גל"צ מציג: ליקויים מהשטח

רייטינג גבוה אינו ערובה לניהול תקין. ואולי להיפך: אפשר להגיע לרייטינג גבוה גם כאשר הניהול לקוי. זו אחת המסקנות האפשריות מדו"ח מבקר המדינה על גלי צה"ל, שפורסם היום (א'). המבקר אליעזר גולדברג מצא ליקויים על ימין ועל שמאל, בכל תחום אפשרי. בחלק מהמקרים, הממצאים מדיפים ריח מאוד לא נעים. לא מדובר על בעיות בתחום טוהר המידות, אך הפרצות עליהן מצביע גולדברג בהחלט עלולות להקל את המלאכה על מי שירצה לעשות לכיסו.

הבעיות מתחילות כבר בהוראות המסדירות את פעילותה של התחנה. מסתבר, שההוראות היחידות שבתוקף נקבעו עוד ביולי 1965 בידי לוי אשכול המנוח. אלא שכיום, רוב פעילות התחנה הוא בתחום התקשורת ולא בתחום הצבאי, ולכן יש לדעת המבקר מקום להוציא פקודות ברורות בנושא.

נהלים יש, הבעיה היא בציות

אין לטעות: גם במצב הנוכחי, יש מספיק הוראות שגלי צה"ל כפופה להן, והבעיה אינה העדר נהלים אלא העדר ציות. נתחיל מהתקציב. בשנת 2002 עמדה עלות הפעלת התחנה על 32.6 מיליון שקל, אך תקציבה עמד על 22.2 מיליון שקל בלבד (עם גירעון של 2.2 מיליון שקל). היתרה הגיעה מתקציביהם של גופים צבאיים נוספים - אגף כוח האדם, אגף התקשוב ואגף הטכנולוגיה. התוצאה אינה רק בלגן בניהול ובבקרה, אלא גם יכולת מוגבלת של מפקדי התחנה בקבלת החלטות, שכן בהעדר שליטה מלאה על התקציב, הם אינם יכולים לעשות מה שנראה להם נכון.

חמור מזאת: בתקציב התחנה לא ניתן ביטוי לעסקאות גדולות שלה עם חברות אזרחיות, המככבות גם בהמשך הדו"ח. למשל: גלי צה"ל מקבלת חסות מפלאפון, הכוללת שימוש ב-110 מכשירים סלולריים. שווי ההטבה הוא מיליון שקל, אך אין לה זכר בספר התקציב של גל"צ.

הלוואי וזו היתה הבעיה היחידה בהתקשרויות המסחריות הללו של התחנה הצבאית, אך כפי שמגלה הדו"ח, הליקויים חמורים בהרבה. פקודה עתיקת יומין בצה"ל קובעת, כי אנשי צבא לא יחתמו על התקשרויות, ותחום זה מסור בלעדית למשרד הביטחון - אלא אם האחרון העניק אישור מפורש לאיש צבא. בגלי צה"ל שמעו על ההוראה, אבל ממשיכים לחתום על התקשרויות באמצעות מפקד התחנה, שהוא קצין בשירות קבע. אז נכון שהתחנה ביקשה ממשרד הביטחון להסדיר את הנושא, אך הדבר לא נעשה - והחריגה מהפקודה נמשכת.

מישהו יצא פראייר

כיצד נקבעים מחירי תשדירי השירות ותשדירי החסות המשודרים בגלי צה"ל? התעריפים המקוריים נקבעו לפני עשר שנים ועודכנו מאז; באוקטובר 2002 עוגן כל הנושא במכתב של מנהל המחלקה הכלכלית בגל"צ. אלא שבדיקת המבקר העלתה, שב-16 מתוך 18 הסכמים שנבדקו אקראית, ניתנו הנחות שהגיעו עד כדי 40% - בלא כל תיעוד לשיקולים שהביאו למתן ההנחות.

במקרים אחרים מתקשרות מחלקות שונות בגל"צ עם גורמים אזרחיים, ובהם חברות מסחריות, בהסכמי שיתוף פעולה בהפקת תוכניות או אירועים. גם התקשרויות אלו נעשות בידי אנשי הצבא, ללא הרשאה מתאימה של משרד הביטחון, ותוך התעלמות מוחלטת מחוות דעת ברורה של היועץ המשפטי לתחנה מיולי 2002 בדבר אי תקינותן.

