פרחים אי-אפשר לייבש בה

*מסע ההרפתקאות ההזוי של ארנולד ג'ייקובס, עיתונאי ועורך ניו-יורקי, נולד בעקבות נדר שנדר. הנדר הזה גרם לג'ייקובס לשבת ולקרוא, אחד לאחד, בסדר הנכון ובלי לדלג, את כל 32 הכרכים, 33 אלף העמודים, 44 מיליון המילים המסודרות ב-65 אלף ערכים של האנציקלופדיה בריטניקה. הספר שפרסם בשובו ממסעו, ובו דיווח על השנה שהקדיש לקריאת הבריטניקה מתחילתה ועד סופה, הוא אחד המשעשעים ביותר שקראתי בתקופה האחרונה.

לספרו הוא קרא The Know-It-All: One Man's Humble Quest to Become the Smartest Person in the World. ובתרגום חופשי: "החוכמולוג: מסעו הצנוע של אדם אחד לקראת הפיכתו לאיש החכם בעולם". אל דאגה. ג'ייקובס לא הפך לאיש החכם בעולם. אבל הספר הוא יומן אישי מרתק, המתאר איך קיווה שהידע שיצבור יקנה לו תהילה, ויהפוך אותו לאלוף הטריוויה; איך נועד המסע הזה לפרוק תסכולי תחרות עם אביו; איך הוא קיווה למצוא מזור להתלבטויות הזהות שלו כיהודי חילוני דרך אתגר הקריאה הקשוח; ואיך כל התקוות האלה התנפצו, תוך שתקוות אחרות התגשמו. דיווח חינני, מצחיק, מלא פיסות טריוויה ושכיות-ידע שליקט מן האנציקלופדיה במהלך הקריאה, וגם תובנות מעניינות על מהות הידע.

הידעתם, למשל, שלפילוסוף רנה דקארט הייתה חולשה מיוחדת לנשים פוזלות? הידעתם שהמתמטיקאי פיתגורס הזהיר את תלמידיו שלא לגעת בשעועית? האם תיארתם לעצמכם שעובדות מוזרות כאלה מככבות באנציקלופדיה בריטניקה המכובדת כל-כך?

[הערת העורך: יש שטוענים שפיתגורס לא התכוון לשעועית ממש, אלא לשימוש שנעשה בה להצבעה ביוון, ולכן הוא בעצם הזהיר את תלמידיו מעיסוק בפוליטיקה].

אתה, כמו ג'ייקובס וכמוני, חושב שעובדות הן דבר מעניין, וצבר גדול של עובדות הוא דבר מאוד מעניין. אבל לא הכול שותפים לעמדה זאת. במדע המודרני יש כאלה המתייחסים בביטול לחשיבותן של עובדות בכלל. אבל גם ג'ייקובס, גם אני, וגם רעיון ה"אנציקלופדיה" בכלל, עדיין נותנים לעובדות ולידיעה את הכבוד הראוי. והעובדות המעניינות ביותר הן עובדות על עובדות. מטה-עובדות. עיון במה שקורה לאנציקלופדיות כיום מאפשר ללמוד הרבה על מה שקורה לעובדות הללו.

בריטניקה בדולר

הדבר המעניין ביותר בעיניי במסעו של ג'ייקובס היה בחירתו לערוך אותו דווקא בין כרכים מודפסים, בימים שבהם אנציקלופדיית-הנייר הולכת ונעלמת מן העולם. העובדה שהוא רכש עותק חדש ומבהיק של הגרסה המודפסת של הבריטניקה היא פיקנטית, אך בו-בזמן הפכה את סיורו לעדכני בערך כמו מסעותיו של ז'ול ורן. העולם, פרט לג'ייקובס, כבר עבר לצרוך את העובדות שלו מפורמט שאינו מבוסס-נייר. סיפור מעברה של האנציקלופדיה מן הפורמט המודפס למבנים אחרים הוא פרק מרתק בתולדות הידע.

לאנציקלופדיות יש עבר מפואר. הרעיון היומרני של איסוף מידע על הכול במקום אחד אינו חדש. על-פי הבריטניקה עצמה, קיימות אנציקלופדיות כתובות לפחות מאז המאה הרביעית לפני הספירה. האנציקלופדיה הראשונה שנערכה על-ידי אישה יצאה לאור לפני כאלף שנה. האנציקלופדיה הראשונה לנוער יצאה לאור כבר במאה ה-16. המהדורה הראשונה של הבריטניקה הודפסה לקראת סוף המאה ה-18.

