בתום תחרות קשה נבחר איש השנה של טיים מגזין, והוא: אתה! הגולש

התחרות היתה קשה, מודים עורכי השבועון. ננסי פלוסי, היו"ר הנכנסת של בית-הנבחרים האמריקני, ומחמוד אחמדיניג'אד, נשיא איראן; קים ג'ונג איל, העריץ מפיונגיאנג, והאפיפיור בנדיקט ה-16, מקריית הוותיקאן; וכמובן הטרויקה של הנשיא ג'ורג' בוש, שר ההגנה לשעבר, דונאלד ראמספלד, וסגן הנשיא, דיק צ'ייני. בסך הכל, 26 אנשים הגיעו לשלב הגמר, אנשים ש"שינו משהו", כלשון טיים, מנהיגים שעיצבו את ההיסטוריה, לטוב ולרע, בשנה שמסתיימת בעוד שבועיים. אבל דווקא אתה נבחרת.

המתחרה הצמוד שלך היה אחמדיניג'אד. לוא היתה המערכת מחליטה ללכת על אדם מסוים, קרוב לוודאי שאחמדיניג'אד היה משקיף עלינו מעמוד השער, כמו דיוקנו של אדולף היטלר ב-1938. אבל, אומר ריצ'ארד סטנגל, העורך החדש של טיים, "היתה לי תחושה שהיה משהו עקום לו היינו מחליטים לבחור בו".

"אם אתה בוחר באדם מסוים, אתה צריך להסביר כיצד אדם זה השפיע על חייהם של מיליוני אנשים", אמר סטנגל. "אבל אם אתה בוחר מיליוני אנשים, אתה לא צריך להסביר זאת לאיש".

טיים, מתברר, עשה צעד לדמוקרטיזציה של ההיסטוריה. תיאוריית "האיש הגדול", מחולל האירועים ההיסטוריים, שמיוחסת בדרך כלל לפילוסוף הסקוטי תומאס קארלייל, התיאוריה הזו ספגה מכה קשה השנה, גורסים עורכי השבועון במסה שמסבירה מדוע דווקא הדיוקן שלך מתנוסס על עמוד השער.

קארלייל כתב, ש"ההיסטוריה הגלובלית היא בעצם הביוגרפיה של אנשים גדולים", כלומר שרק מעטים, רבי העוצמה ועתירי התהילה, מעצבים את הגורל הקולקטיבי של המין האנושי. אבל טיים לא כל כך מסכים. אמנם, ניתן להאשים לא מעט אנשים בהרבה מהדברים הרעים שהתחוללו השנה, מהעימות המתעצם בעיראק ועד ההתלקחות שפרצה בין ישראל ללבנון; מהמלחמה בסודאן ועד ההתעצמות הגרעינית של קוריאה הצפונית, גורסים העורכים.

אבל אם בוחנים את 2006 מנקודת מבט שונה, מתהווה לנגד עינינו סיפור שונה, סיפור שאינו עוסק במלחמות או באנשים גדולים, אומר השבועון. זה סיפורה של הקהיליה האנושית ושל שיתוף פעולה בקנה-מידה שהעולם לא היה עד לו עד עתה. זה סיפורה של וויקיפדיה, צבר קוסמי של מידע; של יו טיוב, רשת הווידיאו שאורגים מיליוני אנשים; של מיי ספייס, הכרך הגלובלי המקוון. זה סיפורם של רבים שתולשים מוקדי עוצמה מידיהם של מעטים, בלי לצפות לתמורה; זה סיפור שמראה כיצד תהליך זה לא רק ישנה את העולם אלא גם ישנה את הדרך שבה העולם משתנה.

טיים מוסיף: אמריקה אוהבת את הגאונים המתבדלים שלה, את האיינשטיינים, את האדיסונים, את הג'ובים. אבל החולמים המתבודדים יצטרכו כנראה ללמוד כיצד לשחק עם אחרים. יצרניות הרכב עורכות עתה תחרויות לעיצוב מכוניות חדשות, שפתוחות לקהל הרחב. רויטרס וחברות מדיה אחרות נותנות במה לבלוגים בצד התפריט החדשותי שלהם. מייקרסופט עובדת שעות נוספות במאמץ להדוף את האיום של לינוקס, פרי יצירתם של משתמשים. אנו עדים להתפוצצות של יצירתיות וחדשנות, וזו רק ההתחלה.

נכון, זו תהיה שגיאה לשוות אופי רומנטי מדי ל-Web 2.0, כותבים העורכים. זה מכשיר שרותם את סכלות ההמון כמו גם את חוכמתו. כמה מהדברים שרואים ביו טיוב גורמים לך להתאבל על עתיד האנושות ולו רק בגלל שגיאות הכתיב, ובואו לא נדבר על הגסויות ועל המשטמות היוקדות שמוצאים שם. אבל זה מה שעושה את העולם החדש מעניין יותר.

ומי האנשים שמזינים את כל המערכת המקוונת הזו? מי חוזר הביתה אחרי יום עבודה ומתיישב מול המחשב כדי להפיק סרט על לטאת המחמד שלו, או לכתוב ביקורת על ספרים לאתר אמזון, או לכתוב בלוג על ענייני האומה או על ההיצע במסעדה השכונתית? התשובה היא: אתה, אומר טיים. ולכן, ברכות על בחירתך לאיש השנה.

זו אינה הפעם הראשונה שטיים נמנע מבחירת אדם מסוים לאיש השנה. ב-1966 נבחר הדור של בני 25 ומטה. ב-1975 היתה זו האשה האמריקנית וב-1982 המחשב.