בית המשפט לתביעות קטנות בת"א חייב את רכבת ישראל לשלם פיצוי בסך 360 שקל והוצאות בסך 500 שקל, לנוסע שאיחר להרצאה במכללה בגין איחור של הרכבת.
בצעד יוצא דופן עבור ערכאה של תביעות קטנות, קבע השופט מנחם קליין כי תקנה 8(א) לתקנות מסילות הברזל שהתקין שר התחבורה, ומסמיכה את מנכ"ל הרכבת לקבוע את שיעור הפיצוי שישולם בגין איחור של 30 דקות ומעלה - בטלה משום שהיא סותרת את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
חיים אברהם פרי מכפר סבא טען בתביעתו, שהוזמן ע"י מכללת עכו להרצאות בנושא סחר בינלאומי. פרי נסע לרכבת בבית יהושע והמתין לרכבת לבנימינה, שם אמור היה להחליף רכבת שתיקח אותו לעכו.
אלא שהרכבת איחרה ואיש ברציף או במודיעין הטלפוני לא ידע לומר מתי תגיע. 35 דקות אחרי שהיתה אמורה להגיע, חזר התובע לרכבו ונסע לעכו. הוא איחר להרצאה ולטענתו מאז לא הוזמן להרצות שוב.
הרכבת טענה, שהאיחור היה בן 24 דקות בלבד ולכן התובע אינו זכאי לפיצוי. זאת, בשל הנוהל שקבע מנכ"ל הרכבת מכוח התקנות, ולפיו על איחור של 30 דקות יפוצה הנוסע בכרטיס נסיעה אחד באותו קו, ובאיחור העולה על שעה יפוצה בשני כרטיסים.
זכות חוקתית
השופט קליין קבע כי לנוסע עילת תביעה חוזית או נזיקית, אלא שהרכבת טענה שהתקנות והנוהל מונעים הגשת תביעה כזו. קליין פסק, שזכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית וכנגדה ניצבת חובת השלטון להימנע מלהפריע למימושה.
קליין סבר שהפגיעה בכבוד האדם, במקרה זה, אינה לתכלית ראויה. "אינני סבור כי שלילת פיצוי כדי לשמור על קופתה של חברת הרכבת יכולה להיחשב כבעלת תכלית ראויה". הוא הוסיף, ש"הענקת הסמכות לקביעת הפיצוי בתקנות למנהל הרכבת נקבעה בחוסר סמכות, בחוסר סבירות ותוך פגיעה בלתי מידתית בזכות הגישה לערכאות וזכות התביעה".
הוא דחה את החשש של הרכבת ממבול של תביעות נגדה. "הדבר יכול להביא ל'עלויות עסקה' כאלה שיביאו בסופו של דבר לשיפור השירות לאזרחים, לעמידה בלו"ז, להתקנת אמצעים אלקטרוניים בתחנות השונות המודיעים על האיחורים ועל הזמנים המעודכנים של קווי הרכבת ולשכלול מערך התחבורה שלה".
קליין הוסיף, ש"חברות האוטובוסים אינן חסינות מתביעות אזרחים בגין איחורים. מדוע הרכבת זכאית ליחס מועדף?". הוא אימץ הגישה, לפיה לוח הזמנים של האוטובוס/רכבת הוא "הזמנה" למבקשים לנסוע באמצעותו, וביצוע הפרסום תוך ידיעה שלא ניתן לעמוד בו מהווה הטעייה בהתאם לחוק הגנת הצרכן.
קליין ציין עוד, שקביעת נוהל הפיצוי ע"י מנכ"ל הרכבת נעשתה בחוסר סמכות, משום שרשות הנמלים והרכבות היא שמוסמכת לקבוע הנוהל וזו הופרטה, ולא הוכח שמנכ"ל רכבת ישראל קיבל את סמכויותיה.
בכל מקרה, הוסיף, הנוהל לוקה בחוסר סבירות, משום שלא ייתכן שגורם הנזק הוא שיקבע מה הפיצוי שיקבל הנפגע וכן בשל סוג הפיצוי. "מה אמור לעשות התובע עם כרטיס נסיעה לעכו? אין לו צורך לנסוע לעיר הצפונית אם אינו מרצה שם. תשובה דומה עולה למי שנוסע באמצעות כרטיס 'חופשי חודשי', כיצד יוכל לנצל כרטיס שממילא אין בו כל שימוש?"
השופט מתח ביקורת על הרכבת, שהתנהלה בחוסר תום-לב ונמצאו סתירות רבות בטענותיה. (ת"ק 678-05-07).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
