עבור חלק מתושבי חבל עדולם, המחאה החברתית שפקדה את ישראל הקיץ היא בגדר חדשות ישנות. "אנחנו היינו רוטשילד כבר לפני שנתיים", אומרים שם. "כבר אז הבנו שהאזרח צריך להגן על מה שנראה מובן מאליו - על הבית". הבית שעליו הם מדברים משתרע בין עמק האלה לעמק נחל גוברין, פחות משעה נסיעה מתל אביב. המקומיים מנסים למתג את הריאה הירוקה הזאת כ"טוסקנה הקטנה", אבל הכותרות שהיא מקבלת נוגעות דווקא למאבק יצרי שמתחולל בשטחה, שמהותו קבורה עמוק באדמותיה - נפט, והרבה ממנו.
בשפלת יהודה, מתברר, קיימים סלעי משקע המכילים חומרים אורגניים שניתן להפוך אותם לנפט גולמי. בעגה המדעית קוראים להם פצלי שמן. איך זה עובד? מחדירים לקרקע גופי חימום ומחממים במשך כשלוש שנים בכ-300 מעלות (ראו תרשים עם הסבר מפורט בעמוד הבא). הפעולה הזו גורמת לפצלי השמן להתחמם באיטיות, עד שהחומר האורגני נפרד מהסלע וזורם לבארות הפקה. אחר כך התוצר הנוזלי או הגזי נשאבים אל פני הקרקע ועוברים טיפול עד להפיכתם לנפט. אם גם אתם שואלים איך דבר כזה משפיע על הקרקע עצמה אתם לא לבד. מדובר בטכנולוגיה שכמעט אינה נהוגה בעולם, ושההשפעות הסביבתיות שלה עדיין לא ידועות לגמרי.
מי שאינם חוששים מהטכנולוגיה הם אנשי חברת IEI (Israel Energy Initiatives), שקיבלה ביולי 2008 רישיון לחיפוש נפט באזור ולהפקתו מפצלי שמן. IEI הוקמה על-ידי הגיאולוג ד"ר יובל ברטוב ועל-ידי ד"ר הרולד ויניגר, לשעבר המדען הראשי של ענקית האנרגיה הבינלאומית של (Shell). אמנם בתחילת הדרך הם היו העובדים היחידים בה, אבל היה להם גב כלכלי חלומי: החברה האם של IEI היא ענקית האחזקות הבינלאומית IDT משופעת אילי-הון. היא נמצאת בשליטתו של איש העסקים היהודי-אמריקאי הווארד ג'ונאס, היו"ר שלה הוא מייקל שטיינהארט, ובין בעלי מניותיה נמצאים סגן נשיא ארצות הברית לשעבר דיק צ'ייני, איל התקשורת רופרט מרדוק והלורד ג'ייקוב רוטשילד.
חוץ מכיסים עמוקים ומרופדים, ל-IEI היה חזון: להביא עצמאות אנרגטית לישראל באמצעות הפקת נפט מאדמות חבל עדולם. המדינה הייתה לקוחה נלהבת לעניין, ובתוך חודשים ספורים תקעה IEI יתד באזור והחלה לערוך סקרי קרקע מקדימים. מה שהחברה לא הביאה בחשבון הוא קבלת הפנים הצוננת שערכו לה תושבי האזור המודאגים, שלא מאוד מאושרים בלשון המעטה, מהעובדה שמישהו רוצה לשים להם תנורים ענקיים מתחת לרגליים.
"הטכנולוגיה של IEI לא מיושמת בשום מקום בעולם", אומרת אורית בהט-סקוטלסקי, תושבת גבעת ישעיהו וחברת מטה המאבק שגובש נגד היוזמה. "ניסו ליישם אותה בקולורדו, בתקופה שבה ממשל בוש וסגנו צ'ייני קידמו את תעשיית הגז מפצלי שמן בפרויקט ענק. התחיל שם פולמוס ציבורי אדיר. אנשים הבינו שזה מאיים על כל סגנון החיים שלהם. כשאובמה הגיע הוא כבר עצר את החגיגה. אז עכשיו אנחנו צריכים להיות שפני הניסיון של השיטה הזו?".
