בשנת 2008 חלה ירידה של 20% במספר המזוודות "המעוכבות" בחברות התעופה בעולם, בהשוואה לשנת 2007 - נתונים אלה, שפורסמו לפני מספר חודשים על-ידי חברת הייעוץ הטכנולוגי SITA לא מעודדים את מי שמזוודתו לא חיכתה לו על המסוע במהלך נסיעה לחו"ל.
על-פי נתוני SITA, המפעילה מערכות לאיתור מזוודות אבודות, בשנת 2008 עוכבו, נגנבו או ניזוקו 32.8 מיליון מזוודות. על-פי הנתונים, בשנה זו על כל אלף נוסעים, לא הגיעו בזמן 14.28 מזוודות, לעומת 18.86 ב-2007.
אולם כאן ישנה נחמה פורתא. עקב שיכלול המערכות הבינלאומיות לשינוע מזוודות, מרבית המזוודות המעוכבות הגיעו ליעדן תוך פחות מ-48 שעות, ורק חלק קטן (0.32 מזוודות לכל אלף נוסעים) נבלעו במחשכי היקום.
על-פי נתוני החברה, הסיבות העיקריות לאיבוד מזוודות קשורות לטיסות המשך, שכן קרוב למחצית מהמזוודות המועברות על-ידי הסבלים ממטוס אחד לשני, אינן מגיעות בזמן. סיבות נוספות לעיכוב מזוודות הן אי-העמסה, טעות בכרטוס, תיקים שהוחלפו בטעות, סיבות ביטחון, טיפול שלא כהלכה בתחנת היעד והגבלות משקל מצד נמל-התעופה, או שירותי המכס.
קודם כל גשו לדווח
"גלובס" בדק מה נכון לעשות, כדי למקסם את הפיצוי אם המזוודה אכן לא תגיע לעולם, ומה יש לעשות כדי שאם היא תמצא היא אכן תועבר לידכם בהקדם.
עו"ד רוני גולן, המתמחה במשפט תעופה ותיירות, מסביר כי ברגע שהנוסע מצא שהמטען שלו לא הגיע, עליו לגשת לדלפקי חברת התעופה או לדלפקי האבידות והמציאות בנמל-התעופה, לדווח על האובדן ולקבל על כך אישור בכתב.
התנהלות דומה נדרשת גם כאשר המזוודות ניזוקות ולא רק במקרה של אובדן.
סמנכ"ל השירות בחברת אל על, דוד מימון, מסביר כי שתי סיבות עומדות בבסיס הדרישה של מרבית חברות התעופה לדיווח מיידי ואישי. הראשונה: מערכת איתור המזוודות היא מערכת כלל עולמית ממוחשבת אליה מוזנים פרטי הכבודה שאבדה. לכן, הסבירות שחברת התעופה תצליח לאתר מזוודה שלא דווחה כנעלמת נמוכה ביותר.
הסיבה השנייה קשורה למדיניות המכס העולמית, הקובעת שעל הנוסע להצהיר על תכולת המזוודה בכפוף להצהרה על כך שאבדה. "המכס מחייב את ההצהרה שכן לכאורה, אנשים יכולים לנצל את נושא איבוד הכבודה לצורך הברחות, שכן על פניו אדם יכול להותיר על המסוע מטען הכולל מוצרים אסורים לייבוא או מחויבים במכס, להודיע לחברת התעופה על האובדן ולקבל את המזוודה כעבור זמן ישירות לביתו, באמצעות חברת התעופה וזאת מבלי שיצטרך לעבור עם המטען במכס. עצם החתימה על ההצהרה מאפשרת לאנשי המכס להחליט שהם בודקים את תכולת המטען האובד".
לדברי מימון, בשנה האחרונה החלה אל על להפעיל שירות חדש במסגרתו מיודע הנוסע עוד כשהוא בדרכו בדבר העובדה המצערת שמזוודתו לא תגיע עימו ליעד. "המערכות הממוחשבות מאפשרות לנו בעצם לדעת עוד לפני שהמטוס עולה לאוויר איזה מהמזוודות נותרו בשדה, בין אם כתוצאה מטעות אנוש או מטעמי ביטחון. למרות שעל-פי כל הדוחות אל על נמצאת בין חברות התעופה בהן איבוד המזוודות מזערי וזניח, אנחנו שולחים מברק לתא הטייס, והדייל הראשי ניגש לנוסעים, מעדכן אותם בדבר העובדה שמטענם לא יגיע, ומחתים אותם במקום על טפסי האובדן והצהרת המכס ובכך מונע מהם את עוגמת הנפש של ההמתנה ליד המסוע לשווא, ואת ההמתנה העצבנית בדלפקי חברת התעופה כדי לדווח. כאשר המזוודה מאותרת מיידעת החברה את הנוסע בהודעת SMS בדבר האיתור ובדבר המועד בו תגיע אליו המזוודה".
