סקופים וזהב

א.בקרוב מאוד - ואומרים את זה כבר שבועיים לפחות - אמור לנחות על סף דלתנו "ישראל היום", עיתון החינם החדש של שלדון אדלסון. כמוכם, גם אני לא עוצר את הנשימה; הרי קברניטי העיתון ובעליו הצהירו שהוא הולך להיראות בדיוק כמו ידיעות אחרונות - יותר נכון, כמו העמוד הראשון והאחרון של ידיעות - רק עם דן מרגלית שירוויח מאה אלף שקל בחודש. מאה אלף שקל בחודש. לא כסף רע בשביל לכתוב בעיתון. אני חייב לבקש העלאה, לעזאזל!

אין פה קנאה, חלילה, רק פרגון. בכל זאת, קולגה (מה גם שגם אני הייתי, כמו מרגלית, חבר אישי של ראש הממשלה, אלא שחתול שחר עבר בינינו, והתעוררתי). למעשה, אני כבר לא יכול לחכות לטוריו של מרגלית בעיתון החדש; בשביל הכסף הזה אני בטוח שהוא ינפיק רק זהב וסקופים, משהו שונה לגמרי מהכתיבה הבנאלית שלו היום. בשביל הסכום הזה, חביבי, אנחנו רוצים סחורה!

גילוי נאות: לפני כחודש-חודשיים קיבלתי טלפון מ"ישראל היום" והלכתי לפגישה שם. מראש ידעתי שאין סיכוי שאעבור לכתוב שם, מטעמי בנימין נתניהו (וגם זה שטוב לי איפה שאני), אבל רציתי לראות מה יש להם להציע וגם קצת החמיא לי שהתקשרו. הפגישה לא הייתה ארוכה במיוחד ואת תוכנה לא אגלה, אבל ההצעה הייתה נדיבה והאנרגיות היו טובות, אנרגיות של עיתון בהקמה. האנשים הטובים ב"ישראל היום" קלטו די מיד שאני זה לא מה שהם צריכים ונפרדנו כידידים. איחלתי לחייל בהצלחה. המילים "מאה", "אלף" ו"שקל" לא הוזכרו באותו משפט, לדאבוני.

ב."ישראל היום", שינחת על סף דלתנו בשבוע הקרוב, מריץ את בנימין נתניהו לראשות הממשלה, זה אולי הסוד הכי קטן במדינה. הם קרובים מאוד שני אלה, ובעיתונים אף קראתי שנתניהו מרים בכל בוקר(!) טלפון לאדלסון ומכריז: "שלדון, המדינה קורסת!" נסו לדמיין את זה, זה מצחיק. אם אתם רוצים לעשות אותי מאושר, תרימו טלפון ותכריזו בקול גדול - "שלדון, המדינה קורסת!" (נסו להשתמש באינטונציה של "אמא'לה, ג'וק!")

ולמה זה כל-כך מצחיק? כי איך מדינה קורסת? היא קורסת (גם) כשמיליארדרים מחליטים להריץ את החברים שלהם לשלטון ומשקיעים בזה עשרות מיליוני דולרים.

וזה עוד יותר קורע מצחוק כשמביאים בחשבון את ההיפוך הבסיסי שבבסיס השיחה הזו: הפוליטיקאי המודאג מתקשר למיליארדר. הוא לא מתקשר, נניח, לראש הממשלה או למפכ"ל המשטרה. הוא מתקשר לחבר העשיר שלו וכל הדיבור לקוח היישר מתוכניות של שיחות עם מאזינים (המדינה קורסת!) איפה יישוב הדעת של המנהיג העתידי של מדינת ישראל? איפה הפרופורציות? למה הוא צווח כילדה מפוחדת באוזניו של היהודי העשיר ביותר בעולם?

תקראו לי נאיבי, אבל כשאני מדמיין ראש ממשלה אני מעדיף לדמיין דמות סמכותית ונוסכת ביטחון. מישהו שמתקשרים אליו כשהמצב קשה. אני מעיף מבט מסביב: אין אחד כזה. כבר לא מייצרים אותם ככה, כנראה. זו המטרוסקסואליות של הנפש: במקום גברים שתקניים וחזקים, עם יותר משמץ של מסתורין כרוך בהם, כמו שאהבנו פעם, אנחנו נדונים להסתפק בפוליטיקאים יאפים חובבי תפנוקים וטובות הנאה.

ג.אז המדינה של ביבי קורסת וסופר שלדון יבוא וישים 180 מיליון דולר על עיתון שיחולק חינם (בינתיים) ויציל אותה בקלי קלות. אבל אדלסון לא לבד בענייני הנתניהו. שני המיליארדרים שבחדשות, שלדון אדלסון הגדול (שהונו נאמד ב-20 מיליארד דולר) וארקדי גאידמק הקטן (יחסית מקסימום ארבעה מיליארדים) מריצים, כל אחד בנפרד, ללא כל תיאום, את בנימין נתניהו לראשות הממשלה. אם הראשון פותח לכבודו עיתון, השני רוכש בית חולים ומקים מפלגה. עם תומכים כאלה, כמו שאומרים, אפשר לקנות את כל המתנגדים ועוד יישאר עודף לבורקס. עושה רושם שהדרך של נתניהו סלולה. הכסף מדבר, והוא מדבר חזק. משנה למישהו שהכסף בא מנשק ומהימורים?

