כל מי שנזקק לשירותיו של עורך דין, יודע כי בעבור השירותים הללו הוא נאלץ לשלם לא פעם תעריפים גבוהים, המכסים כל פעולה שעשה עורך הדין, מתמחהו או מזכירתו. פגישת ייעוץ, הופעה בבית המשפט, אגרות, שליחויות, שיחות טלפון, אפילו עלות של צילומים - התעריפון של משרדי עורכי הדין מכסה את הכל, כולל הכל.
רק היבט אחד של עבודת עורך הדין נותר בלתי מוסדר, ומהווה פתח לעבודת חינם שמשקיעים עורכי הדין בהתנדבות - ומדובר בתפקידם כנאמנים.
"מוסד הנאמנות מבטא זיקה לנכס, שעל-פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת", כתבה השופטת אילה פרוקצ'יה בפסק דין מלפני 4 שנים (ע"א 9225/01), "הנאמנות היא חובה המוטלת על אדם שניתנה לו שליטה בנכס, כדי שיפעיל אותה להשגת מטרה מסוימת. זוהי הקניית שליטה לנאמן בנכס של אדם שתכליתה היא כי יפעל בנכס לטובת מי שזכאי ליהנות ממנו".
הנאמנות עשויה להיות מעוגנת בחוזה בין הצדדים, או לקום בלא סיכום מפורש מכוח חוק הנאמנות.
במאגרי הפסיקה ניתן למצוא לא מעט פסקי דין העוסקים בהיווצרות יחסי נאמנות בין צדדים - לרוב אחד מהם הוא עורך דין - בחובות המוטלים על הנאמן מכוח היווצרות יחסים אלה, על הסנקציות שיוטלו עליו אם הפר את חובותיו כנאמן, ועוד.
אלא ששאלה אחרת לא זוכה כמעט להתייחסות בפסיקה: מהו שכרו של הנאמן? רוב עורכי הדין מגלמים את השכר על תפקידם כנאמנים במסגרת התשלום הגלובלי שהם גובים על טיפול בתיק, הכולל גם היבטים אחרים של עבודה משפטית. ואולם מה קורה כאשר הפעילות היחידה של עורך הדין בתיק היתה עבודתו כנאמן?
ועדת שכר-טרחה של לשכת עורכי הדין התייחסה בשנת 2006 לפנייה שהגיעה אליה מטעם עורך דין שייצג חברה ציבורית גדולה וקיבל ממנה "ריטיינר" חודשי קבוע. בין יתר תפקידיו הוא גם החזיק עבורה בנאמנות מניות שהוקצו לעובדים. במהלך התקופה שקיבל תשלום חודשי קבוע, נמנע עורך הדין מלתמחר בנפרד את שכר-טרחתו בעבור תפקידו כנאמן, ואולם לאחר שהפסיק לקבל "ריטיינר" מהחברה, עלתה השאלה האם הוא זכאי לקבל תשלום עבור החזקת המניות בנאמנות.
"בתקופה שלאחר הפסקת ההתקשרות עם החברה", היתה תשובת הוועדה, "זכאי עורך הדין לשכר עבור נאמנות זו, אך אין חובה לגבות זאת - הכל בהתאם להסכם שבין הצדדים".
עוד קבעה ועדת שכר-טרחה כי השכר הראוי לעניין הנאמנות - במקרה שלא נקבע במפורש בין הצדדים - הוא בין 0.24% ל-2% משווי המניות, בנוסף להוצאות הניהול של הבנק, וכי עורך הדין רשאי לעכב את הנכסים בידיו כל עוד לא קיבל תשלום, כפי שהדבר נהוג בתחומי פעילות אחרים של עורכי דין. גם חוק הנאמנות עצמו קובע כי "נאמן איננו זכאי לשכר בעד מילוי תפקידיו, זולת אם מילוים היה מעיסוקיו".
בשאלה זו בדיוק הגיש לפני כ-3 חודשים עו"ד דניאל בלנקלדר תביעה על סך 44 אלף שקל נגד חברת "פרסייט אדוונסד טכנולוג'יס" ובעל השליטה בה, שמואל פיצ'וטו, בטענה כי הוא זכאי לתשלום בעבור החזקת מניות בנאמנות. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר לבית משפט השלום בתל-אביב, בטענה כי עורך הדין היה זכאי לשכר בעבור החזרת מניות בנאמנות במשך 8 שנים, שכר שאף הובטח לו במפורש.
"אין מחלוקת כי מתוקף היותו עורך דין", נכתב בתביעה (תא"מ 40327-04-10), "מילוי תפקידו של התובע כנאמן ניתן במסגרת שירותיו השונים ללקוחותיו. כמו כן אין מחלוקת כי התובע מילא את תפקידו נאמנה, וביצע את המוטל עליו באופן שבו התבקש על-ידי הנתבעים".
לפני שבועות אחדים הגיש עו"ד טל יצחק רון כתב הגנה, שבו - במה שנראה כניגוד לאינטרס הכללי של ציבור עורכי הדין - הוא ביקש לסלק את התביעה על הסף.
"מדובר בתביעת-שווא קנטרנית וטורדנית, שהוגשה בחוסר תום-לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט", נכתב בכתב ההגנה. "הוסכם והובן בין הצדדים כי החזקת מניות בנאמנות תהיה כלולה בתשלומים ששילמה הנתבעת לתובע. בכל שנות שירותיו את החברה, התובע מעולם לא דרש - לא בעל-פה ולא בכתב - תשלום נוסף בגין היותו מחזיק במניות".
הפסיקה שתינתן בתביעה זו - אף שמדובר בבית משפט השלום ובתובענה בסכום זניח - עשויה לסמן את האופן שבו רואה בית המשפט את זכותם של עורכי דין לקבל שכר עבור התחום היחיד בעבודתם שנותר עדיין ארץ לא נודעת בכל הנוגע לכיסיו של עורך הדין.