המחוזי חייב את אתר NRG לחשוף טוקבקיסט כדי לאפשר הגשת תביעת דיבה נגדו

הטוקבקיסט, שכינה את עצמו "יודע דבר", פירסם טוקבק לכתבה שפורסמה ביולי 2006 ב-NRG תחת הכותרת "תולה את הנעליים" ושעסקה בפרישתו של שכי פרנץ מתפקידו כסמנכ"ל ערוץ הספורט. בטוקבק ייחס הגולש למזמור הפקות, הקבלן הראשי בתקופה הרלוונטית של ערוץ הספורט, מתן שוחד לפרנץ בעת ששימש כסמנכ"ל וגם לאחר פרישתו. זאת, בתמורה לכך שהוא ידאג שימסרו לה עבודות לביצוע עבור ערוץ הספורט. לטענת מזמור הפקות, מקריאת הטוקבק מתקבל הרושם כי פרנץ קיבל ממנה מניות ואחוזים מרווחיה כשוחד.

בפסיקה המחוזית יש שתי גישות לגבי חשיפת זהות של טוקבקיסט: לפי הגישה המחמירה, של השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, פרטי גולש ייחשפו רק אם דברי הדיבה נכנסים לגדר עבירה פלילית של לשון הרע. לפי הגישה המקלה, של השופט יצחק עמית, מספיק שהמבקש את חשיפת הגולש יראה שיש לו עילת תביעה וכן "דבר מה נוסף", כשהוא קובע מבחנים לקיומו של אותו "דבר מה".

עוולת נזיקין

השופטת ד"ר דרורה פלפל החליטה במקרה הנדון לחשוף את זהות הטוקבקיסט בהתאם לגישתו של השופט עמית. היא ציינה כי הנושא טרם הוסדר בחקיקה הישראלית. לדבריה, ביהמ"ש יתערב ויורה לחשוף את הטוקבקיסט כאשר נעשה שימוש לרעה באנונימיות ברשת, שימוש המהווה לכאורה על פניו עוולה בנזיקין, ולא רק כשקיים חשש ממשי לביצוע עבירה פלילית.

השופטת קבעה כי אם על פני הפרסום קיימת עילת תביעה לצד הרואה עצמו נפגע, הרי שיש חשש של ממש לביצוע עוולה או פגיעה בקניין הרוחני, ויש בכך כדי לגרום לביהמ"ש להורות למסור את פרטי הטוקבקיסט.

השופטת פלפל סבורה כי בדיקת עילת התביעה צריכה לעבור את הסף של החשש הסביר, אך אינה נדרשת לענות על קריטריונים מחמירים של רמת ודאות קרובה. לדבריה, עליה להיות ברמה השווה לאפשרות ממשית כדי לעמת את החשש הממשי של ביהמ"ש. "השיח הציבורי יכול להיות שוטף ואנונימי כל אימת שהוא ענייני. ברגע שהבמה האלקטרונית הופכת לזירת אגרוף בבוץ, צריך המתפלש בבוץ להבין שאם זרק בוץ על מאן דהוא, ובכך לכאורה יש עבירה או עילת תביעה בנזיקין או בקניין רוחני, זכאי אותו נפגע לדעת מי הוא זורק הבוץ ולהחליט מה לעשות במידע זה על פי שיקול דעתו", קבעה.

השופטת פלפל קבעה כי במקרה הנדון מבחינת תוכן הביטוי וסיכויי התביעה, קיימת לחברה עילת תביעה לכאורה לפי חוק איסור לשון הרע, לו היתה זהות הכותב ידועה לה. השופטת הוסיפה כי הביטוי הפוגע אינו בבחינת הבעה מותרת, אלא הוא עלול להיות לשון הרע, מבלי שתעמוד לכותב ההגנה של הבעת דעה.

השופטת ציינה עוד כי במקרה הנדון אין מדובר בביטוי פוליטי-ציבורי, לגביו ישנה אולי הסכמה בפסיקה שיש "להכביד" על מסירת פרטים של גולשים, כאשר מדובר בחשיפת שחיתויות לכאורה של איש ציבור. לדבריה, החברה אינה אישיות ציבורית ומדובר בביטוי שניתן לסווגו כמסחרי-עסקי, שלגביו התנאים לחשיפת זהות הגולשים צריכים להיות פחות מחמירים. (ה.פ. 1244/07).

מתי ייחשף טוקביקסט:

* הגישה המחמירה: רק אם דברי הדיבה נכנסים לגדר עבירה פלילית של לשון הרע.

* הגישה המקלה: מספיק שהמבקש את חשיפת הגולש יראה שיש לו עילת תביעה.