רחל יעקובסון, תושבת אדרת וחברה במטה המאבק, מדגישה שהדברים בארץ אפילו חמורים יותר ממה שנעשה בארצות הברית: "בקולורדו לפחות עשו את הניסויים במרחק חמישים קילומטרים מיישובים. פה רוצים לעשות את זה במרחק שני קילומטרים מבית הספר שבו לומדים הילדים שלי ופחות מקילומטר מבית אבות".
כמעט שנה וחצי עברו מאז שהמאבק הזה קרם עור וגידים, ואף דווח עליו באמצעי תקשורת שונים, והצדדים עדיין לא הגיעו להסכמה. אבל מה שמעניין עוד יותר בסיפור הזה הוא שהמדינה לא ממש ממהרת להפריד או לגשר. "שר התשתיות לא נתן לנו תשובה טובה לשאלה למה הוא יושב על הגדר, ולא קיבל את הדרישה שלנו לעצור את ההליך", מתלוננת בהט-סקוטלסקי. "הוא אמר, המשרד שלי אחראי להביא אנרגיה, ואני צריך לבדוק את כל האפשרויות. אמנם מתחילים לדבר על זה שיהיה תמ"א לפצלי שמן, אבל זה ייקח שנים. ובינתיים נותנים רישיונות לחיפוש אנרגיה בכל חור".
ב-IEI מבינים את החששות, אבל בטוחים שאם רק ייתנו להם הזדמנות, הם יוכיחו שהשד לא כל-כך נורא. "הטכנולוגיה הזאת יושמה במשך יותר מעשרים שנה בשוודיה", טוען רליק (ישראל) שפיר, המשמש בשנה האחרונה כמנכ"ל החברה. "לתושבים יש חששות לגיטימיים, ואנחנו מחויבים להוכיח להם ולמדינה שלא יהיו סיכונים".
הטכנולוגיה המתוכננת כאן זהה לזו שבשוודיה?
"אנחנו עושים שיפור משמעותי, ומי שמוביל את הפיתוח הוא ד"ר ויניגר, שעשה בקולורדו שבעה פיילוטים מוצלחים. אבל כן, הרעיון הוא אותו רעיון".
ברטוב, כיום מנהל הטכנולוגיות והגיאולוג הראשי של IEI, נחרץ יותר: "לא הייתה שום פגיעה בריאותית או סביבתית כתוצאה מהפיילוטים בארצות הברית ומההפקה בשוודיה. זאת טכנולוגיה מוכחת וידועה, ועכשיו צריך להראות את ההתאמה שלה לתנאים בישראל. גם כשנוסעים באוטו משפיעים על הסביבה. אבל אפשר להגדיר את ההשפעה ולשלוט בה. אני לא יכול לומר שזה אפס מחיר - בסטטיסטיקה, הכול יכול לקרות - אבל בהסתברות סבירה אין פה שום סיכון".
המדינה איבדה שליטה?
הזיכיון שניתן ל-IEI מתפרס על שטח 238 אלף דונמים, בין בית שמש לקריית גת. האזור הזה, שכולל כ-14 יישובים שבהם מתגוררים כ-7,000 תושבים, סבל עד לפני זמן לא רב מהזנחה. בשנים האחרונות שינה פניו, אוכלוסייה חדשה זרמה למקום והביאה עמה תנופת בנייה, המשתלבת בין היקבים הקטנים, בתי הבד, המשקים החקלאיים והתיירות הכפרית. באזור יש גם אתרי מורשת היסטוריים, הוא מוגדר כמרחב ביוספרי, וייתכן שאף יוכרז כאתר מורשת עולמית.
אל הפסטורליה הירוקה הזאת הגיעו יזמי IEI מצוידים במספרים הבאים: לדידם, פצלי השמן האיכותיים בשפלת יהודה יכולים להניב חמישים אלף חביות ביום למשך 25 שנה לפחות. החברה החלה לבצע את קידוח הסקר הגיאולוגי הראשון בשטח, והשמועה על קידוח הנפט עברה מדלת לדלת ביישובי האזור, עד שהגיעה לאוזניה של בהט-סקוטלסקי. עד שהתושבים למדו לגלגל את הלשון את הצירוף "פצלי שמן", היא כבר אספה מידע ותושבים, וזמן לא רב אחר כך הוקם מטה מאבק במיזם השאפתני, המונה עשרה נציגים.
