דרייפוס ממיניסוטה

מתי היתה הפעם הראשונה שבה פרופ' אריה זמורה הבין שהוא חווה על בשרו אנטישמיות טהורה, כמו זו שהוא מלמד עליה בשיעורים המוקדשים לתקופת דרייפוס במאה ה-19? האם זה היה כאשר קולגה סיפר לו שחדרו היה שייך קודם למרצה יהודי, ועל-כן חיטא אותו לפני שנכנס? ואולי כאשר אותו קולגה אמר: "אבא שלי אנטישמי והתפוח לא נופל רחוק מהעץ"? ואולי כאשר ראש המחלקה שלו ביקש לדעת "מדוע היהודים לא מכירים בישו?", ושמא היה זה כאשר המומחית להיסטוריה גרמנית מודרנית שאלה אותו, "למה אתה חייב לדבר על השואה, חייבים להתמקד בפרקים השחורים? הוואפן אס.אס היו אנשים נפלאים".

צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שבארצות-הברית קיימת אוניברסיטה שבה מחזיקים כמעט רבע מן המרצים והסטודנטים בדעה כי על המוסד האקדמי שבו הם נמצאים לגלות זהירות כשהוא שוכר לשורותיו מספר גדול של מרצים יהודים; כמעט 20% מאנשי הסגל והסטודנטים מסכימים עם הדעה (ועוד 38% לא חושבים שזו שטות מוחלטת) שמרצים יהודים נוטים להיות קבוצה מלוכדת שלא מאפשרת למי שאינם יהודים לקבל קידום בעבודה; 27% מסכימים (ועוד 27% אינם שוללים את הטענה) שיש יותר מדי מרצים יהודים ואנשי הנהלה בחינוך הגבוה, ושהם שולטים במדיניות האוניברסיטה ומכתיבים אותה. זאת, באוניברסיטה שבה עד לחודשים האחרונים לא היה מעולם איש הנהלה יהודי.

המקום הזה אינו נמצא על הירח. הוא נמצא באחת המדינות הליברליות ביותר בארצות-הברית - מיניסוטה. גם לא מדובר באיזה מוסד קיקיוני פרטי. הדברים אמורים לגבי האוניברסיטה הציבורית השנייה בגודלה במדינה, מוסד הממומן מכספי משלם המסים, שבין כתליו מסתופפים 15 אלף סטודנטים ו-700 אנשי-סגל.

ברוכים הבאים לאוניברסיטה הציבורית "סנט קלאוד סטייט"

כל זאת ועוד ממצאים חמורים רבים, כולל פעילות נאו-נאצית בין כותלי הקמפוס, התגלו במחקר (ראו מסגרת) של חברת "ניקולס ושות'", מהמובילות בתחום חקר ההתנהגות הארגונית בארצות-הברית, שנשכרה על-ידי האוניברסיטה לצורך העניין. אבל פרופ' זמורה לא היה צריך את הסקר הנ"ל. למעשה, הסקר התנהל בעקבות השערורייה הציבורית שהוא עצמו חולל, כאשר פוטר מהאוניברסיטה, הגיש נגדה תביעה ייצוגית, וניהל, יחד עם שני פרופסורים יהודים נוספים, מאבק ציבורי גורף. אגב, גם על חדרו שלו ייאמר בבוא הזמן שיש לחטא אותו כי ישב בו יהודי.

השבוע ייחתם הסכם הפשרה בין האוניברסיטה לזמורה ולחבריו. ההסכם אומר שמדובר בתביעה ייצוגית, הוא הוכר גם על-ידי התובע הכללי וגם על-ידי שופט פדראלי, והוא מכיל רכיבים המעידים על כך שהמדינה מכירה בבעיות הקשות בסנט קלאוד. כך למשל הוסכם כי כל אנשי האוניברסיטה - לרבות מרצים, אדמיניסטרציה וסטודנטים - יעברו סדנת חובה לחינוך פלורליסטי (חינוך למגוון, Diversity) עם דגש על נושא האנטישמיות; כי ייבנה מרכז ללימודים יהודיים בתקציב של 625 אלף דולר; שיוקם מחדש המשרד לאפליה מתקנת; ושכל אחד מהפרופסורים היהודים שנזרקו מהאוניברסיטה או עזבו בשלוש השנים האחרונות יוכר כמי ש"סבל מאווירה עוינת ליהודים", ויפוצה כספית ב-50 אלף דולר. זמורה לא הצליח לקבל חזרה את משרתו, ונאלץ להסתפק בפיצויים של 165 אלף דולר. סך-הכול, עלה ההסכם למדינת מיניסוטה שני מיליון דולר, שפרופ' זמורה מכנה אותם מס-קנאות.

