תכנוני מס הם לגיטימיים

"תכנוני מס" מהווים כיום יעד להתקפה חסרת תקדים של הרשויות בישראל, זאת מבלי להתחשב כראוי בזכויות חוקתיות של משלמי המיסים. כך הוא, לדוגמא, המאבק המתוקשר של רשות המיסים כנגד מה שהיא מכנה "תכנוני מס אגרסיביים". המאבק נועד ליצור "אפקט הרתעתי" ביחס לתכנוני המס, אך בפועל הוא יגרום לעלויות רבות ועיוותים במשק ובכלל זה לפגיעה בעסקים ולבריחת הון למדינות אחרות.

כאשר זכויות היסוד של משלמי המסים מופקרות, בתי המשפט צריכים להתערב ולשמור על הזכויות החוקתיות של הנישומים. אלא, שבמקום לצאת חוצץ נגד הרשויות במטרה להגן על משלמי המיסים, בית המשפט העליון מרשה לעצמו "לתקן" את חקיקת המס כראות עיניו לרעת הנישומים, תוך פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ובוודאות העסקית.

האקטיביזם השיפוטי אשר השתרש בישראל, תורגם לכוח לתקן חקיקה הנחשבת כבעייתית בעיניי בית המשפט. הדרך לתקן "חקיקה בעייתית" נעשית באמצעות פרשנות תכליתית, היינו שבית המשפט ממלא את החסר בחקיקה לפי ראות עיניו. בהקשר זה בית המשפט קבע בעבר כי פרשנות חקיקת המס לא צריכה להיות שונה מפרשנות חקיקה אחרת. בהתאם לתפיסה פרשנית זאת, בית המשפט נטל על עצמו להילחם בתכנוני מס, בין היתר באמצעות סגירת "פרצות" הקיימות למכביר בחקיקת המס.

כך, בפסק דין סילבאן שיטרית שניתן לאחרונה, בית המשפט העליון התעלם מהוראות חוק מפורשות אשר אפשרו לנישום לחלק רווחים שנצברו בחברה במיסוי מופחת, במסגרת פירוק החברה. בית המשפט אמנם הכיר בזכות הנישום לתכנון מס, אך קבע כי תפקידו הוא לאזן בין "האינטרס הציבורי" בקיום מערכת מס שוויונית לזכויות הנישום. במקרה הנידון, העליון ביכר את האינטרס הציבורי. חשוב לציין כי בית המשפט כלל לא הסביר מדוע לדעתו האינטרס הציבורי (מונח סתום כשלעצמו), גובר על זכות הנישום, וכיצד בדיוק בית המשפט מפעיל את "נוסחת האיזון".

מדובר בפסיקה בעייתית ממספר טעמים. ראשית, בהתאם לעקרון הפרדת הרשויות התפקיד של בית המשפט הוא להכריע בסכסוכים ותפקיד המחוקק הוא לסגור את הפרצות. בהקשר זה השופט ויתקון קבע בעבר כי גם אם קיים חשש מפני ניצול סעיפים לתכנוני מס, זהו עניינו של המחוקק. שנית, הפרשנות האקטיביסטית מכניסה מימד של חוסר יציבות למשק, שגורם לכך שאנשים לא יכולים לדעת את הצפוי להם כתוצאה משימוש בהוראות חוק. שלישית, תכנון המס מהווה חלק מחירויות היסוד של האזרח, וזכותו לכלכל את צעדיו כרצונו במסגרת החוק הקיים. חקיקה שיפוטית שסוגרת "פרצות", פוגעת שלא כדין בזכויות הפרט.

ככלות הכול, במדינה בה נטל המס הוא עצום ומכביד, תכנוני המס הם מציאות הכרחית. הזכות לתכנון מס נובעת ישירות מתוך הזכות החוקתית המעניקה הגנה לקניין הפרטי, שכן מתכנן המס מבקש להגן על קניינו מפני הפקעתו על ידי הרשויות. ביקורת שיפוטית היא ראויה, ובלבד שהיא מתמקדת בהגנה על זכויות הנישומים ולא בעיצוב מחדש של מדיניות המס. הכרסום בזכות לתכנון מס על ידי הרשויות ולאחרונה על ידי בית המשפט, הוא בלתי לגיטימי וחייב להיעצר. "

הכותב הוא עו"ד בתחום המסים ומרצה במכללות למשפטים