קלייד פרסטוביץ', נשיא המכון לאסטרטגיה כלכלית בארה"ב: "הדולר ייחלש ב-60% בשנתיים הקרובות ויוביל למיתון עולמי"

לדברי פרסטוביץ', "מדובר בתהליך בלתי נמנע. הממשל האמריקני יכול לנקוט צעדים לגמרי לא פשוטים בניסיון לרכך אותו מעט (כמו, למשל, הפחתת הריבית שמעלה חשש לגידול האינפלציה). אולם, בכל מקרה, זהו תהליך התאמה הכרחי שלא ניתן למנוע". בתוך התהליך הזה, הוא צופה היחלשות נוספת של הדולר בשיעור של לא פחות מ-60%.

תחילת תהליך המיתון בארה"ב ניכרת כבר עתה, הוא מוסיף, "באובדן בתים וברמת הקניות הנמוכה יחסית שניכרה בסוף השבוע שעבר, הנחשב מסורתית לשבוע שיא הקניות באמריקה".

המשבר נגרם, לדבריו, בעקבות ההיחלשות הנמשכת בשער הדולר, המשקפת את מצב כלכלת ארה"ב, בתוספת משבר הסאב-פריים. "היחלשות הדולר צפויה להימשך, ובעקבות זאת עתיד אופ"ק להפסיק לתמחר חבית נפט בדולרים ולעבור לתמחר לפי יורו או סל מטבעות". התוצאה, לדברי פרסטוביץ', תהיה ש"ארה"ב לא תוכל רק להדפיס דולרים כדי לקנות נפט, אלא תאלץ לייצא כדי לקבל את המטבעות הזרים שבאמצעותם תרכוש נפט. כתוצאה מכך, ארה"ב תייבא הרבה פחות, דבר שיפגע בכלכלת המדינות המייצאות ברחבי העולם וכמובן, במדינות שחלק עיקרי מהייצוא שלהן מופנה לארה"ב, כמו סין וישראל". ההמשך, טוען פרסטוביץ', ברור, "בארה"ב אנשים יאבדו בתים, משרות וכסף, המיתון יגיע למדינות המייצאות לארה"ב ויהיה כלל עולמי".

"הגלובליזציה פגעה בדמוקרטיה"

בממשל רייגן שימש פרסטוביץ' יועץ מזכיר הסחר והיה אחד השחקנים הראשיים בהשגת הסכם נפט"א (הסכם הסחר החופשי הצפון אמריקני להורדת מחסומי סחר, שנכנס לתוקף ב-1994 בין ארה"ב, קנדה ומקסיקו). בתקופה ההיא הוא גם היה מעורב בהסכמי השקעות וסחר שחתמה ארה"ב עם יפן, סין, אמריקה הלטינית ואירופה.

אולם, הוא גם אחד המבקרים החריפים של מדיניות הסחר הבינלאומית של ממשלות ארה"ב. הוא אף מצהיר שהגלובליזציה לא רק שלא תרמה לדמוקרטיזציה ברחבי העולם - אלא בדיוק להיפך, "הגלובליזציה פגעה בדמוקרטיה".

פרסטוביץ', שיגיע לישראל בשבוע הבא כאורח ועידת "גלובס" לעסקים, מבטא את דעותיו באופן שאינו משתמע לשני פנים. הוא מבחין בין "האמריקנים כפרטים", לבין הדרך בה הממשל האמריקני "מוציא את האסטרטגיות הכושלות שלו לפועל".

במאמר שכתב ל"וושינגטון" פוסט 7 חודשים אחרי אסון ה-11 בספטמבר 2001, תחת הכותרת "אמריקה המתנשאת: למה איננו מקשיבים עוד?", הוא סוקר את המשגים, ההבנות הלקויות והתוקפנות האמריקנית המיותרת בהתנהלותה מול מדינות המזרח הרחוק.

לדבריו, "הסימפטיה כלפי קורבנות מתקפת הטרור נותרה בעולם, אולם תדמיתה של ארה"ב בשפל - תפישתה כאכזרית הולכת וגדלה והתמיכה בה הולכת וצונחת גם בקרב ידידיה בעולם".

