זו לא בדיחה

אתמול ראינו בטלוויזיה שפרשת המשקפת הבלתי משקפת של עמיר פרץ הגיעה עד לתוכנית הבידור האמריקנית של ג'יי לנו ("הלילה"). למי שלא מודע לסיפור, מדובר בצילומים של שר הביטחון, עמיר פרץ, עומד עם הרמטכ"ל, ומשקיף על הגייסות. זו תמונה נפלאה בשביל פרץ, כי היא מסייעת לו לפרוץ את תדמית מנהיג הפועלים, ולעבור לתחום המצביאים העומדים בראש ההר ועוקבים אחר תנועות הצבא שבפיקודם.

אלא במקום שהתמונה הנפלאה תהפוך את פרץ למצביא, היא הפכה אותו לבדיחה, שכן המשקפת היתה חסומה במגיני עדשות. כלומר, היא היתה סגורה. כלומר, כשפרץ הביט לתוכה, הוא לא ראה גייסות, אלא את מגיני העדשות. כלומר, שחור, חשיכה גדולה, כלום. שזה יכול לקרות, וכאשר זה קורה, מוריד המשקיף מיד את העדשות. וכאן בדיוק הבעיה.

פרץ לא הוריד את העדשות. להיפך. הוא הוריד את המשקפת מעיניו, שוב קירב אותה אל עיניו ו"השקיף" דרכה - וכך שלוש פעמים. מה שמעורר כמובן תמיהה גדולה: הרי כבר לאחר הפעם הראשונה ראה פרץ שהוא לא רואה דבר. מדוע לא הוריד את מגיני העדשות כדי שיוכל להשקיף? מדוע שוב הביט דרך המשקפת החסומה לראייה? ומדוע עשה זאת פעם נוספת?

התשובה המתבקשת היא הפוזה. פרץ לא השקיף אל הנוף או החיילים. הוא רצה תמונה שבה הוא נראה כאילו הוא מבצע השקפה צבאית. האם לא הבין שהמצלמה תופשת שהוא לא יכול לראות דבר? אולי הוא חשב שזה מה שמשקפת מראה, שככה המשקפת צריכה להיות? לא יודע. כנראה שההסבר הוא שפרץ לא האמין שהמצלמות יבחינו בהיותה של המשקפת חסומה, או שהציבור לא יבחין בכך.

בכל מקרה, זו אינה בדיחה. אירועים כאלה, קטנים כביכול, מלמדים לפעמים על האדם יותר מכל דבר אחר. לאדם רציני זה לא היה יכול לקרות. והאירוע הזה אישר שפרץ אינו אדם רציני. או, במלים אחרות, שבראש מערכת הביטחון שלנו עומד ליצן שלא מעניין אותו לראות, אלא להיראות (עם משקפת). נדמה שהגדרה זו משקפת את האדם ותפקודו, עוד לפני פרשת המשקפת. ולמרות זאת, למרות שברור שפרץ וביטחון זה כמו שמיטה והר סיני - אי אפשר להזיז אותו.

וזו כבר כן בדיחה.

שיקול דעת אינו התקפלות

פרסומים בתקשורת הגדירו את ביטול השביתה הכללית כהתקפלות מצידו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני. זאת כמובן אפשרות אחת. אני מאמין יותר באפשרות השנייה, שעיני פשוט הפגין אחריות ושיקול דעת. למרות שהסיבה לשביתה היתה מוצדקת, הלנת השכר השערורייתית לעובדי הרשויות, הרי שלולא בוטלה, היתה גורמת נזקים לאנשים רבים. אם יש אפשרות, ולו קטנה, לפתור את הבעיה בלי השבתה, טוב שעיני נתן לכך סיכוי.

המסתערבים

בימים האחרונים חוסלו כמה פעילי טרור. המחסלים הם לוחמים מיחידת המסתערבים. אני חושב הרבה על הצעירים הללו, המשוטטים בתוך אוכלוסייה עוינת, מסכנים את נפשם, כל טעות קטנה שלהם יכולה לסיים את חייהם. שום תהילה אין בלחימה הזאת. הלוחמים חייבים להישאר אנונימיים. הסיפוק היחיד שיכול להיות להם הוא להוציא מהעולם עוד טרוריסט, ובכך להציל חייהם של רבים. רק הקרבה יש בסוג הלחימה הזה, הנעשה על ידי גיבורים. כן, גם זה צה"ל.