד ממש טוב ויש אחוזי פספוס. אני מקווה שאנחנו לא מעליבים אנשים ממש חכמים. הם פשוט לא משתלבים במודל הזה. כשאתה רואה את המספר של אנשים שחושבים כמוך בכל העולם אתה מבין שזה אנשים שנבחרו כמוך, ולא במקרה מדברים באותה שפה גוגלית כמוך".

- את אומרת שהמרכז בחיפה גדל לפי כמות האנשים שמתאימים. התקציב בלתי מוגבל?

"זה עוד אחד מהמאפיינים של האוטופיה הזאת. כמו הסיפור על צ'רלי וממלכת השוקולד. גוגל, אומרים, הוא מפעל השוקולד של המהנדסים. מי שאוהב לתכנת חייב לאהוב את המקום הזה. זה חלום של מקום. התקציב זה אחד מהדברים המוזרים. כדי לאפשר ארגון עם מעט הנהלה כל אגף הוא עולמי. אני חייבת לטפל רק בתכנות. זה כל מה שמצפים ממני לעשות. בגוגל אין הסחות דעת.

"בתקציב מטפל אגף אחר - כוח אדם וניהול חשבונות - שם יש אנשים שונים, סופר-מקצועיים, וגם עם אותה תרבות של גוגל, והם לוקחים את זה ממני, מפנים את כל העניינים האלה מהשולחן שלי באופן טוטאלי. אני מתייעצת איתם, אבל הם לא מדווחים לי, אלא למטה שלהם, הניהולי. הם כמעט מנהלים את עצמם. אני לא אחראית על איזשהו תקציב שאני אמורה לחלק בין המחלקות. הכול קורה במובן מסוים מעצמו, באופן ורטיקלי עם הקולגות בעולם. כשאני אומרת שאני צריכה משהו וזאת דרישה הגיונית - כמעט הכול - הדבר הזה מופיע מיד. זה פשוט קורה".

- בחיפה יש הרבה אביזרי אירובי וספורט מפוזרים במסדרונות.

"המשחקים במשרד וכל אספקט הכיופים הם רק הצד האחר של המטבע. העובדים צריכים לעבוד קשה - כל אחד אחראי לחלוטין למה שהוא עושה ומציע לכל אורך הפיתוח. באים אליו בשאלות. יש כמובן חדר משחקים, ואנשים שואלים אם באמת עובדים אצלנו מרוב כיופים, אבל בעצם חדר המשחקים ישנו רק כדי שהעובד יידע שהוא שם ושאופציית המשחק קיימת. זה לעצמו עושה חשק לעבוד, במין יחס פסיכולוגי של לעזור לעובד להירגע. הכול מסביב צריך להיות סופר קול כדי להגיע לסטייט אוף מיינד מסוים, כי העבודה כל כך חשובה. הרי לעובדים אסור לעשות שום שטות קטנה שתפיל את המערכת".

- הבנתי שיש אנשים שלא מתקבלים לעבודה רק על סמך זה שהם לא "גוגליים".

"אתה יודע מה זה גוגלי? חוץ מזה שאנחנו מבקשים שהמועמדים יהיו מתכנתים, תאורטיקנים ואנשי ביצוע, אנחנו גם רוצים לדעת שהם באמת גוגליים. אני חושבת שהישראלים במקרה מאוד טובים בזה, והרבה מהם עונים על ההגדרה. גוגלי זה אדם סקרן, ראש גדול וכו'. לפעמים אנשים לא מתקבלים כי הם לא גוגליים, וזאת באמת הסיבה היחידה. אנחנו רואים שזה פשוט לא יעבוד אף שהם סופר מקצועיים. יש שני סוגים של אנשים: אנשים ששונאים את גוגל ואנשים שהתקבלו. אמר את זה חבר שלי שלא התקבל. זה לא כיף לא להתקבל למין קנטרי קלאב כזה".

הכתבה המלאה, הכוללת גם ראיון עם מנכ"ל גוגל ישראל, מאיר ברנד, מתפרסמת במגזין "פירמה" של "גלובס"