מתווך הדירות ישי בסרגליק, תושב רמת אביב ג', ישב בסוף מארס 2005 ב"מאי קפה" שבמרכז שוסטר לפגישת עבודה עם פנינה בן זאב, לקוחה ותיקה, ובתה. השיחה התנהלה בניחותא, עד שפרץ לבית הקפה מתווך אחר, עמי גרינברג, שבעבר עבד בסרגליק בסוכנות התיווך שלו, וניגש בסערה לשולחן. הוא הודיע לפנינה בן זאב שהיא יושבת עם "נוכל" ו"רמאי", והמשיך בסדרת גידופים.
ברמת אביב ג', מתברר, כדאי לשקול מלים: הגידופים התגלגלו לבית המשפט, נדונו בו במשך שנים אחדות, וגררו פסק דין חסר תקדים של כמעט 200 אלף שקל. הערעור אמנם המתיק את גזר הדין, אך המגדף עדיין צריך לשלם מחיר יקר: 70 אלף שקל לבסרגליק.
"אתה תשלם על זה"
הסיטואציה המביכה שוחזרה בקלות בבית המשפט, כשבן זאב הייתה העדה העיקרית של התביעה. "לפתע הגיע לשולחן בו ישבנו אדם שאינו מוכר לי ואמר לי ולבתי, כי ישי בסרגליק הוא רמאי ונוכל", היא כתבה בתצהיר שהגישה לבית המשפט. "הוא שאל 'מדוע אתן יושבות עם רמאי ונוכל', וכל זאת בקול רם ביותר אשר גרם אף ליושבי השולחנות מסביב להתבונן בנעשה". בחקירה הנגדית הוסיפה בן זאב: "נדהמתי. אני לא רגילה לדבר כזה".
"לא עניתי לו", נזכר השבוע בסרגליק, "רק הסתובבתי אליו ואמרתי, 'אתה תשלם על זה'. אחרי כמה ימים הוא התקשר למקום העבודה שלי בסוכנות 'רימקס', שבה אני זכיין היום, ואמר שאני 'גנב ונוכל' ושלקחתי בלי רשות מסמכים מהסוכנות שלו, ושצריך לפטר אותי. אחרי עד כמה ימים, כשישבתי ב'פונדק שוסטר', השווארמה של המרכז, עם קולגה, הוא שוב ניגש אלי, אמר שאני 'בן אלף', 'כלב, נוכל וגנב', דרש שאתן לו תשלום שנקבע בסכסוך בינינו בבית הדין לתביעות קטנות, ושוב התחיל לצעוק, שאני נוכל ואני מבייש את הכיפה שעל ראשי. זה פגע בי עד עמקי נפשי".
"בעוונותי הרבים, בעברי הייתי בעלים של שני אולמות חתונה, ומההתמצאות וההבנה שלי באנשים, הבנתי שרק תביעה תוכל להשתיק אותו. נכנסתי לעו"ד דוד קירשנבוים, שמתמחה בתחום לשון הרע, והוא שלח אליו מכתב שבו דרשנו שישלם תוך שבעה ימים 300 אלף שקל, ולא - נגיש תביעה. הוא הרים אליי טלפון, הזכיר לי שיש לי בת ואיים שאם לא אבטל את התביעה יהיו לה השלכות. אני חולה לב וסמוך לאירוע איבדתי בן בגיל 24. אחרי השיחה התמוטטתי. לקחו אותי לאיכילוב, רצו לאשפז אותי ואני רציתי הביתה. אחרי זה הרגשתי שאני חייב לתבוע".
הצד השני של המטבע
עמי גרינברג, המכהן כראש הוועד של רמת אביב ג': "כל העסק התגלגל מעסקת השכרה בצפון תל אביב. הוא קיבל את הכסף מבעלי הדירה ולא העביר אותו למשרד שלי כמוסכם. הגשתי תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות על סכום של 700 דולר, ונפרדנו בריב. יום אחרי שסיים לעבוד פגשתי אותו יושב בבית קפה עם שתי נשים, ואמרתי מה שאמרתי. ואז מגיע מכתב תביעה. לא האמנתי למה שראיתי: 300 אלף שקל. כל העניין נראה לי מופרך, אבל שכרתי את שירותיו של עו"ד יורם רוט וחיכינו שתוגש התביעה".