בזמן שעבר מאז ביצעה החברה ארבעה קידוחי סקר גיאולוגיים וצפויים להתבצע עוד שניים-שלושה. כשיתקבלו כל האישורים הנדרשים מהמדינה, היא תבצע פיילוט שיארך כשנתיים ושמטרתו להפיק 500 חביות נפט. כדי להגיע לשלב הפקה מסחרית יהיה על החברה לקבל חזקה מהמדינה. שלב ההפקה המסחרית, מעריכים בחברה, לא יגיע לפני שנת 2020, ויקדמו לו כמה שנים של תכנון סטטוטורי והנדסי.
נשמע רחוק? לא לתושבי האזור, שהחשש הגדול שלהם הוא לא רק ההפקה המסחרית אלא גם הפיילוט המתוכנן לשנה הבאה באזור כביש 35. "לא עושים רישיון נהיגה בלי לנהוג אחר כך", מסבירה יעקובסון את חששות התושבים. "הפיילוט הוא רק הקטר, והוא נועד לבדוק כדאיות כלכלית, להכריז תגלית ולקבל בעלות על השטח".
לבהט-סקוטלסקי יש אפילו הצעת ייעול: "אם המדינה רוצה לנסות את הטכנולוגיה הזאת היא צריכה לעשות את הפיילוט באזור מבודד מתושבים. יש למשל כמה שטחים בנגב שיש בהם פצלי שמן. אבל המדינה נתנה רישיון ליזם ואיבדה את השליטה".
על הטענה הזו משיב המנכ"ל שפיר: "פיילוט בנגב לא ייתן לי שום דבר. המרבץ שם שונה מבחינה גיאולוגית מזה שבשפלה. מבחינתי זה כמו לעשות פיילוט בסין, בהודו, בקולורדו. הטענה של התושבים היא לגיטימית, אבל אין בה שום לוגיקה. לו הייתי תושב האזור, הייתי חושב שאפשר גם וגם. אפשר לעשות תעשייה שלא פוגעת בערכי הנוף או באיכות החיים. משחק סכום אפס זה רעיון שפס מן העולם. זאת תפיסה לא ראויה, שאינה מביאה בחשבון שבאזור הזה קיים משאב לאומי חשוב".
אורית בהט-סקוטלסקי לא נשארת חייבת: "להגיד שתעשיית נפט לא קונבנציונלית יכולה ללכת יד ביד עם תוכניות שימור אקולוגיות ותרבותיות זאת אמירה צינית ומתנשאת. איזה מטייל ירצה להגיע לשטח או לעשות טיול אופניים כשקודחים לו והוא חושש מזיהום סביבתי?".
כך או כך, במשחק הזה הצליחה מחאת התושבים לצבור תאוצה, ואיתה קואליציה מרשימה של מרבית הארגונים הירוקים בישראל. ואם לפני שנה חשבו קברניטי IEI שהיום כבר יהיו בעיצומו של הפיילוט, בא ארגון אדם טבע ודין ותקע להם מקלות בגלגלים. לא סתם מקלות, אלא בג"ץ, שהחלטתו מאפריל האחרון מעכבת את תוכנית העבודה שלהם.
מתנגדת נוספת היא החברה להגנת הטבע. "כולנו רוצים לדעת מה יש מתחת לקרקע", אומר אברהם שקד, רכז שמירת הטבע בהרי יהודה. "אם זה ניסוי תמים שאחריו מחליטים מה לעשות, זה משהו אחר. אבל המדינה צריכה לומר שכל זמן שיש אמצעים אחרים, גז ושמש, והמשמעות של הפקת נפט קשה לאזור - אז משאירים אותו בינתיים באדמה. קוראים לזה קביעת מדיניות אנרגיה, אבל זה דבר שלא קיים בישראל. ולא, אין עצמאות אנרגטית כשמדובר במשאב מתכלה. אנחנו לא עצמאיים עם נפט, גם לא עם גז, ולא נהיה עצמאיים עם פצלי שמן. זה שעבוד כי זה משאב שאינו מתחדש".
גם על הדברים האלה יש לשפיר תשובה: "האם אנחנו, כחברה, יכולים להרשות לעצמנו לשבת על משאב כזה ולא לבדוק אם אפשר למצות אותו? בהנחה שאפשר לעשות את זה בלי פגיעה באיכות החיים, האם שווה למדינת ישראל העצמאות האנרגטית, שליטה במחירים, שחרור מתלות בגורמים זרים?".