פרופ' זמורה פוטר זמן לא רב לאחר שהחליט להתייצב מול עמיתיו מכחישי השואה ולשאת הרצאה באודיטוריום שבאוניברסיטה על סיפורה האישי של אמו, ששרדה את מחנות המוות. "שבועיים לאחר שנשאתי את ההרצאה", הוא מספר, "קיבלתי מכתב שלא מאריכים את המינוי שלי לשנה נוספת. המועמדות שלי למשרה קבועה ירדה מהפרק. פוטרתי".

במבט לאחור, המאבק היה כדאי?

"אין כאן עניין של כדאי או לא, אין דרך אחרת. היתה כאן התקפה על הזהות שלי, ואם לא הייתי עומד ומתמודד, זו היתה הודאה שהזהות שלי כיהודי אינה ראויה להגנה. גם היום לא הייתי מתנהג בצורה שונה. אנחנו בחברה דמוקרטית, ומי שמוותר על זכויותיו בשתיקה שולח מסר לקהילה הכללית ולקהילה היהודית שאכן היהודים צריכים להיות בגטאות שהם עצמם כופים על עצמם. שיש אזורים בטוחים ואזורים מסוכנים, ממש כשם שהיה בסוף ימיהביניים ובראשית העת החדשה".

כהיסטוריון, איך אתה רואה את ממצאי דוח ניקולס?

"הדוח מגלה שורה של תופעות מדאיגות. שוב מדברים על קונספירציה יהודית להשתלט, על כך שכדי להתקיים, היהודים חייבים להיטמע ואסור להם לגלות סממני תרבות. עולים הדיבורים הישנים על יהודים המהווים סכנה לחברה נוצרית, והמדאיג מכול - יש התייחסות ליהודים לא כאל מחזיקים בדת מסוימת, אלא כאל מפיצי רעיונות של חילוניות. יש כאן התקפה על מהות היהדות. היא מוצגת כאלמנט חתרני, שבא למוטט את סדרי החברה. בהיסטוריה ראינו את המרכיבים האלה בדיוק באוסטריה בתקופת לוגר ובצרפת אצל דרמונט.

"יתרה מזאת, יש כאן גם אלמנטים של הפרוטוקולים של זקני ציון - כמעט מחצית מהנשאלים אומרים שליהודים יש יותר מדי כוח פוליטי וקיים כמעט קשר להשתלט על מוסדות להשכלה גבוהה במיניסוטה. והדברים האלה נאמרים גם על-ידי פרופסורים באוניברסיטה ציבורית. אנחנו לא מדברים על קבוצה של המון נבער הנסחפת אחר דמגוגים, אלא על מרצים שעוסקים בחינוך הדור הבא של אזרחים".

"אנשים כמוך לא צריכים לקבל שכר גבוה"

אם הסיפור הזה עדיין נחשד בעיניכם כמאבק פרטי של מרצה שלא השלים עם עובדת פיטוריו ועל-כן גייס לעזרתו אנטישמיות, בואו נדבר עם עוד חברי-סגל וחברי-סגל-לשעבר של סנט קלאוד. מייקל גולדבלט, פרופ' למדע המדינה, עבד בסנט קלאוד מ-1992, והיום הוא מרצה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בבירה DC: "סנט קלאוד", הוא אומר, "היא מקום לא סובלני, אפילו עוין. אני נולדתי בדרום אמריקה, והם אפיינו אותי מיד על-פי המבטא וצבע העור שלי. אני קתולי, אמי נוצרייה, אבל בגלל שאבא שלי יהודי, בסנט קלאוד ראו בי יהודי".

