עלילת הפרופסור

"אסור לפחד מאמירת האמת" - אומר הפרופסור אריאל טואף על טענתו כי יהודים השתמשו בדם נוצרי בימי הביניים. סתם קלישאה ריקה מתוכן. יש מקרים שבהם חייב אדם לפחד מאמירת האמת: כאשר לא בטוח שזו אמת; כאשר האמת הלא בטוחה עלולה לפגוע באחרים, במקרה זה בעם היהודי כולו. שני המקרים הללו חלים על מחקרו של טואף.

מדובר במקרה של הילד סימונינו מטרנטו, שעל-פי עלילת הדם נרצח בידי היהודים כדי להשתמש בדמו בפסח. כל הקהילה היהודית במקום הושמדה בעקבות המקרה. טואף טוען כי בדק את העדויות במשפט ומצא כי לא ייתכן שהן הומצאו, מכיוון שהיו בהם מוטיבים יהודיים שנוצרים אינם מכירים. לדבר הזה קורא טואף "האמת", כאשר למעשה זו עלילה במסווה של מחקר.

הייתי שולח את טואף לסרט רשומון, שבו מראים בצורה נפלאה איך שלושה אנשים עדים לאותו הדבר, ולכל אחד אמת שונה. לא כל שכן כשמדובר באירוע מלפני יותר מ-500 שנה, בשנת 1475. אין שום צ'אנס שבעולם לקבוע בוודאות את האמת על אירועים מתקופות כה רחוקות. ודאי שלא ניתן להוכיח את ההאשמה הנוראה הזאת מעבר לכל ספק סביר, או אפילו לא סביר. והראיה שהוותיקן עצמו קבע לא מכבר כי משפט הרצח שבו הורשעו היהודים היה מבוים, וכי המנהג של דם נוצרי לחג לא היה ולא נברא, והכל היה עלילת דם. הוותיקן קבע זאת, לא הרבנות הראשית או ממשלת ישראל. והם עשו זאת לאחר שבדקו את העדויות במשך עשרות, אם לא מאות שנים. לרשותם עמדו יותר כוח אדם וכלי מחקר משוכללים מאשר לרשות טואף. מה שמוכיח שיש אמת אחרת, או לפחות יותר מאחת.

מה שטואף עושה זה פרסום לעצמו על חשבון כולנו. האם צריך להוכיח שספרו של טואף יהיה עכשיו מסמך חובה אצל שונאינו ואויבינו? שוב נצטרך להתגונן ולהוכיח שאין לנו אחות. והכל בגלל פרופסור אחד שאינו מבין שהאמת היא יחסית, שהאמת העתיקה יחסית עוד יותר, ושמי שאינו מפחד מאמת מפוקפקת, אינו גיבור, אלא אדם חסר אחריות, אדם מפחיד.

אוי, כנרת שלהם

לאחרונה נתתי לך כאן שבחים על עמידתך האמיצה והמכובדת מול המכונה הדורסנית של משה קצב. אבל הראיון הזה של א' ל"סאנדיי טיימס" - בשביל מה זה טוב? איך בדיוק זה משרת את מאבקכן שהציבור האנגלי יקרא את הלכלוך הזה?