ככל הידוע לנו, אגב, נתניהו לא מתקשר לגאידמק בכל בוקר. אני משער שגם בזה ניתן למצוא סוג של נחמה.

ובכלל, גאידמק זה, שבוע צפוף עבר עליו, רחמנות. גם הקים מפלגה, גם הכריז על עצמו כמועמד לראשות עיריית ירושלים, גם אמר שרצונו להיכנס לממשלה הבאה כשר לענייני תפוצות, גם רכש בית חולים. בטח לא היה לו זמן לקרוא בעיון את 494 עמודי כתב האישום החמור שהוגש נגדו בצרפת: סחר בנשק - ספינות מלחמה, טנקים, מסוקים, רימונים, רובים ומוקשים בסכום של 793 מיליון דולר, הונאה ומעילה. עונש מרבי: עשר שנות מאסר.

אבל אולי זה בכלל גאידמק אחר. בכתב האישום הוא מתואר "קר, סודי ושתקן", אבל זה בכלל לא הארקדי שאנחנו מכירים. הארקדי גאידמק שלנו הוא קריזיונר, יהיר, רודף פרסום שידו בכל. גאידמק שלנו מחלק ארטיקים, לא רובים, והוא רוכש עסקים ובית חולים, לא ספינות קרב. לא. בטח יש פה איזו טעות.

כשקוראים את הידיעות האלה מצחיק לחשוב שגאידמק רוצה להיות שר לענייני תפוצות - הרי לרוב מדינות העולם הוא בכלל לא יכול להיכנס, ועד כמה שאני מעודכן בנעשה בעם היהודי הרי שבאנגולה - לשם הוא נכנס כמו קינג - אין קהילה יהודית גדולה מדי.

אלה, אם כן, שני האנשים שמכתירים את בנימין נתניהו להיות ראש הממשלה הבא. הם שונים זה מזה, זה בטוח, אבל זה עוד אחד מהמקרים בהם המטרה מפחידה הרבה פחות מהאמצעים. עם נתניהו עוד נסתדר, איכשהו.

ד.הדיון בהצעת החוק השערורייתית של ח"כ אמנון כהן (ש"ס) לצנזורה על האינטרנט מתנהל בצווחות רמות (ודי רדודות רוב הזמן) של כל הצדדים; ההורים המודאגים, אבירי חופש הביטוי, סוכני הצנזורה, אנשי התוכנה - כולם צועקים. רק קול אחד בקושי נשמע: קולן של ספקיות האינטרנט.

וזה לא מקרה; ספקיות האינטרנט הן הנהנות העיקריות - חוץ מהמשתמשים - מהפורנוגרפיה ברשת, מתעשיית הימורי האון ליין, כמו גם מהחלפת קבצים מוגנים בחוק זכויות יוצרים. אלה הדברים שמביאים את הגולשים, אלה השירותים שמייצרים את התנועה, אלה הצינורות שבהם עובר הכסף. פורנוגרפיה זה לא העסק שלהן, אבל הפורנוגרפיה מצוינת לביזנס שלהן, עדיף להן לשתוק ולתת לכל העסק לעבור. זו בדיוק המדיניות שהן נקטו ונוקטות במאבק סביב הורדות הקבצים - הן הרי לא יכולות לקום ולהגן על מקור ההכנסה המפוקפק שלהן, אז הן מורידות את הראש ועושות את המינימום ההכרחי. הן כאילו לא צד בעניין. זה כאילו לא מעניין אותן. אותו הדבר בדיוק בכל הנוגע להימורים. אותו הדבר בדיוק בכל הנוגע לפורנו. מה גם שניסיון העבר מלמד אותן שאין ממש מה לדאוג - חוקים הולכים וחוקים באים, אבל איפה שיש בני אדם תמיד יהיו פורנו והימורים ושלל תועבות. להן אין מה לדאוג.

כל זאת, כמובן, מבלי להקל ראש בהצעת החוק המטופשת הזו שחייבת להיעלם ומיד. זכות הפרטיות אסור לה שתיפגע. הורים יכולים להגן על ילדיהם און ליין, זה לא באמת כל-כך מסובך, והנזק שייגרם לילד שייתקל חלילה בקצת פורנו קטן בהרבה מהנזק שייגרם לו מלגדול במדינה שמפעילה צנזורה על האינטרנט. "

הרהור

איך מדינה קורסת? היא קורסת כשמיליארדרים מחליטים להריץ חברים שלהם לשלטון ומשקיעים בזה עשרות מיליוני דולרים

http://dror.notes.co.il