מה זאת אומרת, "ראו בך יהודי"?

"כשקיבלו אותי לעבודה, הדיקאן סירב לתת לי תוספת שכר על ניסיון קודם בעבודה, ואמר לי ש'אנשים כמוני' לא צריכים לקבל יותר. הם שמו אותי בקטגוריה של כאלה שמקבלים שכר נמוך יותר.

"בחוג שבו עבדתי, בחוג למדע המדינה, פוטרו שלושה מרצים יהודים. גם במחלקה להיסטוריה פוטרו שלושה מרצים יהודים. מה הסיבה? יש שם אנשים שחושבים שיהודים אינם חלק מה'חוויה של מיניסוטה'".

נתקלת בגילויי אנטישמיות?

"היה לי קולגה שבירך אותי בבוקר בהצדעה במועל-יד וקרא לעברי 'הייל היטלר'. הוא עשה זאת בבדיחות-הדעת. הוא לא הבין בכלל שהוא עושה משהו שאין לעשותו. תבין, רבים מהם לא ראו יהודי בימי חייהם, וכשאומרים להם את המילה 'יהודי' הם רואים לנגד עיניהם דמות של תאב-בצע שבא מניו-יורק".

"הבעיה הראשונה של הקולג' הזה", אומר הפרופסור לסוציולוגיה טום אוטול, נוצרי הנמצא בסנט קלאוד 15 שנה, "היא הבדלנות. היה לנו מרצה עיראקי שפוטר רק מפני שהיה עירקי. זה לא רק באווירה, זה גם נאמר; פרופסור להיסטוריה אמר לי, כנוצרי אל נוצרי, שהיהודים משתלטים על הכול".

אבל מדובר באוניברסיטה - מוסד שאמור לחנך אנשים לפלורליזם, לחשיבה, לפתיחת אופקים?

"הצחקת אותי. אנחנו מאמנים אנשים למצוא עבודה במידל-אמריקה. מי שמעודד סטודנטים לחשוב נתפס כעושה צרות".

"גזענות? אולי אתה צריך פרוזאק"

אחד מ"עושי הצרות" האלה הוא פרופ' תמרט תדמה, מרצה ממוצא אפריקני, 11 שנים בחוג לתרבויות זרות באוניברסיטת סנט קלאוד. במחקר של ניקולס ושות' נמצא ש-26% סבורים שאין למהר בהכללת מרצים שחורים בסגל, ו-25% סבורים ששכירת מרצים שחורים תוריד את הרמה האקדמית של המוסד. תדמה לא הופתע.

"למרות שאני צריך לנסוע כל יום 140 מייל (לעבודה ובחזרה) החלטתי לא לגור בסנט קלאוד, כי העיר הזאת היא המיסיסיפי של הצפון. האזור הזה היה כור מחצבתה של המפלגה הנאצית בארצות-הברית ושל הקו קלוקס קלן, וגם היום יש שם גזענות ואנטישמיות. לעמית שלי, מרצה שחור, נולד תינוק; כשהגיע לכיתה המתין לו חיתול עם צואה ליד מקלט הטלוויזיה.

"בעצם, כשחושבים על זה, לאיזה יחס אפשר לצפות מעיר שבספר הטלפונים שלה מתגאים כי היא נוסדה על-ידי בעלי עבדים ומציגים זאת כחלק מההיסטוריה המפוארת של המקום?"

אבל האוניברסיטה היא מוסד ציבורי.

"זה יותר מועדון של ה-Old Guys מאשר אוניברסיטה. המקום הזה מוציא תחת ידו לא מעט גזענים ואנטישמים. כשבאוניברסיטה של מיניסוטה ניסה תלמיד נאו-נאצי להקים תא, רעדו השמים והמוסד הושבת. בסנט קלאוד נותנים לנאו-נאצים לפעול בטענה שיש לעודד 'חופש דיבור והבעת דעה'. וכשאתה מתלונן, מיד מתייגים אותך כמשוגע ומגדירים אותך כפרסונה נון-גרטה. הם פועלים נגדך ומנסים לשבור אותך פסיכולוגית. לי זה קרה: הנשיאה הקודמת של האוניברסיטה אמרה לי שאני משוגע וצריך לקחת פרוזאק".