גולדברג בדק לעומק שני הסכמי חסות מרכזיים של גל"צ: עם פלאפון למסוק של גלגל"צ, ועם MSN לאתר האינטרנט של התחנה. מסקנתו: שתי ההתקשרויות "נעשו בלי שהן נבחנו מבחינה משפטית על-ידי הגורמים המוסמכים במשרד הביטחון, בהתאם להוראות הדין בנושא רכש ומכרזים, לרבות ההוראות בדבר הדרכים לקבלת פטור ממכרז".

שיתוף הפעולה עם פלאפון שווה מיליוני שקלים בשנה, אך עד כמה שהדבר יישמע מדהים - הוא נעשה ללא הסכם חתום. גל"צ ומשרד הביטחון מעולם לא ערכו ניתוח כלכלי של התקשרות זו, ולא בדקו את תמחור השירותים שנותן כל צד.

באפריל 2002 ניסתה התחנה להכין הערכה בדבר שווי ההתקשרות, והגיעה לשני מספרים שונים בתכלית לגבי התמורה לפלאפון: 16.3 מיליון שקל ו-5.5 מיליון שקל. התמורה לגל"צ היתה, בשתי ההערכות, 2 מיליון שקל בלבד. המשמעות: מישהו יצא פה פראייר. פלאפון מצידה טוענת, שהמספרים הללו אינם סבירים, ושהעיסקה טובה לשני הצדדים באותה מידה. גולדברג מסכם: "מצב שבו גלי צה"ל מקיימת פעילות עסקית מול חברה מסחרית בהיקף של מיליוני שקלים, בלי שההתקשרות נבחנה מבחינה כלכלית באופן ראוי, הינו לקוי מן היסוד".

ההתקשרות עם MSN לא הרבה יותר תקינה. גם היא נעשתה בלי שנערך ניתוח כלכלי ותמחור של התחייבויות הצדדים. גם היא נעשתה בידי עובדים בגלי צה"ל שלא הוסמכו לכך בידי משרד הביטחון. התוצאה הכמעט מתבקשת מאליה: מחלוקות שהתגלעו בשנים האחרונות בין גל"צ ו-MSN על התמורה המגיעה לתחנה.

סוג אחר של התקשרויות עם גורמים אזרחיים הוא לקבלת פרסים המוענקים למאזיני גל"צ. גולדברג מוסר: "עובדי התחנה, וביניהם מפיקים של תוכניות, לרבות חיילים בשירות חובה, קיימו מו"מ עם חברות מסחריות והתקשרו עימן לקבלת הפרסים, וכן חתמו על הסכמים בעניין זה ללא הרשאה כדין". כבר בנובמבר 2001 התריע ראש המחלקה הכלכלית בגל"צ על היווצרות תחרות סמויה בין ראשי המחלקות, מי משיג פרסים "שווים יותר", ועל העדר מדיניות אחידה בנושא. המצב, למותר לציין, לא השתנה.

בשני מקרים ביקשה גלי צה"ל מנותני הפרסים, להעניק אותם גם לעובדים בה. פעם אחת דובר על כרטיסים להופעה של אמנים, ופעם שנייה - על לא פחות מ-500 חולצות לעובדי התחנה. אגב: בגל"צ 317 עובדים, כך שלא ברור למי נועדו 183 החולצות העודפות. תשובת צה"ל: הנושא בטיפול.

שעות נוספות גלובליות

אם כבר הזכרנו את העובדים, אזי נציין שגם כאן נמצאו ליקויים רבים. המבקר מקבל את העובדה שקשה לפקח על שעות עבודה של עיתונאים, שרבים מהם עובדים מחוץ לתחנה. אבל, הוא אומר, לא ייתכן שאין שום פיקוח. הבעיה נמצאת בטיפול כבר שמונה שנים, מבלי שהושגה התקדמות כלשהי. המצב הנוכחי, קובע גולדברג, נוגד את כללי המינהל התקין ויש לשנותו בדחיפות.

חלק מהעובדים האזרחים בגל"צ קיבלו שעות נוספות גלובליות, בניגוד גמור לפקודת מטכ"ל. באחד המקרים ניתן לעיתונאי בכיר תשלום על לא פחות מ-150 שעות נוספות ו-120 שעות כוננות בחודש, על-פי הנחיה של מי שהיה אז ראש אכ"א. חשבון פשוט מלמד, שהאיש עשה שעות נוספות ושעות כוננות בהיקף של 11 שעות ביממה - ומובן שזה בלתי סביר. גולדברג אינו בורר במילים: הוא מתאר שיטות אלו כדרך "להגדיל את שכרם של העיתונאים עובדי צה"ל מעבר לרמות השכר המאושרות, בדרכים העומדות בניגוד לפקודות המטכ"ל".