אנציקלופדיות תופסות מקום מכובד וחשוב על מדף ההיסטוריה, לא רק על מדף הספרים. הן מגויסות לקביעת עובדה, להדגשת הצהרה, להדגמה סימבולית. כך, למשל, פרנסיס בייקון חיבר אנציקלופדיה שמטרתה "לבנות מחדש את המדע, האמנויות וכל הידע האנושי ולבססם על בסיס ראוי, רציונלי", והמשמעות היא שהאנציקלופדיה שיחקה תפקיד בהיווצרות תקופת ההשכלה. תנועות לאומיות רבות הגדירו את היצירה של אנציקלופדיה בשפתן (פינית, טורקית, הונגרית, אסטונית וכו') כמשימה בעלת חשיבות לאומית.

גם בישראל היה אלמנט פוליטי והצהרתי לא קטן בהוצאה-לאור של האנציקלופדיה העברית. הכרך הראשון שלה יצא לאור ברוב טקס בקיץ 1948, בעיצומה של מלחמת השחרור. "נשיא-הכבוד של האנציקלופדיה העברית היה נשיא המדינה, פרופ' חיים ויצמן. התצלום הראשון שבתחילת כרך א' הוא של מגילת העצמאות. בהקדמה לאנציקלופדיה מובעת התקווה לסיים את הוצאת כל הכרכים בתוך שש שנים, ומספרם אמור היה להיות 16. בפועל נמשכה כתיבת 32 כרכיה, לא כולל כל כרכי המילואים, למעלה מ-30 שנה, ורק בשנת 1980, כרבע המאה אחרי היעד המקורי, נשלמה הוצאתה לאור. בכתיבת האנציקלופדיה השתתפו יותר מ-2,500 כותבים". ואת האינפורמציה הזו אספתי מאנציקלופדיה עברית אחרת, הוויקיפדיה.

30 שנה, 2,500 כותבים, חמש החלפות של עורכים ראשיים, 32 כרכים (כמו הבריטניקה) ועוד כמה כרכי-מילואים. האנציקלופדיה העברית נמכרת היום בכ-5,000 שקל. גם מהדורה מודפסת של הבריטניקה היא עסק יקר, כ-1,500 דולר. אבל הגרסה האלקטרונית המלאה של אותה אנציקלופדיה, על-גבי תקליטור, עולה פחות מ-50 דולר. מנוי לשימוש בגרסה המקוונת של הבריטניקה נמכר בדולרים בודדים.

[הערת העורך: מתי המו"ל השמרן של הבריטניקה הסכים להעלות אותה לרשת?].

מאוחר מדי. בשנות ה-80 דחו עורכי הבריטניקה הצעת שיתוף-פעולה מצד מייקרוסופט. חברת התוכנה המובילה הציעה מיזם משותף להוצאה-לאור ממוחשבת של האנציקלופדיה על-גבי תקליטור. הסירוב של בריטניקה דחף את מייקרוסופט להוציא-לאור אנציקלופדיה משל עצמה, Encarta שמה. Encarta נמכרה או ניתנה למיליוני לקוחות. כתוצאה, מעמדה של בריטניקה החל להידרדר. נתח-השוק שלה צנח, מספר העותקים שנמכרו הלך וירד, וגם מעמדה של האנציקלופדיה כמותג מוביל התערער. כשבבריטניקה התעוררו, כלכלת האנציקלופדיות, כמו כלכלת הידע בכללו, כבר לא היו כשהיו.

איך זה שהוויקיפדיה מדייקת?

מחשוב האנציקלופדיות איפשר הכנסת תכנים רבים מסוג חדש. האנציקלופדיה הממוחשבת מכילה יותר תמונות וצבע מקודמתה המודפסת. היא מכילה תכני מולטימדיה כמו אנימציה וצליל, שלא היו אפשריים כלל במהדורות מודפסות. אבל השינוי שהביא המחשוב לבדו מתגמד ביחס לשינוי המתרחש עם הופעת אנציקלופדיות מבוססות אינטרנט. על-גבי הרשת מתאפשר קצב עדכון שאין לו תקדים, מתאפשר נפח בלתי מוגבל של תכנים, ומתאפשרת שיטה מהפכנית להגדרת מחברי התכנים וצורת העדכון.

האנציקלופדיה מבוססת-הרשת המפורסמת והמצליחה ביותר היא הוויקיפדיה. היא נוצרת רק על-ידי עבודה של מתנדבים, היא נגישה לכול, והיא בחינם. אנציקלופדיה זמינה לכל דכפין, לא רק לקריאה, גם לכתיבה.

תופעת הוויקיפדיה מציבה שאלות נוקבות על מהותו של ידע ועל השיטות ליצר אותו, לערוך אותו ולגשת אליו. השאלה הראשונה המתבקשת היא, האם התכנים של וויקיפדיה טובים ואמינים? תגובת הקהל הרחב שמסתמך עליה יותר ויותר, מעמדה של הוויקיפדיה במנועי-החיפוש, הפרסים הרבים שבהם היא זוכה, וכן מחקרים בלתי-תלויים - כולם מצטרפים לתשובה מאוד מעודדת.

