החלומות של טל שושן משתרעים על פני יבשות וארצות רחוקות. פעם היו אלה מפות שאיבדו את שטחיהן ונותרו מהן רק דרכים. היא יצרה תמונות שנראו כרשת כלי דם המוליכים ומחברים בין מקומות עלומים, נעלמים. בתערוכה החדשה שלה, "חולמת על מסעות" בגלריה שלוש, נראה שאבדו גם הדרכים ונותרו רק זכרונות של נוף, של מקומות שהיו או לא, שזורים יחדיו במארג עדין של יצירות, שנוצרו בעבודה סיזיפית, עמלנית.
שושן היא אישה צעירה ויפת תואר, וכשהיא מציגה את חלומותיה, בחומר ובתנועה, קשה שלא להתהפנט ולרצות לפענח את הדרך שהיא מתווה.
היא למדה בבצלאל במחלקה לצורפות ואביזרי לבוש. לצורך לימודי התואר השני באמנות הרחיקה לווימבלדון, אנגליה.
כמו תשוקת המרחקים והמסעות, גם מלאכת התפירה, הדיגום והחיבור של קטעי חומר אלה לאלה, עוברת כחוט השני בעבודותיה. ניתן לראות את עקבותיהם בשמלות הא-סימטריות שהיא תופרת לעצמה ולובשת בווידאו-ארט המוצג בתערוכה, ניתן לראות את נוכחותם המשמעותית בקטעי הקישור שבין הסיפורונים שהיא מספרת בסרטה. וניתן לראותם ביתר שאת בחומרים שעימם היא עובדת במלאכת מחשבת.
במיצב החדש "תפרה" שושן עולם אוורירי אך טעון. במרכזו פיסול רך, כולו עשוי מפנימיות אופניים שליקטה ועיבדה לחומר גלם. בשוליו פסלי קיר מאותו החומר, שהגדול שבהם נראה כהשתקפות של הפסל המרכזי. בתווך מרחפים "גלי אבנים", (בהשראת גלי אבנים שנועדו לסמן דרך למטיילים).
את האבנים בגדלים שונים יצרה שושן מנייר לבן ועליהן תפרים שחורים. הן תלויות במקבצים על חוטי תפירה דקיקים, שכמו שוללים את חוק הטבע של כוח הכבידה.
מפיסות הגומי השחורות שהיו פעם פנימיות של גלגלי אופניים, היא טווה מעין קורים המתפשטים בחלל כמנדלה של תפילה, כעלי כותרת של פרח ענק, משתרע ושולח קנוקנות המשתרגות ומטפסות אל על. השימוש בחומר ממוחזר, ששימש בעצמו למסעות ואיבד את הפונקציה המקורית שלו, אינו מקרי כמובן. הוא חלק משפת המטאפורות והסימנים הפרטית של שושן.
קשה להסביר את הקסם המורכב ששורה על התערוכה. הוא מתגלה בהדרגה ושובה את העין, כמו תובע לעצמו זמן של התבוננות שקטה, מדיטטיבית, חלומית.
טל שושן "חולמת על מסעות", עד 16.10, גלריה שלוש לאמנות עכשווית, חיסין 5 תל-אביב,
www.chelouchegallery.com