עו"ד אילן בומבך: "ההפסד בבחירות ללשכה עבר לידי. לא התאכזבתי"

רזומה > עורך-דין אילן בומבך (41), נולד בתל-אביב ומתגורר כיום בשכונת בבלי בעיר. נשוי למירי, עורכת-דין, ואב לשלושה בנים: יצחק (13), דן (10) וברק (4) * נבחר לראש ועדת האתיקה הצעיר ביותר (33), של לשכת עורכי-הדין, וליו"ר ועד מחוז ת"א הצעיר ביותר (37) * הפסיד בהתמודדות לראשות הלשכה, ביולי האחרון, לעורך-דין יורי גיא-רון * עומד בראש משרד של 11 עורכי-דין, העוסק בתחום האזרחי-מסחרי, מינהלי, ליטיגציה וצווארון לבן * D&B דירגה אותו כאחד מחמשת המובילים בתחום המשפט המנהלי.

המשרד > בקומה 14, בניין אירופה-ישראל היוקרתי, מול בניין בית המשפט בתל-אביב, ממוקם משרדו של עורך-דין אילן בומבך. המשרד מעוצב בטוב טעם, בקו אלגנטי ויוקרתי, ששולט בו הניגוד בין עץ מלא בגוון חום כהה ללובן של הקירות, הרצפה וחפצי האומנות המעטרים חלק מהחדרים. "הקרדיט על עיצוב המשרד מגיע לאשתי", אומר בעליו של המשרד בגאווה לא סמויה.

הנוף התל-אביבי הנשקף משורת חלונות רחבים בכניסה למשרד מהפנט. בשעת בין-ערביים, השקיעה צובעת את בנייני העיר ואת רצועת הים הצרה בגוני ורוד-אדום-כתום, ומחדירה למשרד חמימות ביתית.

"אני נמצא במשרד יותר מאשר בבית", אומר בומבך כשהוא מסיט את הווילון במשרדו ובוהה בנוף. "זה הבית השני שלי". והאווירה הביתית בהחלט ניכרת. אשתו של בומבך עובדת איתו במשרד וילדיהם מבקרים אותם פעמים רבות במהלך יום העבודה. כל שנותר הוא לתהות האם זהו באמת ביתו השני, או למעשה ביתו הראשון, של עורך-הדין העסוק.

ביוגרפיה מקוצרת > "נולדתי וגדלתי בתל-אביב, ברמת-אביב. לא גדלתי בבית של משפטנים. אבי היה מנהל משק בתעשייה האווירית. אמי מעצבת אופנה וציירת. אנחנו שני אחים, אני הבכור. אחי בן 33. מגיל מאוד צעיר, 15-16, כבר ידעתי שאעסוק במשפט, ודווקא בתחום הליטיגציה, ההופעה בבית משפט, כיוון שחשבתי שאני יודע להציג דברים באופן משכנע. כבר בתיכון ידעתי שאלך לכיוון הזה, למרות ששלמדתי במגמה ריאלית-פיזיקלית, שהייתה המאתגרת ביותר. ידעתי שכמשלח-יד ארצה לעסוק במשפטים, כיוון משפטים עבורי זה לא רק מקצוע, אלא גם התחביב. זה מה שאני אוהב לעשות.

"את ההתמחות עשיתי במשרדו של חנן מלצר, שהתמנה לשופט בבית המשפט העליון. במשרד שלו נחשפתי לתחומים שבהם בחרתי לעסוק, משפט אזרחי, מינהלי וצווארון לבן. הוסמכתי בשנת 1992. אחרי ההתמחות עבדתי כעורך-דין שכיר במשרדו של יורם אלרואי, שהיה המאמן של חנן מלצר. הוא היה שותף בכיר במשרד גורניצקי, שבו מלצר עצמו התמחה, והלכתי אליו ללמוד את התורה. אחרי זמן קצר התחילו להגיע אלי תיקים מעניינים, והחלטתי לפתוח משרד עצמאי".

