ביהמ"ש העליון: הצעה במכרז מתחת למחיר הריאלי - פסולה

פסק הדין, שנכתב על-ידי השופטת איילה פרוקצ'יה, קובע כי הצעה כזו היא פסולה גם בשל עקרונות המשפט הציבורי וגם בשל עקרונות דיני החוזים. עוד קובעת השופטת כי אילו הצעה כזו היתה עוברת, בכל זאת היה צורך לפסול אותה בשל פגיעתה בעקרון השוויון בין המציעים.

מדובר במכרז של רשות הנמלים והרכבות לתכנון מפורט של מסילה כפולה בקו שבין עכו לכרמיאל. למכרז ניגשו ארבע חברות, כאשר חברת יינון הגישה את ההצעה הזולה ביותר. ההצעה של ינון היתה נמוכה ביותר ממחצית האומדן של הרכבת, ושאר ההצעות שהוגשו היו גבוהות ממנה בלמעלה מ-50%. הדבר נבע משום שבהצעתה הכספית נתנה חברת ינון מחיר של שקל אחד לשבעה סעיפים.

במאי 2003 הודיעה רכבת ישראל כי החליטה לפסול את הצעת החברה, למרות שהיתה הזולה ביותר. ועדת המכרזים קבעה כי ההצעה שהגישה ינון לוקה באי סבירות ובתכסיסנות, שהיתה מכוונת להערים על בעל המכרז.

החברה הסבירה במהלך הדיונים המשפטיים כי הציעה שקל לשבעה סעיפים, בשל הערכה שקיימת סבירות נמוכה שהיא תידרש לתכנן את אותם פריטים. זאת, משום שהמכרז מבוסס על מספר חלופות תכנוניות, שלא כולן עשויות להתממש. לטענת החברה, היא נטלה סיכון מחושב המתבסס על ניסיונה העסקי, ובמידה שתטעה היא היתה מוכנה לשלם את מחיר הטעות ולספוג נזק כלכלי.

בית המשפט המחוזי דחה את עתירת החברה. שופטת העליון פרוקצ'יה קבעה כי הגישה של החברה, לפיה היא מוכנה לספוג נזק כלכלי, בתנאים האמורים איננה מעוררת אמון. לדבריה, דרך זו נועדה להביא להטעיה בתוצאות המכרז והיא פסולה מחמת חוסר תום לב ותכסיסנות פסולה.

השופטת פרוקצ'יה קובעת בפסק הדין, כי חובת תום הלב דורשת הגינות גם מצד הרשות הציבורית וגם מצד המציע. במישור החוזי, קובעת השופטת, כי ציון מחיר יחידה שאיננו ריאלי מעמיד את ההצעה על פניה כהצעה בלתי רצינית ובלתי ממשית, שבנויה על השערה המבוססת על ספקולציה.