לתקוותו של גרינברג שהתביעה לא תוגש היה בסיס: נדירים המקרים שבהם מוגשת תביעת לשון הרע נגד אנשים פרטיים, בניגוד להליך השכיח נגד אמצעי תקשורת. הפעם תביעה דווקא הוגשה, והתיק התגלגל לשופטת שושנה אלמגור מבית המשפט השלום בתל אביב. שישה עדים ששמעו את גידופיו של גרינברג הגישו תצהירים, ועדויות הושמעו. פסק הדין נשלח לעורכי הדין בדואר.
גרינברג, טייס חובב, לא ציפה למהלומה הזו. "עורך הדין התקשר אלי ושאל 'אתה יושב? הגיע פסק דין קשה. 150 אלף שקלים פלוס הוצאות משפט, ובסך הכל 198 אלף שקלים'. שאלתי, 'אתה רציני?' הייתי בסחרור לא נורמלי. הוצאה לפועל התחילה להגיע אליי הביתה, כי הייתי חייב לשלם תוך 30 יום וזה כסף גדול שלא נמצא אצלי בשלוף. המעקלים התחילו לרשום ריהוט, ניסו לעקל רכבים ואולטרה-לייט של חבר שהם חשבו שהוא שלי. הבית שלי, שהיה תמיד נורמטיבי, השתבש לגמרי. לא ישנתי בלילות. הסתובבתי סהרורי ברחובות השכונה, כשאני אומר לעצמי 'זה לא יכול להיות'. הבריאות של אשתי נפגעה. בלילות החבאנו את המכוניות כדי שלא ייקחו אותן".
עורך הדין לא האמין שיש סיכוי בערעור, אומר גרינברג, ולכן החליף אותו בישראל כלוף, חברו הטוב. "למרות שהגשנו ערעור הוציאו את הדירה שלנו למכירה. צהריים אחד מגיע בנאדם למשרד שלי ואמר 'תן את המפתחות של האוטו, או שאני לוקח אותו בכוח, אני איש חוק'. אמרתי לו שהוא עושה את עבודתו נאמנה ונתתי לו".
הערעור
בכתב הערעור, שנדון בפני השופטים עוזי פוגלמן,, יהודית שבח ואילן שילה, החליט בית המשפט המחוזי לצמצם את סכום הפיצוי, והנמיכו אותו לרף של 70 אלף שקלים (בתוספת 6,500 שקל הוצאות). גרינברג, איך לא, מאוכזב. "פסק הדין הזה עדיין גבוה", הוא חושב, "בסך הכל הוצאתי על התיק הזה 225 אלף שקלים - על הקנס, שכר הטרחה לעורכי הדין והטיפול בהוצאה לפועל - ואני לא תשובה או רוטשילד".
ועכשיו, לתביעה הבאה
עם הצלחה לא מתווכחים ובסרגליק אימץ את הטקטיקה שהוכיחה את עצמה. לפני כחודש וחצי הוא הגיש לבית משפט השלום בעיר תביעה על סך 200 אלף שקלים, שוב בגין לשון הרע. הטענה: "דהאן קנה דרך סוכן שלי דירה ב־1.6 מיליון דולר וחתם על עמלת תיווך של 1% אחרי הנחה. כשהגיע זמן הפירעון, הוא אמר, 'קח 30 אלף שקלים וזהו. לא מוצא חן בעיניך? תבע אותי בבית המשפט'. שלחתי מכתב מעורך דין שיש לו שלושה ימים לשלם. הוא נכנס למשרד ושאל איפה הסוכן שטיפל בו. אמרתי לו שאני בעל הבית והוא התחיל לקלל אותי. היו סוכנים במשרד ששמעו. אחר כך עליתי למרכז המסחרי למעלה והוא ישב בבית קפה והמשיך לקלל. הבאתי ארבעה תצהירים מאנשים, כל אחד שווה 50 אלף שקלים בתביעה. עכשיו הוא מנסה לאחד את שני התיקים".
עו"ד שרה סתר, המייצגת את מוטי דהאן בתביעה: "התביעה חסרת יסוד משפטי ובדותית, ולכן הגשנו בקשת מחיקה על הסף. לבקשתנו, עד שתידון הבקשה, נדחתה הגשת כתב ההגנה".
- בסרגליק, נראה שהתביעות הפכו אצלך לסוג של עסק.
"אני לא מוכן שיפגעו בי".
הכתבה המלאה מתפרסמת היום במגזין G של "גלובס"
[הרחבה במהדורה המודפסת] [לעיתון הדיגיטלי]
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