גם הסטודנטים היהודים המעטים אינם רווים נחת בסנט-קלאוד. לפני שלוש שנים נרשמה רייצ'ל לוין לאוניברסיטה הזאת, "כי זה נראה לה מקום נחמד". היא לא הצליחה לסיים שם אפילו סמסטר אחד.

"יום אחד הייתי בקפיטריה", מספרת לוין, "וראיתי מורה למתמטיקה בועט במכונת-השתייה שבלעה לו את הכסף ולא הוציאה פחית, וצועק עליה 'גנבת יהודייה'.

"לי היה תליון עם מגן-דוד. פעם הייתי במעלית עם כמה סטודנטים. הם ראו את התליון שלי ואמרו לי שהרגתי את האלוהים שלהם. רעדתי מפחד. לא ידעתי מה הם מסוגלים לעשות לי שם, במעלית. אחר-כך ציירו לי ציור של שטן על דלת החדר שלי במעונות. הורדתי את המגן-דוד ולא הלכתי איתו יותר. פחדתי גם ללכת להתרחץ. במעונות יש מקלחות ציבוריות, ופחדתי שמישהי תראה שיש לי כתובת קעקע עם מגן-דוד על הגוף".

"גם הגרמנים סבלו במלחמת העולם השנייה"

זמורה החל ללמד במחלקה להיסטוריה בסנט קלאוד ב-1998. אשתו נורית, פרופסור להיסטוריה אמריקנית באוניברסיטת מיניסוטה, חשה מהרגע הראשון שמשהו מוזר קורה באוניברסיטה הזו: "כשקיבלו את אריה לעבודה הזמינו אותנו לפיקניק היכרות. באתי עם אריה וניהלתי שיחת-אגב עם ראש החוג להיסטוריה. לא האמנתי כשהוא סיפר לי שהם לא מלמדים את נושא השואה. לאחר כמה שניות של שקט פתאום הוא אמר לי - את יודעת, גם הגרמנים סבלו במלחמת העולם השנייה".

הפיקניק הזה היה פיקניק לעומת מה שחווה זמורה בהמשך. "אותו פרופסור, שאמר לי שאביו אנטישמי, הראה לנו ספר שנקרא 'איירון קרוס' (צלב הברזל), שמספר על גבורת החיילים הנאצים במלחמת העולם השנייה, ואמר שהוא מתכוון ללמד אותו במסגרת הקורס שלו. מדובר בספר שהודפס בהוצאת הספרים 'נונטייד פרס', של המפלגה הנאצית בקליפורניה. אותו פרופסור הביא לנו עוד פרסומים המכחישים את השואה, שטוענים כי יהודים לא מתו בתאי הגזים. הוא מציג זאת לי, שמשפחתי הוכחדה בשואה.

"הלכתי לדיקאן, דון לואיס, לדבר איתו על העניין. הוא אמר לי שאין בכוונתו להתערב וכי מדובר בחופש דיבור אקדמי".

ז'אק לא היה היחיד. ראש המחלקה, מספר זמורה, "התייחס אליי כאל חיה משונה. על-פי הסטראוטיפים שלו, יהודים צריכים להיות קטנים ומפוחדים, ולעבוד בוול-סטריט. אני הייתי משהו שונה. לאחר שהוא שאל אותי, 'מדוע היהודים לא מכירים בישו?', הייתי בתחושה של מצור. הרגשתי שראש החוג מבקש לבחון בכל עת את היהדות שלי, וכמה היא עומדת בסתירה לנוצריות של המחלקה. אחת המרצות אמרה לי פעם: 'אנחנו משפחה אחת גדולה ואתה לא שייך'".

זה היה השלב שבו החליט זמורה להתייצב מול מכחישי השואה שבמחלקה ולספר לסטודנטים על גורלה של אמו.