"צריך ללמוד ממה שקרה עם ההתפלה", מוסיף ברטוב. "היום צועקים 'למה הממשלה לא התפילה מים כבר לפני שנים'. גם על פצלי השמן אומרים, 'עזבו, לא נבדוק, לא נדע, נבדוק את זה במקום אחר, נדחה לעוד שלושים שנה'. ואז, מה? המדינה תהיה בלחץ ותגיד לנו להפיק נפט בדחיפות? זה הליך שלוקח שנים. המאבק של הירוקים בפצלי השמן מתנהל בכיוון הלא נכון. הם צריכים לנצל את הכוח הרב שיש להם ולמנף את היכולות שלהם בלעשות רגולציה נכונה של הפרויקט. לגרום לכך שגם התושבים יכניסו את המילה שלהם".
חוק הנפט והבלמים החסרים
למרות תחושת הביטחון שמנסים אנשי IEI להשרות, לפני כחודש רשם מטה המאבק ניצחון נוסף עליהם, כשמשרד החקלאות פרסם נייר עמדה המצדד בתושבים. "לאחר שניסינו ללמוד את הנושא מצאנו כי רב הנסתר על הגלוי", נכתב שם. "כיום אין בעולם הפקה מסחרית בטכנולוגיה המוצעת... אנו סבורים כי יש להשהות את קידום הפרויקט לאחר בחינת היישום המסחרי במדינות אחרות".
המצדדים במיזם, לעומת זאת, יכולים לצטט תסקיר סביבתי שהנפיקה חברה חיצונית, צנובר שמה, שאת שירותיה שכרה המועצה האזורית מטה יהודה. התסקיר אמנם מציין כי המידע על ההשפעות הסביבתיות האפשריות מצומצם וקשה להערכה, אך קובע כי "ברמה העקרונית לא נמצאו סיבות שלא לאשר את הפיילוט מהבחינה הכלכלית או הסביבתית".
המאבק בפצלי השמן, טוענים התושבים, אינו דומה במהותו לשום מאבק סביבתי אחר שהתנהל בישראל, כיוון שהוא תחת צלו של חוק הנפט. "חוק הנפט, שנחקק ב-1952, לא מגדיר בלמים", אומרת בהט-סקוטלסקי. "מועצת הנפט, שכפופה למשרד התשתיות, נתנה את הרישיון ולמעשה אמרה ליזמים שברגע שהם יפיקו שם נפט - ואנחנו יודעים שויניגר יודע להפיק נפט - הם יוכלו להכריז על תגלית ואז תהיה להם חזקה על השטח לעשרות שנים. אם זה היה נעשה תחת חוק התכנון והבנייה, ההליך היה כולל שלב של התנגדויות ותסקירי השפעה על הסביבה. פה כל זה לא קיים. חוק הנפט כפוף לחוק התכנון והבנייה, אבל הוא כולל סעיף שמאפשר לשר התשתיות לפטור אותם מהליך תכנון. והשר החליט לשבת על הגדר".
דני בובמן, תושב גבעת ישעיהו וחבר מטה המאבק, מנתח את שתיקת השר לנדאו: "משרד התשתיות רואה משאב ונותן ליזם לרוץ עליו. הציפייה שלי מהרגולטור היא שידרוש מגוף אובייקטיבי לעשות סקר מעמיק, ולא ידרוש את זה מהיזם. שיציג את הדברים לציבור בצורה שקופה ויגיד, אני עומד מאחורי התוכנית הזאת, ואני דורש מהיזם להעמיד ערבויות אם ייגרמו נזקים. כל זה לא קרה. הדאגה לאזרח אמורה להיות בראש מעייניו של הרגולטור, ולא רק הדאגה לנפט".
ואיפה המשרד להגנת הסביבה בסיפור?
"בגלל חוק הנפט, אין לו מילה. הוא אמור להיות הרגולטור שמרגיע אותי שהוא שומר על איכות הסביבה, אבל אנחנו לא רגועים. אנחנו גם לא מתרשמים שגלעד ארדן נחוש להתמקד במיזם הזה".
