ראש בראש: עו"ד כספי מול הראיס ערפאת

על הכוונת - הישראלית, הבינלאומית והפלשתינית - 2.5 מיליארד שקל, אותם מחזיק האוצר תחת ההגדרה "כספי המיסים הפלשתיניים המוקפאים". ובקיצור: "הסכומים המוקפאים".

בשבוע שעבר הורה שר האוצר, סילבן שלום, לקזז 71 מיליון שקל מתוכם, ולהעבירם לגופים ממשלתיים. 70 מיליון יועברו לחברת החשמל, כנגד חובה של הרשות הפלשתינית בגין אספקת חשמל לאיזור עזה, והמיליון הנותר יועבר למשרד החקלאות, לכיסוי חוב הרשות בגין אספקת חיסונים.

לפני כן, כבר קוזזו סכומים של כמה מיליוני שקלים. אלו הועברו לקופת חולים כללית, בגין טיפולים לתושבי הרשות, ולמקורות, בעבור חובות מים שצברה הרשות. קיזוז חובות אלו, אמר שלום, אינו ממצה את כלל חובות הרשות הפלשתינית, וייתכן כי בהמשך ינקטו צעדי קיזוז נוספים.

גילגולו של קיזוז

פעילות הקיזוזים הזו מבוססת על פרטי "הסכם עזה ויריחו", שקבע, בחתימה משותפת ובחסות אמריקנית, אישור קיזוז לחובות שנצברו בגופים ממשלתיים. אך התביעות ההולכות המצטברות בבתי המשפט בישראל נגד הרשות, אינן ניתנות לקיזוז חוזי, אלא בפסיקת בית משפט.

מנגד, מופעל לחץ על ידי שר האוצר של הרשות, סאלם פאייד, באמצעות המימשל האמריקני והאיחוד האירופי, להעביר את הכספים הללו מיידית לרשות הפלשתינית. יש אומרים שזהו אחד התנאים שהעלו האמריקנים בפני מנהל לשכת ראש הממשלה, דב וייסגלס, לקראת הסכמתם להגדלת הסיוע הבטחוני ולהקצאת עשרה מיליארד דולר כערבויות לאשראי שתיקח ישראל בעולם.

באופן רשמי, טוענת ישראל שקודם להעברת הכספים, על מדינות העולם להבטיח כי יקיימו פיקוח הדוק על כל ההעברות הכספיות של הרשות - אם באמצעות שר האוצר שלה, ואם בחשבונות אחרים - כדי להבטיח שהכספים לא מועברים למימון, טיפוח ועידוד פעולות טרור. ישראל מצטטת נאום של הנשיא האמריקני, ג'ורג' בוש, שקבע ביוני השנה כי "ישראל צריכה לשחרר כספים פלשתיניים שהוקפאו, לידיים הוגנות ואחראיות".

באופן לא רשמי, יש לממשלה בעייה הרבה יותר גדולה: צבר של תביעות הולך וגובר כנגד הרשות הפלשתינית או מי מתאגידיה או אנשיה, המוגשות לבתי המשפט בישראל. מהותן: תביעות כספיות. מדובר בתביעות אישיות-פרטיות ובתביעות של תאגידים, שמצטברות לסכומים של מאות מיליוני שקלים.

חלק מהתביעות נסמכות על עמדה עקרונית של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שאמר כי מאחר שהרשות אינה מדינה, כך שהיא נחשבת עדיין גוף פרטי, היא אינה נהנית מחסינות ריבון, וניתן לתבוע אותה בבתי משפט.

מאחר שברור כי אין כל דרך לאכוף פסק דין ישראלי בשטחי הרשות, בוודאי שלא פסק דין כספי - ועל כך כבר הוגשו כמה תצהירים רשמיים לבתי המשפט בישראל - הרי שברור כי הכסף האחרון עליו יכולה המדינה לסמוך הם אותם "סכומים מוקפאים". ואכן, כבר הוצאו בבתי המשפט בישראל מספר עיקולים זמניים על כספים אלה.

הרשות הנתבעת

לפני כמה חודשים, דן השופט עודד מודריק מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתביעה של רשת מלונות שרתון ועוד 29 גופים המנהלים עיסקי מלונאות בישראל, להטיל עיקול ארעי בהיקף של 90 מיליון שקל על כספי הרשות הפלשתינית המצויים בחזקת מדינת ישראל. ב-1.7.02 נענע השופט, והוציא את הצו הנדרש.

תביעה כספית והחלטת עיקול דומה נידונה על ידי השופטת מרים מזרחי, בתיק מנורה חברה לביטוח נגד הרשות הפלשתינית. תביעות דומות הוגשו על ידי יוניון מוטורס, דן ואחרים.

