אולמרט חושף ונבהל

העובדה שהאמצעי שבו נקט אולמרט פסול, אינה גורעת מאמיתות הגילוי, ממנו אפשר ללמוד המון על פרץ, ודווקא מהעובדה שבכלל לא היה לו צורך בסילוף האמת. כי מה זה כבר משנה מי יזם את השיחה? כאשר מדובר באנשים רציניים ובוגרים, מה שקובע הוא מה דובר, לא מי דיבר ראשון. אז למה פרץ הכחיש שהוא היה זה שטילפן אל אבו-מאזן? הרי כשר הביטחון יש לפרץ אינטרס בשאלת הפסקת-האש. לכן, ההסבר המתבקש להתנהגותו של פרץ הוא, הפחד הילדותי מפני מה שיעשה לו המורה אולמרט.

טענת אולמרט, כי מגעים מהסוג הזה הם פרוגרטיבה של ראש הממשלה, נכונה על הנייר, לא מדויקת במציאות. בכל הממשלות, בכל המדינות, בכל הזמנים, הנייר לא היה הדבר הקובע. מה שכן קובע הן הנפשות הפועלות, היחסים ביניהן, הכוח הפוליטי שלהן, הסמכותיות - האישיות. כלומר, למעשה אין בעניין זה גבולות ברורים. השאלה מי מוסמך לעשות מה, נקבעת בדרך כלל מתוך הנסיבות, אופי האנשים, ומהלך העבודה המשותפת.

כל זה מעמיד את התנהגותו של פרץ באור עוד יותר פאתטי, כאדם שאומר אי-אמת לא מתוך צורך, לא מתוך תחכום, סתם מתוך חולשת אופי. אבל מה עושה עם זה אולמרט? מגחך, מבסוט, הכניס לו. הוכיח לכולם את קטנותו של האיש. בשביל המטרה הזאת היה ראוי לחשוף חומר ומקור מודיעיני? או.קיי, אז עכשיו אנחנו יודעים מיהו פרץ, אבל סליחה, האיש הזה הוא עדיין שר הביטחון. אז אם אתה מסכים ששר הביטחון שלך יהיה אדם כזה, מה זה אומר עליך?

המסקנה המתבקשת מהחשיפה של אולמרט היתה פיטוריו של פרץ. אלא שאולמרט חושש, שהעבודה תעזוב יחד איתו. האם באמת יש ביטחון שזה יקרה? אולי אנשי העבודה דווקא יברכו על המהלך? מה גם שפיטורי פרץ מתבקשים לא רק בגלל פרשת הטלפון, אלא בעיקר מכיוון שכבר ברור שפרץ ומשרד הביטחון זה לא שידוך טוב. אז למה אולמרט לא עושה את האקט המנהיגותי המתבקש? משום שכנראה גם השידוך בינו לבין ראשות הממשלה אינו מוצלח כל-כך.

אולמרט מחבק ואוהב

"אני רוצה לחבק אתכם בהרבה אהבה והערכה. כשאתם פה, כולנו שמחים יותר ובטוחים יותר".

למי אמר אולמרט את הדברים האלה? לתושבי שדרות? מה פתאום, ליהודי אמריקה, שבאו לוועידה האורתודוכסית.