המשנה לשעבר לנגיד בנק ישראל, פרופ' צבי זוסמן, דוחה את הערכות הדרג המדיני, לפיהן דו"ח העוני לשנת 2005 יצביע על שיפור לעומת שנת 2004.
לדברי זוסמן, נתונים ראשונים לשנת 2005 מצביעים על המשך המגמה של תוספת עובדים שכירים בעלי שכר נמוך. אוכלוסיית השכירים מעל גיל 18 ועד הפרישה, המשתכרים פחות ממחצית השכר הממוצע עלתה, בחמשת החודשים הראשונים של השנה לפחות החודשים המקבילים ב-2004 - תוספת של 10,000 איש.
שכרם הממוצע של עובדים אלה ירד ב-1.5% לעומת חמשת החודשים הראשונים של שנת 2004. כמו כן, טוען זוסמן, הפגיעה בשכבות החלשות בתקציב השנתיים הקודמות, נמשכת גם בתקציב 2005, ותתרום אף היא להקטנת ההכנסה נטו של העשירונים התחתונים.
זוסמן קובע, כי דו"ח העוני לשנת 2004 מראה בבירור, שהבשורה של שר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו, לפיה צמיחה היא תחליף למערכת רווחה מקיפה, התבררה כבלתי מבוססת.
"בשנה האחרונה היתה צמיחה, לא בגלל הקיצוץ בקצבאות אלא בגלל הרגיעה בטרור. אך הצמיחה לא שיפרה את מצב השכבות החלשות ונוספו 28 אלף עניים על-פי הכנסתם הכלכלית הנמוכה.
"במקום להשתמש בפירות הצמיחה לחיזוק מערכת הרווחה, נמשך הקיצוץ החריף בקצבאות, ומערכת הרווחה הוציאה ממעגל העוני רק 80 אלף איש, פחות מאשר בשנת 2003", אומר זוסמן.
עוד קובע זוסמן, כי הצמיחה, שלא היטיבה עם העניים, ביחד עם מערכת רווחה מקוצצת, דירדרו יחד 108 אלף אנשים נוספים אל מתחת לקו העוני בהשוואה ל-2003, מהם 61 אלף ילדים.
"הנזק שנגרם לא מתבטא רק במחסור וסבל, אלא גם בפגיעה בכושר ההשתכרות שלהם בעתיד (כתוצאה מאי יכולתם של ההורים לספק חינוך ראוי). החרפת העוני בשנה שעברה לא היתה צריכה להפתיע.
"מצד אחד הראו מחקרים רבים שנערכו בישראל ובמדינות אחרות, שצמיחה כשלעצמה אינה מיטיבה עם בעלי ההכנסות הנמוכות. אכן היה צפוי שחידוש הצמיחה בישראל, המתאפיינת זה כשני עשורים על-ידי גידול בביקוש לעובדים בעלי מיומנות גבוהה, לא תשפר את מצבם של החלשים".
זוסמן קובע חד-משמעית, כי המדיניות התקציבית שהופעלה מאז 2003, פגעה באופן שיטתי בשכבות החלשות: קיצוץ בקצבאות ובתקציבי החינוך והבריאות שפגעו בעשירונים התחתונים, ולעומתו הרפורמה במס הכנסה שהיטיבה עם אלה שמעל קו העוני.
לדברי זוסמן, התוצאה המשולבת של אי גידול בהכנסה הכלכלית של העשירונים התחתונים ושל קיצוץ בקצבאות היא: ירידה של 9% בהכנסה נטו לנפש בעשירון התחתון וב-2% בעשירון התשיעי. לעומת עלייה של 5%-6% בהכנסה נטו לנפש בשני העשירונים העליונים.
תוצאה חמורה נוספת היא העובדה, שהחריף העוני בקרב משפחות עובדות. אמנם נוספו למשק מועסקים חדשים, אך אחוז המשתכרים שכר נמוך גדל ותוחלת העוני בקרב המשפחות העובדות, על-פי הכנסתם הכלכלית, המשיכה לגדול אף היא.
לעומת זאת, אומר זוסמן, מערכת הרווחה שהיתה אמורה לסייע למשפחות עובדות שמתחת לקו העוני, פעלה באופן מצומצם יותר על אוכלוסייה זו, בגללה קיצוץ בקצבאות, והצליחה לשפר את מצבם של רק 35% ממשפחות אלה ולהוציאן מהעוני, לעומת 40% שחולצו בשנת 2003.
כתוצאה מכך, בשנה שעברה ירדו 20 אלף משפחות עובדות נוספות אל מתחת לקו העוני. בניגוד להצהרותיו של נתניהו, דווקא מספר המשפחות שאינן עובדות, למרות שיש בהן מפרנסים בגילי עבודה, הוקטן ע"י הקצבאות ב-4,000 יותר מאשר ב-2003.
כתבות
ני"ע
