מרחץ הצביעות

לא צריך להתבלבל: תחקיר מן הסוג ששודר בערוץ 2 על מע"ץ יכול להציל חיי אדם ולמנוע סבל רב להמוני אנשים הנוהגים ברכב. העובדה שאיש מע"ץ יצחק הרשקוביץ, שעמד במרכז התחקיר, החליט למרבה הצער לאחר השידור לנקוט בצעד הקיצוני והמפתיע בו נקט, לא צריכה בשום אופן להשכיח זאת. לא משנה למה עושים תחקירים כאלה, בשביל הרייטינג או כשירות לציבור. מה שרלבנטי זו העובדה שהתחקירים משרתים את הציבור.

כל זה אינו גורע מהעובדה שכבר מזמן לא נראה מרחץ כזה של צביעות והתחסדות על דפי העיתונים. נניח שהרשקוביץ היה מתאבד, למשל, בגלל רשלנות רפואית כלשהי. מה היו כותבים העיתונים? - שצריך לחקור, להעמיד את האחראים לדין, וכמובן: לעשות חשבון נפש. מה קיבלנו בעניין של הרשקוביץ? - כותרות לוקל-פטריוטיות וטפיחות על השכם. "מה עוד אנחנו צריכים לעשות, חוץ מאשר להקפיד עם עצמנו ולאזור אומץ ולשדר אמיתות מכאיבות?", כותב ירון לונדון ב"ידיעות אחרונות" בפרץ של שמאלץ גילדאי.

מה עושה, למשל, לונדון עצמו כאשר הוא נתקל במקרה של עיתונאי שבתי המשפט קבעו שהוציא דיבה, כלומר פירסם אי-אמיתות? בדרך כלל הוא מגנה את מי שהגיש את תביעת הדיבה, לא את מי שפירסם אותה. ולא רק לונדון. העיתונאים, רובם ככולם, נוהגים כך. לכתוב ש"צריך" שעיתונאים יהיו הוגני,ם זה קל. להוקיע את העיתונאים שאינם כאלה - זה קצת יותר קשה, בשביל זה צריך קצת יותר אומץ מאשר בשביל להוקיע אנשי ציבור.

"מעריב" גייס למשימת ההיטהרות את אילנה דיין (מערוץ 2, כמובן), שפסקה בעמוד הראשון: "התקשורת לא אשמה" . מאיפה היא יודעת? ככה, כי זה התקשורת. ואת זה כתבה דיין בעיתון שגרר למדמנה את שמו של השופט העליון תיאודור אור, על סמך מסמכים שבדיקה פשוטה היתה מגלה שהם מזויפים. מה קרה לאחראים לאותו פרסום? כלום. לתת את הדין על מחדלים? על פגיעה באנשים? - עיתונאים רק דורשים את זה מאחרים, לא מעצמם. אז מה באמת קורה אם התקשורת כן אשמה? - אין דבר כזה. כך קבעה דיין, ודווקא ב"מעריב". התקשורת לא אשמה. אוטומטית. אף פעם.

מרחץ ההתחסדות

שאלה אחרת היא אם נכון לשדר כתבות כאלה בעת שנערך משפט נגד האיש, וזה כבר עניין שקשור יותר לבתי המשפט מאשר לערוץ 2. גם המחוזי וגם העליון קבעו שניתן לשדר את החלק בכתבה העוסק בהרשקוביץ, אולם "מבלי לקבוע עמדה".

זו באמת התחסדות מקוממת. מה, השופטים לא יודעים שזה בלתי אפשרי? מבלי להתייחס לכתבה בערוץ 2, הרי ידוע שלא צריך לומר במפורש שמישהו אשם. בחירת הממצאים וצורת הצגתם עושה זאת. תחקיר מן הסוג הזה הוא חיוני כדי להביא להגשת כתב אישום. אבל לאחר שכתב האישום כבר הוגש? במהלך המשפט? לא ברור שתחקיר כזה משפיע על בית המשפט? או שגם כאן נשמע את ההתחסדות המקוממת ששופטים אינם מושפעים?