הפריצה לתודעה > "כבר כעורך-דין שכיר התחילו להגיע אלי כל מיני לקוחות ששמעו עלי ורצו לשכור את שירותי. איכשהו לא הייתי אלמוני. אנשים שמעו, הכירו, נתנו לי צ'אנס. לאחד התיקים שבהם הופעתי כעורך-דין שכיר, בשנת 1993, הייתה השפעה על החשיפה שלי. פנתה אלי חברת-כנסת צעירה, לימור לבנת, שרצתה להגיש עתירה נגד מינויו של יוסי קוצ'יק לנציב שירות המדינה. כיוון שבמשרדו של חנן מלצר עבדתי על בג"צים, המליצו לה עלי, והיא סמכה עלי. היה צריך להגיש את העתירה הזו בדחיפות. לבנת באה אלי ביום חמישי, הכנתי את העתירה כל הלילה, והגשתי אותה ביום שישי. הממשלה הייתה אמורה לאשר את המינוי של קוצ'יק ביום ראשון ב-09:00, ולכן נקבע דיון ב-08:00 בבוקר בבג"ץ. לאחר שבג"ץ הוציא צו ביניים, שימנע את המינוי, הממשלה חזרה בה מכוונתה למנות את קוצ'יק.

"בעקבות ההצלחה דיברו על התיק הזה. לימור לבנת דיברה עם חברי-כנסת אחרים, וכעבור חודשיים פנה אלי חבר-כנסת צעיר נוסף, אברהם הירשזון. משם זה כבר התחיל להתגלגל. היו לי עוד הרבה תיקים, אבל אלה היו מאוד ידועים באותה תקופה".

בג"ץ סצ'י > "בא אלי אדון יצחק סצ'י ואמר לי: 'דורשים ממני 34 אלף שקל עקב דוחות חניה שלא קיבלתי בכלל. עבר כל-כך הרבה זמן, שאני לא יכול לזכור מה נעשה עם הדוחות האלה'. קיבלתי את החומר והתחלתי למצוא פרצות. ניסיתי למצוא דרכים יצירתיות להקל על החוב הגדול שפתאום נוחת על בן-אדם, חשמלאי מכפר-סבא, שאומרים לו 'אתה צריך לשלם 34 אלף שקל, ואם לא - נעקל לך את רכבך ואת רכושך'.

"אחת הטענות היצירתיות שהעליתי הייתה טענת התיישנות העונש. במשך שנים רבות העיריות טענו שאין כל התיישנות על עבירות חניה או שעבירות אלה מתיישנות רק לאחר 10 שנים. כך נוצר עיוות שלפיו אלפי אנשים היו מקבלים לבתיהם הודעות חיוב על ידי העירייה עם סכומים אסטרונומים שכוללים מכפלות של עשרות מונים מהחוב המקורי. מצד אחד, הם היו צריכים להוכיח שהם לא עברו את העבירות המיוחסות להם לפני שנים רבות ומצד שני, הם נחשפו להליכי גבייה מאוד דרקוניים, של עיקול רכבם ורכושם, ללא התערבות ואישור של בתי המשפט.

"התחלתי להתכתב עם הרשויות בעניין סצ'י, וראיתי שאני לא מקבל תשובה. אבל לסצ'י דווקא כן ענו. איך ענו? פשוט עיקלו את כל רכושו. הוא מאוד כעס ואני מאוד כעסתי. כששאל אותי 'מה עושים?', אמרתי לו שיש שתי אפשרויות: משלמים או נלחמים. לגבי הסיכויים אמרתי לו: 'אתה יודע איך זה בג"ץ, אי אפשר להיות בטוחים שנזכה, אבל הסיכויים די שקולים'. כששאל 'כמה זה יעלה לי', נקבתי בסכום גבוה יותר מכל הדוחות שקיבל, וחשבתי שהוא ישכח מהסיפור. הייתי בטוח שבזה הסתיים הקשר שלי עם מר סצ'י. הוא ישלם את דוחותיו, והכול יבוא על מקומו בשלום. להפתעתי, הוא חזר אלי אחרי יום, לאחר התייעצות עם אשתו. הם החליטו להגיש את העתירה. הוא אמר, שהוא מעדיף לשלם לי ולא להם.