הוא חוזר על משפט ששמע לאחר אסון התאומים במדינות במזרח הרחוק, באמריקה הלטינית ועוד (מסתבר שלא הישראלים המציאו אותו) "עכשיו אמריקה יודעת סוף-סוף מה זה". המשפט, ציין פרסטוביץ', נאמר בסיפוק על כך שאמריקה מבינה ומרגישה סוף-סוף, מה זה להיות פגיעה בבטן הרכה, ושאנשים בעולם "מקווים שהטרגדיה הזו תטפטף מעט אנושיות ליהירות האמריקנית הבוטה בנושאים כמו שימור אנרגיה, התחממות גלובלית והעוני העולמי". היום, הוסיף, "רבים בעולם משוכנעים כי למרות הדיבורים האמריקנים על דמוקרטיה, זכויות אדם וסחר חופשי - היא מתעניינת באמת רק באינטרסים הצרים שלה".

כדוגמה מביא פרסטוביץ' את ראש ממשלת מלזיה, מוחמד מהטיר, שהתקבל בוושינגטון בתשואות, לאחר שרק ב-97' ננזף קשות על הגבלת השוק ועל הפגיעה בזכויות אדם - לאחר שכלא את סגנו לראשות הממשלה באשמת היותו הומוסקסואל. התשואות הגיעו, רק בגלל שבאותה עת המדיניות הנוקשה שלו נגד הטרור התאימה לוושינגטון. דוגמה נוספת שהוא מביא לסטנדרטים הכפולים של הממשל האמריקני, היא מלחמתו ארוכת השנים נגד מדינות אירופה ודרום אמריקה להקטנת הסובסידיות לחקלאות, עד שהנסיבות הפוליטיות הביאו אותו להגדיל בעצמו בדיוק את אותן סובסידיות שדרש ממדינות אחרות לצמצם.

פרסטוביץ' טוען שעמדתה של ארה"ב מוחלשת מאוד, בגלל הציניות בה מתייחסים להכרזותיה על עמדותיה המוסריות כמובילת "הצדק העולמי", בהשוואה למדיניות החוץ שלה במציאות. כולל, למשל, העובדה שארה"ב לא חתמה על אמנת קיוטו לצמצום ההתחממות הגלובלית, והדרך החד צדדית בה נתפשת תמיכתה בישראל בסכסוך הישראלי-פלשתיני.

3 מיליארד קפיטליסטים

המכון לאסטרטגיה כלכלית שפרסטוביץ' עומד בראשו, ESI (Economic Strategy Institute), משחק תפקיד חשוב בתהליך קביעת המדיניות, גם בנושאי תחרותיות כלכלית והשפעת הגלובליזציה. מומחי המכון נותנים עדויות בפני ועדות של הסנט, נפגשים עם חברי קונגרס, מזכיר הסחר ומנהיגים פוליטיים, מעלים רעיונות, מגישים הצעות, כותבים ניתוחים, ובעלי נגישות גבוהה למוקדי הכוח בוושינגטון.

מימון המכון מתרומת קרנות כרוקפלר ופורד, מאנשים פרטיים ומפרויקטי ייעוץ.

מאמרים של פרסטוביץ' מתפרסמים בעיתונים מובילים כמו הניו-יורק טיימס, הוושינגטון פוסט, פורצ'ן ופורן אפירס. ספרו האחרון נקרא "3 מיליארד קפיטליסטים חדשים: המפנה הגדול בעושר ובכוח לכיוון המזרח", ולפני-כן כתב את הספר Rogue Nation, המבקר ומנתח את מעמדה והשפעתה של ארה"ב בעולם.

* איך אתה צופה שהכלכלה העולמית תיראה בשנים הקרובות ואיך זה ישפיע על ישראל?

"ישראל מחוברת לארה"ב ולכלכלת ארה"ב באורח הדוק. הכלכלה האמריקנית עומדת להיכנס לתקופה קשה. אנחנו רואים את הבעיה של שוק הסאב-פריים משפיעה לא רק על ארה"ב אלא על השוק העולמי. אנחנו יודעים שארה"ב צוברת פערי סחר מזה זמן רב, ושארה"ב היא המלווה מחו"ל הגדולה בעולם. הדולר נחלש בגלל שמדינות זרות מחזיקות דולרים רבים מדי ואני צופה שהדולר האמריקני ימשיך להיחלש. עד היום הוא נחלש מול הדולר הקנדי ומול האירו אך לא מול המטבעות במזרח הרחוק, כי הם מפוקחים - אבל הוא יהיה חייב להיחלש גם מול מטבעות אלה.

