ביהמ"ש חייב עו"ד בתשלום שכר מומחה למרות שזימן אותו לעדות בשם לקוחו

זו הפעם השנייה בה מחייב בית משפט עו"ד בתשלום שכר עד מומחה, למרות ביטול כלל 29 לכללי הלשכה. הכלל, שבוטל בשנת 99', קבע כי עו"ד המזמין שירות למען לקוחו, יהא אחראי כלפי נותן השירות לסילוק שכרו והוצאותיו, אלא אם היתנה עימו במפורש אחרת.

אמנון בצלאלי, מומחה להשוואת כתב יד ולבדיקת מסמכים, הכין חוות דעת על מסמכים הנוגעים לתיק בו ייצג עו"ד תוסיה-כהן, שבעקבותיה זומן להעיד בבית המשפט. בתביעתו טען, שתוסיה-כהן הזמין את העבודה ואף זימנו לבית המשפט, ולכן עליו לשאת בשכרו. הפרקליט טען מנגד, שהזמנת העבודה היתה של הלקוח ולא שלו.

השופטת עירית כהן ציטטה מפסיקה תקדימית של המחוזי בחיפה, מלפני כשנה, בה צוינה החלטה של ועדת האתיקה בלשכה, לפיה: "ספק אם ביטול הכלל שינה מאחריותו האתית של עוה"ד לשלם תמורת שירותים שהזמין בלי לציין בפני נותן השירות, כי הלקוח הוא שאחראי לתשלום".

באופן תמוה משהו, נמנעה כהן מלצטט את הכלל שקבע שם המחוזי, לפיו אין להטיל כיום על עו"ד חובה להבטיח את שכרו של המומחה או לשלם את שכרו, ועוה"ד אף אינו נדרש לחקור בדבר מצבו הכלכלי של הלקוח. באותו מקרה חויב אמנם עוה"ד בתשלום שכר העד, אך רק משום שידע שלקוחו חדל פירעון ולא התריע על כך בפני המומחה.

כהן סברה שגם כאן הנסיבות חריגות. "משהזמין תוסיה-כהן את בצלאלי לתת עדות בבית המשפט, היה עליו להבטיח את שכרו בגין מתן העדות, או להבהיר לו כי עליו לגבות שכ"ט זה ישירות מהלקוח, במיוחד כאשר הנתבע והוא בלבד היה ער לכך שמדובר בלקוח בעייתי".

לדבריה, "לו היה מבהיר לתובע כי את שכר הטרחה על הלקוח לשלם וכי הוא עצמו אינו אחראי לתשלום, יכול היה התובע לפעול על-מנת להבטיח את תשלום שכרו, קודם להגעתו למתן עדות". (ת"ק 1824/07).