"הגשנו עתירה מאוד מפורטת ונקבע דיון. באולם היו הרבה תובעים מכל העיריות בארץ שרצו לראות אחת ולתמיד מה קורה עם טענת ההתיישנות של דוחות החניה שאני העליתי. היו גם הרבה עיתונאים, והסיקור התקשורתי היה רחב. בדיעבד התברר לי שעברייני הדוחות הכי גדולים הם עיתונאים, ורובם התעניינו בתיק באופן אישי.

"השופט אליהו מצא התחיל את הדיון כך: 'עורך-דין בומבך, למה לא תמליץ ללקוח שלך להשתמש בכסף לתשלום הדוחות?'. כששאלתי אותו באיזה כסף, הוא ענה: 'בכסף של ההוצאות שאנחנו נפסוק פה'. כך התחיל הדיון. כבר עמדתי להתחיל לאסוף את הדברים שלי, כשפתאום השופט אור שאל אותי שאלה על העתירה. שמחתי שסוף-סוף מישהו מתעניין באמת בעתירה, ועניתי לו מה שעניתי. יצאתי בהרגשה רעה מאוד מהדיון, בגלל השאלות של השופטים והעוינות של השופט מצא כלפי העניין נשוא העתירה. אחרי חודשיים קיבלתי הודעה שהוחלט להרחיב את ההרכב לשבעה שופטים. בסופו של דבר, החליטו לקבל את העתירה. קיבלו את עמדתי שההתיישנות של דוחות חניה היא שלוש שנים. זה היה תקדים ענק".

"כתוצאה מהעובדה שהעירייה סירבה להתפשר איתי בתיק של סצ'י, הפסידו הרשויות באותה שנה 250 מיליון שקל, שהם היו עתידים לגבות מתושבים. זה מה שקורה כשהעירייה לא רוצה להתפשר. לפני סצ'י ואחרי סצ'י היו הרבה מאוד פסקי דין חשובים. היו פסקי דין שזכינו בהם בעליון. אבל התיק הזה היה שונה מהאחרים. בכל תיק אחר אתה יכול לעשות תקדים גדול ולעשות שירות ענק ללקוח שלך, אבל מה שייחד את תיק סצ'י זה שהוא נגע כמעט לכל תושבי ישראל, במובן העמוק ביותר, בהיבט הכספי. זה נגע לכיס של כולנו, וברגע שזה נוגע לכיס זה מעניין יותר מרעידת אדמה בקמבודיה או אם דרעי יורשע או לא".

גדולי השופטים > "בין השופטים בני זמננו יש שניים: האחד, הוא מישאל חשין. מאוד נהניתי להופיע אצלו. הוא אדם מרתק והיה שופט מרתק. הוא בעל ידע מופלא בתחום המשפט על כל חדריו, ובתחומים נרחבים נוספים. השופט השני, הוא שופט בית המשפט המחוזי, עודד מודריק. הוא חכם, בקי מאוד במשפט, בעל ידע אינטרדיספלינרי מאוד רחב ובעל מזג שיפוטי. הוא גם לא חושש ללחום את מלחמתו של האזרח הקטן כאשר הוא חש שהרשויות מתעמרות בו".

ההפסד בבחירות > "ברגע שלא נבחרתי לראשות הלשכה, זה עבר לידי. לא הרגשתי שום אכזבה ושום כעס. אני מאמין, שכל מה שקורה זה לטובה. לכן אני תמיד שמח ולא לוקח ללב דברים שקורים לי.

"מה שגרם לכך שלא זכיתי הייתה העובדה שבמחוזות אחרים לא הכירו אותי, בעיקר במחוזות חיפה והצפון. לצערי, השתמשו בטיעונים פוליטיים מופרכים נגדי במחוזות האלה. טענו שכביכול יש פה מלחמה בין ימין לשמאל, ושאני בא עם דעות ימניות לתפקיד. היו הרבה מאוד השמצות נגדי. האופן שבו חלק מהמועמדים התנהלו בבחירות היה מביש. המועמדים נגדי דאגו לכך שבת"א תהיה רק קלפי אחת, ועורכי-דין רבים לא הגיעו לקלפי. בנסיבות האלה ההפסד שלי היה די צפוי".

