תחילת הסוף

לפני שבועיים החלו להופיע שני מדורים חדשים בעמוד האחורי של "מעריב". האחד מציג מדי יום תוצאות סקר ("מה אתה שותה בבוקר? 44% - קפה נמס") ואילו השני, "לפני שיוצאים מהבית" שמו, מספק לקורא מידע שימושי על הצפוי להתרחש (שלל אירועים מיוחדים, כמו גם מועדי הזריחה והשקיעה). מבחינת עתיד המהדורה המודפסת של "מעריב" צמד המדורים הללו אינו מבשר טובות. ראשית, מעט מוזר למצוא בצהובון סקר על עניינים טריוויאליים המבקש לשוות לעצמו מהימנות מדעית במקום להסתמך על שליחת SMSים. שנית, כותרת המדור "לפני שיוצאים מהבית" מעידה על מחשבה כאילו מרגע שהישראלי הממוצע עזב את ביתו, ואת "מעריב" שנמצא בו, אין לו עוד גישה ללוח אירועים מיוחדים או לשעות הזריחה והשקיעה (קרי: לאינטרנט).

מצד אחר, אפשר להתנחם בעובדה ששני המדורים החדשים ב"מעריב" אינם יותר מקישוט סביב אבני הבנייה המסורתיות של עיתונות העמוד האחורי: פרסומות, עוד קצת פרסומות, ודיווח קצר על קוריוז מזדמן או רכילות טרייה, כל מה שלא נעים להכניס לעמודים הפנימיים של העיתון. הבעיה היא שככל שהזמן עובר, ורמת העיתונות מתדרדרת, הידיעות שבעבר היו מוצאות את עצמן מודפסות אך ורק בעמודים האחוריים הולכות ומשתלבות בעמודים הפנימיים של העיתון, ולפעמים אף זוכות לכותרת ולהפניה בשער הקדמי (פרידת רמי וריטה, למשל).

כיוון שהטבע אינו סובל ואקום, מרגע שתוכן העמוד האחורי נשאב לטובת העמודים הפנימיים, תפס את מקומו תוכן מרמה ירודה עוד יותר, בדרך כלל גרסה כזו או אחרת של תמונת חיילת הרוחצת בפארק מים תחת כותרת בעלת משמעות מינית כאילו נסתרת, או ידיעה על נושא שהנו לא רק בלתי חשוב, אלא ממש אנטי־חדשותי. רק כך אפשר להסביר מצב כשהעמוד האחורי של "מעריב" מוקדש לידיעה על אדם שהוא בעת ובעונה אחת גם ספר נשים וגם טכנאי מחשבים (הכותרת: "פן, גוונים ואנטי־וירוס"). זו אנטי־ידיעה שלא אמורה למצוא מקום באף עמוד חדשותי של יומון ארצי.

למרבה הפליאה, המצב ב"ידיעות אחרונות" גרוע עוד יותר. בעמודים האחוריים של העיתון הופיעו באותה העת דוגמאות נהדרות לעיתונות קש וגבבה, כמו הידיעה שעסקה בפתיחת שנת הלימודים (בפועל - ראיון עם הדוגמנית אסתי גינצבורג, תלמידת י"ב, שכלל את השאלה "מה תעשי בסוף השנה, תתגייסי או תשתמטי?") אבל היו גם ימים שבהם התוכן היחיד שהופיע בעמוד האחורי של העיתון היה פרסומי. אין הכוונה לפרסומת שהודפסה על־פני עמוד שלם, אוסף פרסומות הדילים לחג הרכיבו רק את חלקו העיקרי של העמוד, כשמעליהם הופיעה פעם אחת פרסומת צבעונית גדולה לגיליון יום שישי של העיתון, ופעם אחרת ידיעת דמה, שנראתה כמו ידיעה חדשותית ועוצבה כידיעה חדשותית, עם כותרת דו־משמעית וקרדיט, ופסקה פותחת בגופן מודגש, אך בפועל עסקה בכלל בזוכי מבצע המנויים של העיתון.

לפני דור, ידיעה רכילותית הייתה מופיעה בעמוד האחורי, כיום היא חלק לגיטימי מהתפריט החדשותי, ואת מקומה מחליף תוכן שיווקי. אם יימשך תהליך הזליגה של תוכני העמוד האחורי לעמודים הפנימיים הרי שהעתיד הצפוי לנו ברור - המחלקה המסחרית תשתלט על רוב רובו של העיתון.

orenpersico@gmail.com