כל האינדיקטורים האלה מראים שההיקף, העומק והאמינות של ערכי הוויקיפדיה הם בעלי איכות מרשימה, שאינה נופלת מאיכות ערכים באנציקלופדיות הטובות ביותר. איך זה ייתכן? איך יכולה הייתה להיכתב אנציקלופדיה טובה, בתקופה כה קצרה, בתקציב כה נמוך, ובאמצעות מערכת כה מבוזרת?

[הערת העורך: למהירות היריעה ולרוחבה יש גם מחיר. היכנס למשל לוויקיפדיה בערך "עמיר פרץ". הערך כבר הספיק להתעדכן, ופרץ מופיע גם כיו"ר מפלגת העבודה. יחד עם זאת, יש טעות בשיעור המצביעים לו, לשמעון פרס ולבנימין בן-אליעזר. ויכולות כמובן ליפול טעויות בעלות חשיבות רבה יותר].

בין המועד שכתבת לבין המועד שבו הזדמן לי להגיב, תוקנו גם הערכים האלו. כך שאומנם יכולות ליפול טעויות, אך הסיכוי שמישהו ימצא ויתקן אותן גבוה. ושלא כמו בחומר מודפס, גם זה שבידיך כרגע, גם ניתן לראות מי תיקן ומתי, ותמיד גם פתוחה הדלת לעוד תוספות ותיקונים. הנה, אני תיקנתי משהו בערך על פרץ, תוכל לבדוק בעצמך.

יתירה מזאת, תוכל להתבייש בכך שעסקת בקיטורים במקום בתיקונים. הוויקיפדיה נכתבת על-ידי מתנדבים המכנים עצמם "וויקיפדים". גם אני אחד מהם. למה אתה לא? בוויקיפדיה העברית, למשל, רשומים 8,300 מתנדבים כאלה. כ-200 כותבים בממוצע תורמים תוכן חדש מדי חודש. כיום יש כבר עשרות-אלפי ערכים בוויקיפדיה העברית, בת השנתיים בלבד. הגרסה האנגלית מחזיקה למעלה מ-600 אלף ערכים, פי עשרה ממספרם בבריטניקה. ערך בוויקיפדיה עובר כעשר פעולות עריכה בממוצע.

יש גבול לדמוקרטיה

וויקיפדיה היא תוצר של התנדבות, אך יש בה גבולות לדמוקרטיה, וגם בה מתקיים סוג של היררכיה. בוויקיפדיה העברית, למשל, יש כ-30 "עורכים" בעלי זכויות-יתר, הנקראים אדמיניסטרטורים וביורוקרטים. הם המופקדים על שיפור האיכות, על גישור בסכסוכים ועל מניעת הפרת זכויות יוצרים. ה"עורכים" האלה מגיעים למעמדם רק בזכות פעילותם בוויקיפדיה. אין ביניהם בהכרח קשר קודם. כך, וויקיפדיה היא לא רק מודל חדש ושנוי-במחלוקת להוצאה-לאור ולכלכלת מידע; היא גם מהווה דוגמה מעניינת וחדשנית לשיטת התארגנות וניהול אחרת, המתאפשרת בזכות הרשת.

האנציקלופדיה שברשת מסקרנת מאוד, משום שהיא מצליחה מאוד ביצירת נפחים גדולים הרבה יותר מאלה שהיו באנציקלופדיות-הנייר, ובו-בזמן קל הרבה יותר לחפש בתכנים האלה. אבל האם השיטה תצליח גם בשמירה על איכויות? והאם יש תשובה, בשיטת ההפצה הממוחשבת והמרושתת, גם לקצב היצירה והעדכון, למחיר הגישה ולשינוי הבעלות?

אם נחזור לג'ייקובס, הרי שמסעו בקריאת האנציקלופדיה מתחילתה ועד סופה הוא סמלי במיוחד. אולי מבלי דעת...

[הערת העורך: האיש קרא 32 כרכי בריטניקה, מההתחלה ועד הסוף. דעת יש לו.]

דעת כנראה כן, תבונה לא בהכרח. ובכל מקרה, מסעו היה מסע ההשכבה של האנציקלופדיה המסורתית. באנציקלופדיה של המאה ה-21, זאת שברשת, לא יהיו עוד שלושים וכמה כרכים, עשרות-אלפי עמודים, או אתגרים אחרים לחוכמולוגים מטעם עצמם. יהיה הרבה יותר תוכן. לא יהיו עיכובים מיתולוגיים בכתיבה ובעדכון, כמו במקרה של האנציקלופדיה העברית, לא תהיה הידרדרות כלכלית כמו זו שממנה סבלה הבריטניקה. לעומת זאת, יהיו בה שינויים דרסטיים במעמדו של "העורך", בדמוקרטיה ובניהול של ידע. ולגמור לקרוא אותה יארך חיים שלמים.