מזוז יבחן את חוקיות החיסיון על דיוני הוועדה לבחירת שופטים

הוועדה לבחירת שופטים היא אחד הגופים החסויים בשירות הציבורי. דיוניה, דיוני ועדות המשנה שלה לבחינת מועמדים לתפקיד שופט, ותהליכי הערכת המועמדים הם סודיים. עד 1995 הוועדה אף התנגדה לפרסום מוקדם של שמות המועמדים לשפיטה (כיום הם מתפרסמים ברשומות 21 יום לפני כינוסה). הדבר מביא למצב בלתי נסבל, שבו גוף מצומצם של תשעה חברים, ששלושה מהם שופטים, ממנה אנשים לתפקידים בכירים בשירות הציבור, שבמיוחד בעידן ברק כרוכים בעוצמה ציבורית רבה. כל זאת, כאשר אין גוף ציבורי המוסמך לבקר או לאזן את החלטותיו.

הסודיות דיוני הוועדה נקבעה בכלל 15 לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), הקובע: "דיוניה של ועדת הבחירה ושל ועדותיה ותוכנם של השאלונים שהובאו בפני חבריה לצורך הדיונים הם סודיים, ולא יגלה משתתף לאיש פרטים עליהם זולת דבר המלצתה של הוועדה על מינויו של פלוני".

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, יבחן בקרוב את חוקיות הכלל. מנהל בתי המשפט הפורש, בעז אוקון, המשמש כמזכיר הוועדה, העביר למזוז את בקשת הוועדה לקבל חוות דעת מפורטת בנושא החיסיון. זאת, בעקבות דרישת "הפורום המשפטי למען ארץ ישראל", לבטלו. בא-כוחו של הפורום, עו"ד איציק בם, טוען כי הכלל אינו חוקי, משום שהותקן שלא כדין.

"הוועדה אמנם הוסמכה בחוק לקבוע את סדרי דיוניה", טוען עו"ד בם במכתב למזוז, "אולם היא אינה מוסמכת לקבוע בעצמה ולעצמה כלל סודיות, שהוא כלל מהותי והוא פוגע בשקיפות ובזכות הציבור לדעת". לדבריו, "פגיעה בחופש המידע ובזכות הציבור לדעת יכולה להיעשות אך מכוח חוק של הכנסת או מכוח הסמכה מפורשת לפי חוק של הכנסת. אין ללמוד מן ההסמכה להתקין כללים דיוניים, הנתונה בחוק בתי המשפט, על כך שהוועדה יכולה גם לקבוע כלל סודיות גורף לכל דיוניה. כלל מעין זה יכולה לקבוע רק הכנסת".

הליך בלתי שקוף

"אי-אפשר לשלול מהציבור את זכותו לדעת מה מתרחש או נאמר בוועדה", טוען עו"ד איציק בם מהפורום המשפטי למען א"י. "מבחינה מהותית, מינוי שופטים הוא נושא עם חשיבות ציבורית עצומה לנוכח מעמדו ותפקידו של בג"ץ, ולציבור יש זכות לדעת למה החליטו לבחור במינוי הקודם לעליון דווקא בעדנה ארבל ולא בפרופ' רות גביזון".

בראשית חודש יולי פנה עו"ד בם בשם הפורום גם לשר המשפטים, חיים רמון, המכהן כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים. "כלל סודיות זה", כתב לשר, "הופך את ההליך של מינוי השופטים להליך בלתי שקוף, אולי הבלתי שקוף ביותר בשירות הציבורי". הוא שיגר העתק ממכתבו לכל חברי הוועדה, וביקש מרמון להעלות את הנושא לדיון בישיבת הוועדה שהתקיימה ב-24 ביולי, בין היתר "במטרה לגבש כללי עבודה בכל הנוגע לעבודתה".

ואכן, הוועדה דנה גם בבקשת הפורום לבטל את הסודיות, אך לא קיבלה החלטה בנושא. היא ביקשה מהיועץ מזוז להכין עבורה חוות דעת מפורטת, לפני שתקבל החלטה בנושא, כנראה בישיבה הבאה. היא כן החליטה שמעתה יבוצע רישום פרוטוקול בכל הדיונים, ובו יתועדו עיקרי הדברים שנאמרו בדיוני הוועדה ולא רק תוצאותיו. עם זאת, היא נמנעה מלקבל החלטה שתחייב רישום מלא של כל מהלך הדיון וכל האמירות המועלות בו. עדיין לא ברור, אגב, האם חובת הסודיות תחול גם על הפרוטוקולים.

