לחקור את רצח תאיר ראדה - למרות הבג"ץ

ההחלטה מתבססת על הנימוק הפורמליסטי, עליו מתנפצות עתירות רבות: "מידת התערבותו של ביהמ"ש בשיקול דעתן של רשויות התביעה... מצטמצמת לאותם מקרים נדירים בהם לוקה פעולת הרשויות בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי".

בהתאם לכך, קובעים השופטים, אסתר חיות, דורית ביניש ועוזי פוגלמן, כי העותרים לא הצביעו על פגם מהותי בחקירה.

אי אפשר לצפות מבג"ץ שייכנס לעובי הקורה של החקירה ויבדוק את כל פרטיה. השופטים ניזונים, בדרך הטבע, ממה שנציגי הצדדים מביאים בפניהם. עד כמה זה מדויק? בג"ץ, מעצם מהותו, אינו הבמה לבירור דברים אלה.

מה שהבג"ץ כן יכול לעשות, וחבל שלא עשה, זה להבהיר כי דחיית העתירה משמעותה שהמשטרה אינה מנועה, מיוזמתה, לפתוח מחדש את האפיק החקירתי. כבר שמענו על מקרים, ולא מעטים, שעוד בדיקה אחת, ועוד אחת, מנעה הכנסה לכלא של אדם חף מפשע, ובמקומו הכניסה את האשם האמיתי.

למה לדעתי הפרשה ראויה לעוד בדיקה, ואולי יותר? ישנו כמובן עניין הראיות, שהן בעלות אופי נסיבתי. עדויות כאלה הן תמיד בעייתיות. אין עדות של מישהו שראה, או שמע, או משהו. זה סוג העדויות שמכניסות לכלא חפים מפשע, אם כי, צריך להדגיש, הן גם מכניסות לכלא, בדרך כלל, את האנשים הנכונים. אבל יש סיבה נוספת, והיא אולי זו שצריכה לגרום לנו להרגיש לא לגמרי נוח עם האישום נגד רומן זדורוב. עתירות לחקירה חדשה מוגשות בדרך כלל, אולי תמיד, על ידי החשוד. הקורבן ומשפחתו מבקשים לראות את הרוצח מואשם, ואם הם מתערבים, זה כדי להבטיח שייהפך מחשוד לנאשם.

כאן התהפכו היוצרות: משפחת הקורבן היא זו המבקשת את החקירה. והיא מגבה את בקשתה בסימני שאלה לרוב. אלה בוודאי נבדקו על ידי המשטרה, אבל מאוד רצוי שלמרות הבג"ץ, הם ייבדקו שוב.

דה מו"לר 2

לפני כמה ימים כתבתי כאן על הפרובלמטיקה של מינוי גיא רולניק לתפקיד העסקי של סגן מו"ל קבוצת "הארץ", בלי לעזוב את תפקידי העריכה והכתיבה.

ביום שישי כתב רולניק מאמר על בזק, שהינה שותפה של רולניק ושל הארץ ב"וואלה". האם כתב כשותף? האם כעיתונאי? זה נראה כמו חשש לניגוד עניינים מהסוג שהמו"ל, עמוס שוקן, נהג לגנות - אצל אחרים.