לזמן את החשכ"ל ירון זליכה ולומר לו: אתה "רובין הוד הישראלי"? אולי. החל מרגע זה אתה גם מ-פ-ו-ט-ר!

"רובין הוד" הישראלי

ד"ר ירון זליכה חושב, ואולי בצדק מבחינתו, שאם מי שממונה עליו ינסה להדיחו מכהונתו כחשב כללי, מיד תעוט עליו התקשורת בטענה שההדחה נועדה לחסל את ה"רובין הוד" הישראלי, ואם מישהו חפץ להוסיף שמן למדורה, הוא יכול גם להוסיף: וכל זאת בשליחותו של ההון.

כבר בראשית דרכו זליכה ניסה להטיל רפש בניר גלעד, קודמו לתפקיד, ובהמשך פתח במסע בלתי פוסק נגד כל העולם, לרבות חבריו להנהגת האוצר.

לשיא הגיעו הדברים בתלונה שהוגשה למבקר המדינה בעניין מכרז בנק לאומי, שבתוצאותיו המרשימות זליכה כה התגאה והתרברב לאחר שנגוז חלומו בדבר תוכנית אופציות (לא אופיום) להמונים.

בתלונת סרק זו, שפגעה קשות במשקיעים זרים ובתדמית של ישראל בעולם, אין מאום, ואני סבור שכך גם תקבע משטרת ישראל בתום הבדיקה שהיא עורכת.

ועתה "פרשת" בנק יהב. מותר להסתדרות העובדים להיאבק בכוונת האוצר לפרסם מכרז העלול לפגוע בבנק יהב, וכפועל נגזר מכך גם בציבור עובדי המדינה. ד"ר יוסי בכר, מנכ"ל האוצר, רשאי ואף חייב לבדוק את הסוגיה כדי למנוע זעזועים מיותרים במשק ולמטרה זו להורות על דחיית מועד פרסום המכרז. והנה, זליכה, בניגוד לעמדת ראשי האוצר, מורד כדרכו ואינו "סופר" את בכר, כמו גם את ימימה מזוז, היועצת המשפטית של האוצר, ו"מאיים" בהגשת תלונה למבקר.

וזאת לזכור: מי שמופקד על המשק ועל יציבותו ומי שנושא באחריות כלפי הציבור אינו המבקר ואפילו לא זליכה - אלא רק שר האוצר, הוא ולא אחר.

דומה שהחשב הכללי חפץ לבנות לעצמו "תיק" ו"תלונה" נוספים, וכך הדבר יימשך עד אוקטובר 2007 - המועד שבו יאמר שלום ויניח את עטו. אם מראשית כהונתו זליכה לא היה מתריס בכלי התקשורת בוקר צהריים וערב, שהוא שומר על "הקופה הציבורית" (כאילו כל יתר עובדי הציבור בזבזנים ואולי גם מושחתים), הוא היה מזמן "עף" מכהונתו כחשב כללי.

להחליף את הפחד במנהיגות

אדם שאינו מסוגל לשתף פעולה עם חבריו להנהגת האוצר, החל בשר האוצר הקודם, דרך שר האוצר הנוכחי וכלה במנכ"ל האוצר ובראשי האגפים, אינו ראוי להמשיך בכהונתו דקה אחת, אפילו אם הוא חשב כללי מוכשר, וגם על כך יש חולקין רבים. עבודת צוות והרמוניה הנהגתית אינן בדיוק התכונות שזליכה ניחן בהן.

נשאלת השאלה מדוע הוא ממשיך בכהונתו? האם הוא בחזקת "אתרוג" שאסור לגעת בו או שמא התשובה לכך היא כדברי בנימין נתניהו (בהקשר אחר) "הם מפחדים".

במיוחד נכונים הדברים כל עוד "התיקים" ו"התלונות" מצויים בבדיקה. ככל הנראה נפל על הקברניטים פחד, שאם הם ינסו להדיח את זליכה מכהונתו או ליטול ממנו את סמכויותיו, התקשורת תעשה "עליהום" ותטען, כמצופה, שבעוד שהשר הממונה "קשור" כביכול לגורמים אינטרסנטיים ולכן שיקוליו זרים, הרי זליכה קשור רק לצו מצפונו וההמשך הרי ידוע.

את הפחד יש להחליף במנהיגות (עיין ערך פרופ' סטנלי פישר). אדרבא - שזליכה יגיש עתירה לבג"ץ. קיימים נימוקים עובדתיים ומשפטיים כבדי משקל לכך שעתירה כזו תידחה, ואם לא - עדיף בעיניי מצב שבו זליכה ימשיך לכהן כחשב כללי כפוי.

הפעם זה לא הון ושלטון אלא סדרי מינהל ושלטון תקינים, או נכון יותר: שליטה במינהל ובשלטון. והרי לשם כך נושאת הממשלה באחריות כלפי הציבור, היא ולא אחר, ואפילו שמו: ד"ר ירון זליכה.