לשפיר מ-IEI יש כמובן זווית ראייה שונה לדברים: "חוק הנפט הוא חוק ארכאי? גם אני בעצמי מאמצע המאה הקודמת, וגם עשרת הדיברות זה דבר ארכאי, אז מה. חוק הנפט אינו מתעלם מדבר. הוא אומר, לך חפש נפט, וכשתמצא - תגיע למצב הסטטוטורי המתאים".
ברטוב משלים אותו עם טיעון לוגי: "אילו היה כאן כל-כך קל, למה אנחנו לא עושים עכשיו את הפיילוט? אז איפה פה חוק הנפט, הבריון הגדול?".
אבל הדברים האלה לא מרשימים את בהט-סקוטלסקי ואת חבריה. "ההתנהלות תחת חוק הנפט", היא אומרת, "גורמת לכך שאף אחד לא בודק את שאלת העל האסטרטגית, והיא האם מדינת ישראל יכולה להכיל תשתית דלקים כבדה, מזהמת ומסוכנת".
באמירה הזו היא גם מציפה את האסטרטגיה הלא כתובה של מטה המאבק: מדובר באינטרס שנוגע לכל תושבי המדינה ולא רק למקומיים. בשנה וחצי האחרונות יוזם מטה המאבק פעולות רבות בנושא. הוא נפגש בכל שבוע, מתחזק בחריצות אתר אינטרנט מפורט ומארגן אירועים. "גייסנו אקולוגים, גיאולוגים ומדענים שמתגוררים באזור", מספרת בהט-סקוטלסקי, אקולוגית בעצמה, המשמשת רכזת מים ונחלים בחברה להגנת הטבע. "האבסורד שנוצר הוא שהאזרח עושה את העבודה והופך למומחה. אנחנו רצים לכנסת, לדיונים, נותנים הרצאות, צריכים לגייס כספים, לעמוד מול התקשורת. חשבתי שזה יעבור באיזשהו שלב, שמהשרד להגנת הסביבה יתחיל לעבוד. אבל זה לא קרה, והחברות האלה מחכות. יש להן כסף, זמן וקשרים, מול מטה מאבק שמתכנס בלילות. אם נרפה מהמאבק לא ברור מה ננשום מחר בבוקר. ברור לנו שאילו לא היינו נאבקים, הפיילוט כבר היה קורה".
טייס הקרב וסגן הנשיא
המאבק בחבל עדולם הוא מאבק על יסודות בסיסיים: בית, קרקע, משאבי טבע, כסף. כמו בכל מאבק יצרי, גם הוא מגיע לפסים אישיים. "כשאני רואה מי האנשים שנמצאים בבורד של החברה בארצות הברית, אני לא סומך עליהם שישמרו על הבטיחות שלי ושל ילדיי", אומר בובמן ממטה המאבק. "צ'ייני ומרדוק הם לא בדיוק אנשים שאנחנו נר לרגליהם, וחיי האזרחים כאן לא בראש מעייניהם".
על שטיינהרט, שתורם למטרות שונות בישראל ובין היתר ייסד את פרויקט תגלית, הם אומרים: "אנחנו מרגישים שהוא כאילו אומר, 'אני פילנתרופ, אז זכותי גם להרוויח מישראל'".
לדידו של רליק שפיר, הדבר לא יכול להיות רחוק יותר מהמציאות: "לשטיינהרט אכפת מאוד מישראל. הוא הגיע למסקנה שהפוטנציאל של עצמאות אנרגטית כל-כך חשוב וצריך להוכיח אותו, ושזה פרויקט שראוי לתמוך בו. ג'ייקוב רוטשילד, כימאי בהשכלתו, מממן ארגוני סביבה ויד הנדיב, עשה עלינו בדיקת נאותות והגיע לאותה מסקנה. גם המתנגדים, אם ישקיעו יותר אנרגיה, יגיעו לאותה מסקנה".
גם ברטוב מבקש להרגיע: "התושבים חושבים שהחברה זה דיק צ'ייני, אבל החברה זה אני. בהתחלה הייתי אני, לאט-לאט הצטרפו אנשים, אני גם הבאתי את רליק. עכשיו יושבים במטה שלנו עשרים איש, וזאת החברה. זה לא קונגלומרט. לדיק צ'ייני אין שום מעורבות בפרויקט בישראל. בשביל הקוריוז, הוא דיבר איתי רק פעם אחת, בעניין אחר לגמרי. הוא גם איש עם בעיות בריאותיות".