"בגלל גירעון הסחר הגדול של ארה"ב - מדינות רבות מחליפות את הרכב הרזרבות הכספיות שלהן שהתבסס על דולרים, וחלקו עכשיו ביורו. זה מקשה על מימון הגירעון האמריקני.

"אני מעריך שהדולר האמריקני ייחלש ב-60% במהלך השנים הקרובות. סביר מאוד שאופ"ק יתחיל לתמחר את הנפט במטבעות אחרים או בסל מטבעות, ולא בדולר. המשמעות עבור האמריקנים היא שהם לא יהיו מסוגלים להמשיך את גרעון הסחר שיש להם היום.

"בישראל, כדי להשיג דולרים, עליכם לייצא. אבל בארה"ב, כל מה שצריך לעשות כדי לקנות נפט היום, הוא להדפיס דולרים. אין צורך לייצר או לייצא. אבל כאשר הנפט יתומחר ביורו או בסל, האמריקנים יצטרכו לייצא משהו ולא יוכלו להיות בגירעון מסחרי גדול כל כך, כך שהם יצטרכו לייבא הרבה פחות ולייצא הרבה יותר".

* מה המשמעות של הצורך האמריקני להגדיל ייצוא מבחינת שאר העולם?

"המשמעות היא ששאר העולם לא יוכל לייצא לארה"ב כמו היום. המשמעות היא שהכלכלה בסין, בהודו, בישראל ובמדינות נוספות בעולם יהיו עם פחות ייצוא. סביר להניח, וזו אפשרות סבירה ביותר בעיני, שיתרחש מיתון עולמי".

* מתי להערכתך יתרחש המיתון העולמי שאתה צופה?

"הכלכלה האמריקנית מאטה כבר עתה וזה מתחיל להתבטא בשאר העולם, במחירי דיור ובמחירי נדל"ן שמתחילים לצנוח. הרבה אנשים בארה"ב, כ-2 מיליון, כבר איבדו את בתיהם.

"סוף השבוע הקודם אמור היה להיות השיא השנתי של הקניות בארה"ב והוא לא עמד בציפיות. המשמעות בהמשך לאמריקנים תהיה הרבה פחות צריכה, יותר אנשים בלי בתים, בלי עבודה ובלי ביטוח רפואי. זו תהיה סביבה כלכלית קשה בהרבה".

* האם האזרח האמריקני כבר התחיל להרגיש במיתון?

"האזרח כן. הממשל מנסה להתמודד עם זה, אבל זה לא פשוט. הם נקטו צעדים לעזור לאנשים שמאבדים את ביתם, אבל זה לא קל להוריד את הריבית כשהאינפלציה עולה".

* האם יש פתרון שיכול למנוע את המיתון העולמי?

"לא. אלה התאמות שחייבות לקרות: הדולר ייפול, האמריקנים ייצאו יותר, סין תייצא פחות וישראל תייצא פחות כי האמריקנים יקנו פחות. התאמה כזו תהיה חייבת לקרות אבל אפשר יהיה למתן את זה. כיום יש סכנה אמיתית לצניחה מסיבית של הדולר של 60% בתוך שנתיים אבל זה יכול לקרות גם תוך יומיים".

* זו הערכה ריאלית? היא נשמעת קיצונית מאוד.

"ההערכה שלי לא שונה מהערכות של רבים אחרים, אבל אני שונה מעט בכך שאני אומר שזה יכול לקרות גם מהר מאוד וההערכה שלי גם גבוהה משל הרבה אנשים. עם זה, אני חייתי ב-3 אפיזודות כאלה וראיתי שבכל אחת מהן הנפילה של הדולר היתה גדולה בהרבה מאשר צפו. ב-1985, למשל, הדולר נפל מ-249 ין יפני לדולר ל-117 ין לדולר".

* כחבר באדבייזרי בורד (הבורד המייעץ) של אינטל העולמית, איך לדעתך יושפעו חברות הטכנולוגיה הבינלאומיות מהמיתון העולמי שאתה צופה?