בדצמבר 2003 העסיק משרד הביטחון בגלי צה"ל 90 עובדים באמצעות חברת כוח אדם, בעלות כוללת של 7.9 מיליון שקל בשנה. מדוע בעצם הם נחוצים? הדבר לא בדיוק ברור גם למשרד מבקר המדינה. הוראות נציבות שירות המדינה קובעות במפורש, שעובדי כוח אדם יועסקו רק בעבודות טכניות, במבצעים מיוחדים או כממלאי מקום של עובדי מדינה קבועים הנעדרים מעבודתם באופן זמני.

בגל"צ, לעומת זאת, "רובם הגדול של עובדי חברת כוח האדם, המהווים את רוב מצבת העובדים המקצועיים של התחנה, מועסקים בניגוד לכללים. המדובר בעובדים המועסקים לאורך שנים בתחנה ועוסקים, בין היתר, בפעילות הביצוע הייעודית של גלי צה"ל; באיוש חלק מתפקידי הניהול בתחנה; במילוי רוב התפקידים המקצועיים; ובייצוג גלי צה"ל מול גורמי חוץ". הפיתרון של צה"ל: נגייס אותם כאזרחים עובדי צה"ל.

גם שכרם של עובדי חברת כוח האדם אינו נקבע בצורה תקינה. אין מדד שוויוני, והתחנה מביאה בחשבון לא רק את כישורי העובד ויכולתו, אלא לעיתים גם את מידת הפופולריות שלו. המבקר אומר שיש לקבוע אמות מידה מפורטות וכתובות, בהן יוגדר טווח השכר אותו רשאים להעניק מפקדי התחנה.

הכה את התקליטייה

הבעיות נמשכות גם בתחומים אחרים. הנה התקליטיה של גלי צה"ל, בה 38 אלף תקליטורים. למרות שמדובר ברכוש צבאי, הוא לא טופל ונרשם ככזה; התחנה הבטיחה לתקן את הליקוי במהלך 2004. חיילים ואזרחים המשרתים בגל"צ מקבלים ישירות מאות תקליטורים מדי שנה מחברות ההפקה, אך אין רישום המוודא שעם תום השירות נותרים התקליטורים בידי התחנה.

גם ארכיון ההקלטות של גלי צה"ל, בו 70 אלף שעות שידור על גבי 60 אלף סרטים מגנטיים, אינו מטופל כראוי. גולדברג מציין, כי חלק מההקלטות הן נדירות ובלעדיות, אך למרות זאת אין הן מאווררות כראוי, במבנה הארכיון יש ליקויים בטיחותיים והתיעוד חלקי בלבד. הליקויים הללו הועלו כבר בשלהי 2001 בידי צוות של ארכיון צה"ל, אך לא תוקנו עד היום.

בסיכום הדו"ח קובע גולדברג: "התחנה קיימה את פעילותה תוך חריגה מפקודות הצבא החלות עליה, כמו גם מכללי המינהל התקין. משרד הביטחון וצה"ל לא קיימו פיקוח ובקרה מספקים על פעילותה השוטפת של התחנה, ולא פעלו במהלך השנים על מנת למסד תשתית מינהלית מתאימה לפעילות התחנה, שתיתן מענה למכלול מאפייניה הייחודיים".

במישור המעשי, קובע גולדברג שעל משרד הביטחון, צה"ל והתחנה לנקוט בפעולות הבאות:

* גיבוש בסיס נורמטיבי לפעילות התחנה, והסדרת הניהול התקציבי וקבלת פרסים מגופים אזרחיים.

* הקפדה על כך שכל הפעילות הכלכלית של התחנה תקבל ביטוי במסמכי התקציב שלה; חיזוק הפיקוח התקציבי על גל"צ בידי הגורמים המקצועיים בצה"ל ובמשרד הביטחון; בחינה רחבה של מבנה התקציב ושיטת הניהול התקציבי של גל"צ.

* בחינה יסודית של כל תהליכי ההתקשרות של התחנה עם גורמים אזרחיים, בעיקר בנוגע למעורבות משרד הביטחון בתחום זה ולקבלת ההרשאות הנחוצות לעוסקים בו בגל"צ. יש לקיים בדיקות כלכליות ומשפטיות בקשר להסכמים הקיימים עם חברות עסקיות ולקיים בקרה נאותה על יישומם.

* הסדרת הרישום והפיקוח בנוגע לאזרחים עובדי צה"ל המשמשים כעיתונאים בכירים בתחנה; העברת עובדי חברת כוח האדם למעמד של אזרחים עובדי צה"ל; בקרה נאותה על תגמול חיילי המילואים המשרתים בתחנה. *