"אל תיקחי אצלו קורס על אנטישמיות, הוא יהודי"

ביקרתי בסנט קלאוד בפעם הראשונה לפני כשנתיים וחצי. התלוויתי לפרופ' ג'פרי טבקין, שערך לי סיור בעיר. טבקין, יהודי, מרצה בחוג לחינוך, מתגורר בעיר סנט קלאוד.

המקום הראשון שהוא לקח אותי אליו היה הקתדרלה של העיר. טבקין לא אמר מילה, והותיר לי להתרשם בעצמי. תחילה לא האמנתי למראה עיניי, אבל לאחר מבט בוחן התברר לי שלא טעיתי: הקתדרלה המרשימה הזו, שנבנתה ב-1931, מעוטרת מבחוץ לכל היקפה בצלבי-קרס דקורטיביים. טבקין סיפר לי כי בסנט קלאוד היה מעוז המפלגה הנאצית האמריקנית בתקופת מלחמת העולם השנייה, ומן האזור הזה התפתח גם הקו קלוקס קלן. העיר סנט קלאוד זוכה לכינוי 'הענן (קלאוד) הלבן' של מיניסוטה.

"כדי שתבין איפה אתה נמצא", אמר לי, "אספר לך מקרה שהיה. לפני כמה שנים נחטף בסנט קלאוד ילד בן 9 בשם ג'ייקוב ווטלינג. באותו זמן הופצו בעיר פלאיירים שבהם נכתב כי היהודים הם שחטפו את ג'ייקוב, כדי להשתמש בדם שלו לטקסים שלהם. על הדלת שלי מחוץ לקמפוס צויר צלב-קרס. בשכונה שלי יש מצעדים של נאו-נאצים".

טבקין סיפר לי שהוא נמנע מלשים חנוכייה בחלון, ושהוא מסתובב עם מקל כל הזמן, "כאילו מקל הליכה, אבל הוא מיועד להגנה עצמית אם מישהו ינסה לתקוף אותי. אני מסתובב בקמפוס ושומע מאחורי גבי אנשים וסטודנטים אומרים: 'הנה הרב מיקי מאוס'. סטודנטית סיפרה לי שאחד הפרופסורים אמר לה, 'אל תקחי את הקורס על אנטישמיות אצל טבקין, כי הוא יהודי. פעם, כשהתלוננתי על אמירה גזענית בישיבת צוות, נעניתי ב'אם יש לך בעיה, אתה יכול ללכת לקיר הדמעות שלכם (לכותל המערבי), לבכות שם'".

טבקין לא הלך לבכות. הוא הצטרף לזמורה שפוטר ולפרופסורית יהודייה נוספת, לורינדה סטרייקר, שראש החוג להיסטוריה הופסאמר ניסה להדיח אותה לאחר שלימדה קורס על השואה, והגיש איתם יחד תביעה נגד האוניברסיטה. "אנטישמיות? זה רק אוסף של אנקדוטות"

זה היה השלב שבו זמורה הפעיל את כלי-התקשורת האמריקניים. הוא הצליח לעניין את הוושינגטון פוסט, שהקדיש לסיפור כתבה נרחבת בעמודו הראשון. בעקבות הפוסט באו רשתות הטלוויזיה האמריקניות - תחילה המקומיות ואחר-כך הארציות. סיפורו של זמורה הגיע ל-200 עיתונים רבי-תפוצה בארצות-הברית, בהם הניו-יורק טיימס.

האוניברסיטה והמועצה להשכלה גבוהה של מיניסוטה לא יכלו לעמוד בלחץ ובביקורת התקשורתית, ויזמו באפריל 2001 פנייה לוועדה הפדראלית לשוויון תעסוקתי (EEOC), לפתוח בחקירה על מה שקורה באוניברסיטה. במקביל, חיבר הארגון היהודי (Jewish Community JCRC Relations Comity) דוח, שבדק מה חשים יהודים באוניברסיטה ומהו היחס אליהם שם. הדוח היה חמור למדי, והאוניברסיטה דחתה אותו בטענה שהוא לא בנוי על מחקר מדעי סיסטמטי, וכי מדובר באוסף אנקדוטות. היא החליטה לשכור את שירותי חברת ניקולס ושות', כדי לקבל דוח אמין יותר. התוצאה היתה דוח חמור בהרבה.