העניין הוא שגם מהיזמים הישראלים התושבים לא מאוד מתרשמים. "פתאום הביאו את רליק שפיר להיות מנכ"ל", כך בהט-סקוטלסקי. "הוא טייס קרב, הוא הפציץ את הכור העירקי, הוא מסביר לנו שטנקים ומטוסים לא נוסעים על גז. יש לו הילה ביטחוניסטית, כי הרי זה צורך לאומי למען המדינה. יש להם מצגות סטייל ביבי נתניהו - סמוך, יהיה בסדר, יש אופק לאומי. אלה המסרים הסמויים שעוברים מהחברה: הם רוצים להציל את המדינה, ואנחנו רק רוצים להציל את הווילות שלנו. אגב, מי שעובד עבורם זה אפי איתם, שיש לו דלת פתוחה בכל מקום". איתם, צריך לומר, הוא שר התשתיות לשעבר וכיום משמש כנשיא ג'יני אנרג'י מקבוצת IDT, החברה האם של חברת IEI.
שפיר, תת-אלוף במילואים ולשעבר מפקד בסיס תל נוף, מגיב: "אני לא משתמש בדרגה שלי ולא ברקורד שלי. כשאין משהו אחר להגיד, אז אומרים את זה, ולגבי אפי איתם, אין חברה בארץ שלא נעזרת בידע של אנשים שיודעים איך עושים תהליך בישראל. אני מוכן לגלות שיש לנו גם עורכי דין ומהנדסים עם ניסיון. זה חיוני, ואנחנו לא מתביישים בזה".
ברטוב מוסיף: "על זה אפשר להגיד, 'הם התחילו'. מבחינתי אין פה פוליטיקה, אבל כשהתושבים קפצו והתחילו לגייס פוליטיקאים, קראתי לאפי. לא הייתה לי ברירה. כל המאבק הזה הוא שיעור בחוסר אינטגריטי במערך הביקורת האזרחית. אני מכיר טוב את החבר'ה ממטה המאבק. עם חלק הייתי עושה על האש ביום העצמאות. כשהתחילו הקידוחים, הם ביקשו שאסביר להם על הפרויקט. ישבתי איתם שעות. הייתי בטוח ש-90% מהבעיה נפתרו. לא יכולתי להעלות על הדעת שתתחיל התנגדות כל-כך רצינית לפרויקט שבעיניים שלנו יש בו רק טוב.
"טעיתי לחלוטין, לא כולם רואים עין בעין את הדברים. אחר כך כתבו עליי האשמות על גבול הדיבה. הם מציגים אותי כעוכר הסביבה; ואני הרי בא מהעולם הירוק, בדוקטורט שלי חקרתי את ים המלח. אני רוצה לעשות נזקים? זה הרי פרויקט ארוך טווח, ואין קיימות לאורך זמן לפרויקט שעושה נזקים. זה בכלל לא משנה מה אני אומר; יש חוסר אמון של האנשים בתעשייה, והם לא בוחנים את השאלות המדעיות. יש להם הזמנה פתוחה, אנחנו בעד שהם ילמדו ויכירו כמה שיותר. אבל הם בוחרים לא להקשיב לנו ולא רוצים להיפגש. לי אין כלים נוחים להתמודד ולהסביר להם על גיאולוגיה, ולהם יש כלים נוחים להפחיד את הציבור. הם צריכים להבין שהשיתוף בינינו חשוב, זה הולך להיות חלק מהאזור למשך עשרות שנים".
איזה שיתוף אתה יכול להציע להם?
"הצענו להם להיות חלק מהפרויקט. שיהיו כמו מועצה מייעצת. ואני בהחלט אקבל מהם הצעות. אפשר לשתף פעולה ולהגיע לאופטימיזציה. אבל המצב הנוכחי הוא שצד אחד לא מצליח לעשות שום דבר וחושב שממציאים עליו סיפורים, והצד השני חושב שגונבים ממנו ומשקרים לו. אומרים שאנחנו לא שקופים, אבל אנחנו עובדים ביי דה בוק, ביי דה אימא של הבוק. כי כל טעות הכי קטנה שאני אעשה, המדינה ישר תעצור הכול. אני לא מתנהל בשקיפות? כשהתחיל המיזם, פניתי מיוזמתי לגופים ירוקים והזמנתי אותם לסיור בשטח. דמיינתי לעצמי שאקים חברה אחרת, אבל גיליתי שזה בכלל לא משנה מה אני אומר. זה עצוב. אין עם מי לדבר. אבל אין לי שום כוונה להיכנס איתם למאבקים. אנחנו לא מלחמתיים נגדם".