לא מכבר הוגשה תביעה בשם שתי הילדות שחר ושובל שמש, מפסגת זאב בירושלים, שהוריהן נרצחו בפיגוע טרור, שלדבריהן יצא ו/או תוכנן ו/או בוצע ביוזמת הרשות הפלשתינית או מי מארגוניה ואנשיה. באמצעות עו"ד רונלד רוט, הגישה המשפחה תביעה בסך של 42 מיליון שקל לבית המשפט המחוזי בירושלים. על פי התביעה, הפרו הרשות ויושב הראש שלה, יאסר ערפאת, את ההסכמים שנחתמו עמם, ונתנו אור ירוק לפיגועי טרור - ביניהם לפיגוע שגרם לשתי הילדות הקטנות נזק כלכלי ונפשי כבד ביותר.

בשבוע שעבר הגיע שיא חדש: קואופרטיב אגד הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעת פיצויים בסך של 52 מיליון שקל, בצירוף ריבית והצמדה. רק שהפעם התביעה הכספית לא הוגשה רק נגד הרשות הפלשתינית, המועצה הפלשתינית ואירגון השחרור הפלשתיני - אלא גם נגד יו"ר הרשות בכבודו ובעצמו, יאסר ערפאת, באופן אישי.

כאמור, עורך הדין החתום והמוביל את התביעה, הוא עו"ד רם כספי.

כספי זכור לכל כמי שניהל מגעים עם הרשות כנציגם של בכירים שונים, כמו יצחק רבין המנוח, שמעון פרס ויוסי ביילין, וגם ביוזמתו באישית. ידיעות בעיתונים ידעו לספר על מפגשים, שהתקיימו בלונדון ובערי אירופה האחרות, של בכירים ברשות מול כספי בעצמו או בלוויית אחרים - לרבות בשנה האחרונה, בעיצומם של פיגועי האינתיפאדה הנוכחית.

עכשיו מייצג כספי תביעה נגד הכספים האישיים של ערפאת, שעל פי פירסומים בעבר מוחזקים בחשבונות בישראל. בכללם, על פי פרסומים, גם בסניף המרכזי של בנק לאומי בתל אביב.

עו"ד כספי כותב, כי תכלית התביעה היא לפצות את אגד בגין "אובדן הכנסות אשר נגרם לה עקב פיגועי ההתאבדות והטרור בקווי האוטובוסים המופעלים על ידה. הפחתת כמות הנוסעים באגד, ההולכת ופוחתת בהתמדה בשיעור של 15% עד 20%, מהווה תוצאה ישירה, בלתי נמנעת ובלתי הפיכה של פיגועי ההתאבדות והטרור באוטובוסים של אגד, להם אחראים הנתבעים, במישרין ובעקיפין, במעשה ובמחדל".

התביעה מונה 45 פיגועי התאבדות, הנחת מטעני צד, מעשי הצתה חבלה וירי ופיצוץ מכוניות תופת בסמוך לאוטובוסים, מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית (פיגוע האוטובוס האחרון בקריית מנחם, שגבה 12 קורבנות ועוד שישה פצועים קשה, אירע ביום הגשת התביעה ולא נכלל במנין הפיגועים שנרשמו בה). לצד זאת, כותב כספי "פיגועי ההתאבדות והטרור באוטובוסים של אגד בוצעו על ידי ארגונים ו/או מועסקים ו/או שלוחים של הנתבעים או של מי מהם ו/או גופים או אנשים אחרים הנתונים למרות הנתבעים או למרות מי מהם, על פי הוראות מפורשות של הנתבעים".

בנוסף לתביעות ישירות אלו, יש גם סידרה של תביעות כספיות נגד מדינת ישראל, בגין תוצאות האינתיפאדה. בין היתר, עומד בית המשפט העליון להכריע בחודשים הקרובים בתיק תביעה שהוגש על ידי חברת הבנייה שבבעלות מוריס בן אבו, שדורשת מהמדינה החזר של 10 מיליון שקל עבור כספים ששולמו עבור קרקע ופיתוח. באמצעות עו"ד אבי שרף, טוענת החברה כי אירועי האינתיפאדה, שהחלו באוקטובר 2000, גרמו לנזק בלתי הפיך לפרוייקט שהחלה בהקמתו בגבעת זאב, והמדינה צריכה להיות אחראית לנזקים.

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים יעקב מצא, שהעניין נידון בפניו, פסק כי אכן על המדינה להחזיק לחברה כסף. המדינה ערערה, וערעורה יידון בבית המשפט העליון.

היה ואכן יפסוק בית המשפט לטובת החברה הקבלנית, צפויות עשרות חברות ללכת בעקבותיה. במקרה כזה, תתבע המדינה את הכספים מהרשות הפלשתינית, אשר גרמה לפיגועי הטרור - כלומר תתבע עיקול על הכספי המוקפאים וקיזוז הפיצויים מהם. וזאת, עוד בטרם החל גל של תביעות אישיות של נפגעי טרור נגד הרשות, כספיה המוקפאים בישראל וכספי בכיריה - ובראשם ערפאת - אשר נמצאים כאן בחשבונות אישיים, תחת שמם המפורש או תחת זיהוי אחר.