איזה פיצוי ניתן לקבל על מטען אובד?
הפיצוי הרשמי בו מחויבות חברות התעופה בעולם לפצות נוסעים שכבודתם אבדה, מבוסס על אמנת ורשה שנחתמה באוקטובר 1929 ועסקה באיחוד כללים בנושא תובלה אווירית בינלאומית. לדברי עו"ד גולן, באמנת ורשה נקבע כי הפיצוי עבור מטען שנמסר לחברת התעופה ואבד יהיה בשווי 250 פרנקים מזהב, עבור כל קילוגרם של כבודה שנמסרה לחברת התעופה בעת הבידוק לטיסה.
בשנת 1978 הוחלט כי הפיצוי יחושב לפי "זכויות משיכה מיוחדת" (special drawing rights) או בקיצור SDR. השער של אלו מצוין באתר האינטרנט של קרן המטבע הבינלאומי. "בעבר נקבע כי השער הבסיסי יעמוד על הנוסחה לפיה 250 פרנקים צרפתים יהיו שווים ל-17 SDR והשער של יחידות אלה השתנה מדי פעם. היום עומד השער, הנקבע על-ידי קרן המטבע הבינלאומית, על כ-500 דולר למזוודה, אולם רבות מחברות התעופה מחשבות, עדיין, את הפיצוי עבור אובדן מזוודה לפי 20 דולר לקילוגרם, ובפועל במקרה של אובדן מזוודה מקבל הנוסע פיצוי מקסימלי של 400 דולר.
אם בחברת התעופה מותר לקחת מזוודה במשקל רב יותר, הפיצוי יהיה בהתאם למשקל הנוסף. זאת למעט מקרה בו הנוסע ביטח את הכבודה בביטוח פרטי.
עם השנים נחתמו אמנות נוספות בהם נקבעו סכומי פיצוי גבוהים יותר, אולם הפעולה לפי אמנות אלה היא וולונטרית ואינה מחייבת מדינות שלא הצטרפו לאמנה, וישראל היא בין המדינות שלא הצטרפו. בכל מקרה מדובר בסכומים לא ריאליים, במיוחד בהתחשב בעובדה שחברות התעופה מחייבות כיום את הנוסעים לשלוח לבטן המטוס גם מוצרים יקרי ערך כמו בשמים יקרים", מסביר גולן.
בפני הנוסעים המעוניינים להבטיח לעצמם פיצוי גבוה יותר בגין הכבודה, במקרה שזו תאבד, עומדת אפשרות להפעיל את הסעיף הרלוונטי בפוליסת ביטוח הנסיעות הפרטית. מרבית חברות הביטוח מתנות את סכום הפיצוי שישלמו במיצוי ההליכים עם חברת התעופה, ובקיזוז הפיצוי שתקבלו מחברת התעופה מהסכום הנקוב בפוליסה, אולם כאן מדובר בסכומי גבוהים משמעותית המגיעים גם ל-1,500 דולר בכפוף להצהרת תכולה או ניפוק קבלות המוכיחות רכישה בחו"ל.
בכל מקרה, אם המזוודה לא מגיעה בתוך 48-72 שעות, מרבית חברות התעופה כמו גם ביטוחי הכבודה הפרטיים, מעניקים סכום של 100-150 דולר תמורת קבלות עבור רכישת ציוד בסיסי.
6 טיפים להתנהגות נכונה לאחר שמאבדים מזוודה
על-פי עו"ד רוני גולן ועו"ד יעל שאואט, היועצת המשפטית של המועצה לצרכנות:
1. עם מסירת המזוודה יש להקפיד שדייל הקרקע הצמיד לה את התג ושהיעד המופיע על התג הוא היעד הנכון.
2. על תג המזוודה כדאי לרשום בנוסף לכתובת הבית גם את הכתובת הראשונה בה תשהו בחו"ל.
3. אם המזוודה לא הגיעה ליעדה אל תעזבו את השדה לפני שתדווחו על האובדן ותמלאו טפסים מתאימים.
4. בכל מקרה שהמזוודה לא מגיעה בחלוף 48 שעות מהנחיתה, בררו מהו הסכום בו מוכנה חברת התעופה לפצות אתכם תמורת קבלות, ותבעו את חברת התעופה.
5. לפני הגשת תביעה לחברת הביטוח הפרטית, כדאי למצות את ההליכים עם חברת התעופה ולהציג לחברה הפרטית את כל המסמכים הרלוונטיים.
6. יש לזכור כי על-פי אמנת ורשה תקופת ההתיישנות לתביעות בדבר איבוד כבודה היא שנתיים ולא יותר.