"קשה לצפות מה תהייה ההשפעה על חברות הטכנולוגיה. הרבה מאוד תלוי במה יקרה במדינות המזרח הרחוק. חברות טכנולוגיה גלובליות לא בהכרח תלויות בשוק יחיד אחד, כך שאם השוק האמריקני יאט אבל השוק הסיני יגדל, ניתן יהיה להסיט לשם את הצמיחה.

"קשה לחזות, אבל אני חושש שיהיה מיתון כלל עולמי והמשמעות היא שחברות יסבלו".

* מה לדעתך עתיד הגלובליזציה ומה תהיה השפעתה על הפערים החברתיים בעולם בעוד 5 או 10 שנים?

"למרות שבזמנו צפו שהגלובליזציה תביא איתה דמוקרטיזציה לעולם, נטיית הגלובליזציה בכל העולם היא להגדיל את הפערים החברתיים בכל חברה ומדינה. מהודו וסינגפור ועד מערב אירופה, ככל שהכלכלה הופכות יותר גלובליות, הפערים החברתיים גדלים.

"בנוסף, במובנים מסוימים, גלובליזציה מפירה את הביטחון החברתי. בארה"ב אנשים רבים מאבדים את ביטוח הבריאות שלהם כי החברות המעסיקות שמשלמות את הביטוח הרפואי לעובדיהן, אומרות שזה יקר מדי.

"הביטחון החברתי נוטה להיות מאורגן על בסיס לאומי בכל מדינה, אך החברות שמספקות ביטוח רפואי הן גלובליות. ככל שהתחרות הגלובליות שלהן גדלה, הן מצמצמות בזה.

"הגלובליזציה מערערת וחותרת תחת הדמוקרטיה, גם בגלל שחברות גלובליות מגיבות יותר לבקשות מצד ממשלות אוטוריטאריות מאשר לבקשות של ממשלות דמוקרטיות.

"אם אתה חברה גלובלית שפועלת בארה"ב, יש לך אפשרות להפעיל את הלובי שלך בוושינגטון ולפנות לבית המשפט נגד רגולציה. אם אתה יו"ר חברה גדולה בארה"ב אתה נפגש בקלות עם המנהיגים הפוליטיים המובילים, אתה נותן חוקים שכתבת לחברי קונגרס ולסנטורים, נותן תרומות ויכול להשפיע על החיים הפוליטיים בארה"ב.

"אבל, אתה לא יכול לעשות את זה בסין או בערב הסעודית. לכן, אם אתה חברה גדולה בסין, עליך לשמור על יחסים קרובים עם הממשל ולעשות מה שהם רוצים שתעשה. אלה יחסים שונים מאוד".

* מה המשמעות של תהליך בו חברות בינלאומיות מרצות ממשלות טוטליטריות כדי לפעול ולהרוויח במדיניות אלה?

"המשמעות היא שלמרות שמשך זמן רב אנשים במערב חשבו שגלובליזציה תביא דמוקרטיזציה, הגלובליזציה עושה את ההיפך. במובנים מסוימים, היא פוגעת בדמוקרטיה".

* מה ניתן לעשות?

"שתי תגובות נחוצות. האחת היא שממשלות דמוקרטיות, כמו ממשלות ישראל או ארה"ב, צריכות להיות יותר אקטיביות בהתעקשות על כך שסין ומדינות אחרות כמותה, יקפידו על החוקים הבינלאומיים להם הן מחויבות במסגרת הגופים הכלכליים הבינלאומיים. כולל חוקי הסחר, חוקי העבודה, חוקי הקניין הרוחני - כל החוקים. המצב בשטח הוא שלעתים קרובות הן לא עומדות בחוקים אלה. דבר שני, מאוד חשוב, הוא שבחברות דמוקרטיות צריכה להיות איזושהי הגבלה על חברות להשפיע על השלטון".

* הקשר בין הון ושלטון הוא נושא בוער בישראל.

"אני לא מכיר את המצב אצלכם, אבל בארה"ב חברות יכולות לתרום כסף רב לקמפיינים פוליטיים. לדעתי זה מצריך הגבלות נוקשות. האינטרסים של החברות צריכים להילקח בחשבון. אבל, אין לי ספק שחייבים לקבוע הגבלות רציניות מאוד ולפקח עליהן בחומרה".