בסוף 2001 פרסם ה-EEOC דוח שאישר כי אכן באוניברסיטת סנט קלאוד יש סביבה עוינת ליהודים. כן נמצא שהמשרד לאפליה מתקנת באוניברסיטה אינו ממלא את תפקידו.

ועדת החינוך של הסנאט במיניסוטה קיימה שימוע מיוחד, שנמשך שש שעות. בין העדים היה פרופ' רוב לבנדא מהחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת סנט קלאוד. לבנדא הוא נשיא אגודת הפרופסורים היהודים בסנט קלאוד, שחברים בה 15 פרופסורים. בעדותו אמר: "אני נמצא פה 22 שנה, וכל פעם אני רואה קולגים יהודים שנעלמים. היו 37 איש. נשארנו 15. חלק פוטרו, חלק התפוטרו, חלק עזבו בגלל אווירה של איומים ואלימות ואנטישמיות גלויה ובוטה".

בעקבות השימוע הזה, התובע הכללי של מיניסוטה, שדרש בתחילה לפסול את התביעה, הגיע עם הצעת הפשרה שנחתמת השבוע.

"הגיע הזמן לחטא את החדר של פרופ' זמורה"

בתצהיר שהגישה אחת הסטודנטיות באוניברסיטה, היא מספרת כי שמעה את ראש החוג להיסטוריה, פרופ' הופסאמר, אומר לאחר שזמורה פוטר: "הגיע הזמן לחטא את החדר של פרופ' זמורה, בגלל שהוא יהודי. החדר מסריח". ממש כמו שאמר בזמנו פרופ' ז'אק לזמורה עצמו.

פרופ' זמורה, ניצחת? אתה מרוצה?

"התחושות מורכבות. אבל יש ניצחון מוסרי. אני גר במדינת מיניסוטה, הילדים שלי מתחנכים כאן. האוניברסיטה הזאת מוציאה תחת ידה בכל שנה את מספר המורים והמחנכים הגדול ביותר במיניסוטה. ואני שואל - אילו אזרחים המדינה הזאת תגדל אם המחנכים הם אנשים המחזיקים בדעות קדומות ומפגינים קנאות חשוכה ביחס ליהודים ולמיעוטים?"

אילו השלכות יהיו לכל הפרשה עליך?

"בפן האישי, אני מאוד מקווה שלא יכניסו אותי ל'רשימה שחורה'. הם כבר ניסו למנוע ממני עבודה בכל אוניברסיטה שהיא, וניסו להכניס זאת אפילו להסכם".

היכן אתה עובד היום?

"אני מלמד במשרה חלקית באוניברסיטה של מיניסוטה, וכן כותב בקשות לקבלת מענקים למחקר באוניברסיטה נוספת. אחד התנאים להסכם היה שלא לקבל אותי חזרה לעבודה בסנט קלאוד".

האוניברסיטה מבטיחה לתקן את דרכיה - אתה קונה את ההבטחה הזו?

"המצב כיום הוא שהחוג להיסטוריה הוא 'יודן פריי' - אזור נקי מיהודים. זה חוג שלא רק שאין בו יהודים, גם אסור ללמד בו היסטוריה יהודית או שואה".

אבל הם מבטיחים עכשיו תוכנית מיוחדת ליהדות.

"זה מחזק עוד יותר את מה שאני אומר. מדוע תוכנית ליהדות צריכה להיות במגדל שן, בגטו? במקום נפרד? מדוע אין אינטגרציה לתוכניות קיימות? ומי ילמד את נושא הגזענות? אנשים שמחזיקים בדעות גזעניות.

"האוניברסיטה הזאת לעולם לא תשתנה אם הדבר יהיה תלוי בה. זוהי מכונה כלכלית משומנת. לא אכפת להם כקליפת-השום מה אנשים חושבים עליהם. מה שיכול להביא לשינוי זה לחץ מתמיד מצד התקשורת, שיגרום למחוקקים לפעול בעניין. עכשיו יש צו פדראלי, ולזה היא תהיה חייבת לציית".