כאמור, הוועדה לבחירת שופטים היא אחד הגופים הבודדים שאין ביקורת שיפוטית על החלטותיו. כך למשל, במאי 2004 עתר העיתונאי יואב יצחק לבג"ץ נגד מינויה של פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, לכהונת שופטת בעליון. הוא דרש לחייב את הוועדה לנמק, מדוע לא תקבל את התנגדויותיו לבחירת ארבל לשופטת, ומדוע לא תקיים הצבעה חוזרת בנושא בחירתה, הפעם בלא נוכחות חברתה, השופטת דורית ביניש (שנכחה, אך לא השתתפה בהצבעה).

"משהחליטה הוועדה לבחור בפרקליטת המדינה, מתחייבת המסקנה כי היא לא מצאה בהתנגדות העותר למועמדותה טעם המצדיק הימנעות מן הבחירה או את עיכוב ההחלטה", כתבו השופטים בהחלטתם. הם הוסיפו, כי "אין הוועדה חייבת לפרסם את נימוקיה בשל החיסיון על דיוניה". עוד קבעו, כי "דרישת העותר, כי הוועדה תחוייב לנמק לפניו מדוע לא תקבל את התנגדותו היא חסרת שחר, לנוכח כלל 15 לכללים, הגוזר על הוועדה וחבריה חובת סודיות לגבי כל דיוניה של הוועדה, המורשית לגלות אך ורק את 'דבר המלצתה של הוועדה על מינויו של פלוני'".

כשמדובר בוועדה לבחירת שופטים, לעניין הסודיות יש פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, סודיות האמורה להגן על זהות המועמדים למשרת שופט, ובמיוחד ההערכה של גורמים שונים לגבי כשירותם לתפקיד, ראויה ומגינה על צנעת הפרט של המועמדים. "צריך לזכור", מציג אחד השופטים את הדילמה, "שאם שופט מסוים מועמד לקידום ועניינו נידון בוועדה, ולמשל שופטי העליון אומרים עליו דברים לא טובים, הוא חוזר לכהן בערכאה שלו. איך יוכל אותו שופט להתבונן למתדיינים בעיניים, כשהוא יודע שהם קראו בעיתונים מה שחושבים עליו בעליון?", הוא תוהה.

מנגד, בעיית השקיפות מעיקה. אם לא די בכך שנציגי הציבור הם מיעוט בוועדה (שני שרים ושני ח"כים, מול שלושת השופטים ושני נציגי לשכת עורכי הדין), הרי שיכולתם להתריע על תהליכים שאינם ראויים מוגבלת מאוד, משום שהם כפופים לסודיות.

קשרים ולחצים

לא בטוח, אגב, שביטול החיסיון היה פותר את כל הבעיות, ובעיקר לא את בעיית ה"דילים". בנייר עמדה של המרכז המדיני לישראל נטען, כי רוב חברי הוועדה חשופים לכאורה לניגודי עניינים, מעצם תפקידיהם במישורים אחרים. נציגי הלשכה עשויים להיות מושפעים משופטי העליון, שהם, שותפיהם למשרד או שולחיהם במועצת הלשכה מופיעים בפניהם; השופטים בוועדה מושפעים מהנשיא, הח"כים מושפעים מהשרים וכו'. "בתוך קבוצה כה קטנה וכה קשורה ביחסי כוח וקולגיאליות", נאמר בנייר העמדה, "קיימת אפשרות להפעלת קשרים ולחצים מאחורי הקלעים, שלא היו מתגלים גם לו היו כל דיוני הוועדה פתוחים".

גם הוועדה לסדרי בחירה של שופטים, בראשות השופט יצחק זמיר, הכירה בכך. "ההליך לקידום שופטים מעורר ביקורת", כתבה ב-2001. "אפשר שהוא לא יוביל לבחירת המועמד הראוי ביותר. הוא עשוי להיות מקרי, מושפע מיחסים אישיים של שופט זה או אחר עם נשיא בית המשפט בו הוא מכהן... והוא אף עשוי לעודד שתדלנות מצד שופט המעוניין בקידום. גם אם אין זה כך למעשה, הטענה היא שמכל מקום, ההליך הקיים נותן יסוד לחשש שכך זה למעשה".