* איך הרגשת כשבסיבוב השני כולם התאגדו נגדך?

"זה שמתאחדים נגדי לא מבהיל ולא מפחיד אותי. גם בעתירות שהגשתי כשהיו נגדי הרבה גופים, זה רק הזרים יותר אדרנלין בגופי. זה רק היווה יותר אתגר. אני לא פוסל את זה שעוד ארבע שנים ארוץ עוד פעם. כרגע, אני מאוד מרוצה מהמקום שבו אני נמצא. אני עסוק בעבודה, ונהנה ממה שאני עושה".

סדר יום > "אני קם בערך בחמש וחצי בבוקר, ומתפלל שחרית. לאחר מכן אני משתדל ללכת לקאנטרי דקל, הסמוך למקום מגוריי, ומתאמן שעה. בסביבות שבע אני מגיע הביתה, מעיר את כולם, ומתקלח. אחר-כך אני לוקח את הילדים לבתי-הספר ולגן, והולך לעבודה. בשמונה לערך, אני במשרד או בבית המשפט. יש לי הרבה מאוד דיונים, ופעמים רבות אני מגיע ישר לבית משפט. אני עובד עד שעות מאוד מאוחרות, ועוזב את המשרד ב-11 בלילה. גם כשאני מגיע הביתה אני ממשיך לעבוד על תיקים, לקרוא פסקי-דין ומאמרים, עד השעות הקטנות".

* מה עם המשפחה?

"את אשתי אני רואה הרבה, כי היא עובדת איתי. את הילדים אני רואה מדי פעם במהלך היום. הרבה פעמים אני עושה הפוגה בשמונה בערב, הולך לשיעור גמרא עם בני הבכור, וחוזר לעבודה. אני מבלה עם הילדים בעיקר בשישי ובשבת. אני משחק איתם כדורסל, רוכב איתם על אופניים, ומדבר איתם".

עו"ד אילן בומבך "אני קונה כמעט כל ספר משפטי שיוצא לאור. אני קורא ספרות משפטית לא רק להנאה, אלא גם כחובה. זה חלק מחובתו של כל משפטן להתעדכן. השופט ברק אמר פעם באחד מפסקי הדין, שהמשפט הוא כמו הנשר, הוא שומר על יציבות רק כשהוא בתנועה. אני מדמה כך גם את החיים של המשפטן. אם אתה לא קורא, ולא מעודכן בשפע הפסיקה, ביבול שהשופטים מוציאים תחת ידיהם, בתנובת המאמרים הרבה, אתה מועל בתפקידך. זה נטל מאוד-מאוד גדול להיות עורך דין.

"אני קורא גם המון ספרות לא מקצועית בעברית ובאנגלית. בעיקר בשעות הלילה המאוחרות. אני ישן מעט מאוד שעות. אני הולך לישון בין 1:30 ל-2 כל לילה. אני חייב לקרוא כל ספר שיוצא. אני קורא ספרים בפילוסופיה, בהיסטוריה, ביוגרפיות וספרות יפה. קראתי את 'סיפור על אהבה וחושך' של עמוס עוז ואת 'יונה ונער' של מאיר שלו. סיימתי עכשיו לקרוא את 'הפיקוד העליון' של אליוט כהן, ספר מאוד מעניין שמתווה את דרכם של ארבעה מנהיגים: וינסטון צ'רצ'יל, ג'ורג' קלמנסו, אברהם לינקולן ודוד בן-גוריון. עכשיו אני קורא ספר באנגלית על חקירה נגדית".

אם לא הייתי עורך-דין > "אני חושב שהייתי הולך לתחום הרפואה, שיש בו את השליחות הגבוהה ביותר, ותחום המשפט אחריו. בחרתי בכל זאת בעריכת-דין, כי אני חושב שלא היה לי ערך מוסף מיוחד בתור רופא. כרופא אתה צריך שיהיו לך ידיים מאוד טובות, במיוחד אם אתה רוצה לשמש כמנתח. לצערי, אין לי ידיים של מנתח, ולכן אני לא בטוח שהייתי תורם לעולם הרפואה. במקצוע המשפטים אני חש שאני תורם ומסייע".