אנרגיה בכל מחיר?
אז לאן יתגלגל המאבק מכאן? לא לגמרי ברור. החברה מעריכה שהפיילוט יתחיל בשנה הבאה, ושפיר אינו מוטרד מסירוב מטה המאבק להידבר עמה. "אחרי שהם יסיימו את המשחק הראשוני, אנחנו רוצים לעשות את הפרויקט בשיתוף פעולה איתם", הוא אומר.
לתושבים יש תוכניות אחרות. "הם רוצים ליצור איתנו שולחן עגול", אומרת יעקובסון, "אבל אנחנו אומרים שאין לנו דיאלוג עם החברה אלא עם המדינה, שאמורה לשמור על הערכים ועל התושבים. ליזמים תמיד יש אינטרס".
אז מה מתכננים התושבים לעשות? "אנחנו רוצים להעלות הרבה יותר את המודעות", מסכמת בהט-סקוטלסקי. "בכל פעם שאנחנו מפסיקים לפמפם את האינפורמציה, אנשים חושבים שזה נגמר. נמשיך לדרוש מהמדינה הליך בדיקה רציני, בלתי תלוי, עם בלמים. יש לנו הרגשה שמשרד התשתיות עומד מאחוריהם לחלוטין. בתוכנית הממשלתית לפיתוח תחליפי נפט, שכתבה ועדה בראשות פרופ' יוג'ין קנדל (היועץ הכלכלי לראש הממשלה), המכונית החשמלית של שי אגסי ופצלי השמן נכנסו תחת אותו סיפור. אבל זה לא אותו סיפור. בישראל זאת היסטריה שצריך לפתח אנרגיה, ולא משנה מה המחיר".
"אין בהיתר כל זכות להפקה מסחרית"
תגובות משרד התשתיות והמשרד להגנת הסביבה
ממשרד התשתיות נמסר בתגובה: "לחברת IEI הוענק רישיון לבדיקת ההיתכנות/סקר גיאולוגי (פיילוט) של הפקת נפט מפצלי שמן בשפלה. הפיילוט נועד לבחון את השיטה ואת השלכותיה בכל ההיבטים, ובכלל זה כמובן גם את היבטי ההשפעה על הסביבה. על בעלי ההיתר להצטייד באישורים הנדרשים מכל הגופים הרלבנטיים, ואין בהיתר כל זכות להפקה מסחרית".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "הפרויקט להפקת דלקים מפצלי שמן בשפלת יהודה אינו עולה בקנה אחד עם עמדת המשרד בנושאי אנרגיות מתחדשות והפחתת פליטות גזי חממה. המשרד מודע היטב לכך שלפרויקט עשויות להיות השלכות משמעותיות על הסביבה, ולאור זאת דרש כבר בשלבים מוקדמים לערוך בחינה מקיפה של הפרויקט. בנוסף, השר הנחה את גורמי המקצוע במשרד ללמוד לעומק את ההשפעות האפשריות של הפרויקט, כדי שניתן יהיה לגבש עמדה מקצועית מושכלת. כחלק ממהלך זה דרש המשרד מהיזם לקבל התייחסותו לרשימה ארוכה של שאלות שעדיין נותרו ללא מענה מספק, כגון: פליטות פוטנציאליות, אמצעים לצמצומן, מערכות ניתור, סיכוי להתפשטות מזהמים למים ולקרקע, פוטנציאל לפגיעה במגוון הביולוגי, פגיעה בנוף ועשרות סעיפים נוספים. טרם התקבלה תגובת החברה.
"לצערנו, הטענה המועלית על הבעייתיות הטמונה בחוק הנפט אכן נכונה. מדובר בחוק אנכרוניסטי, שאינו מביא בחשבון שיקולים סביבתיים. השר להגנת הסביבה ומשרדו בהחלט חושבים כי יש הכרח לערוך תיקונים שונים בחוק, כך שיוטמע בו הצורך לשקול שיקולים סביבתיים, במסגרת החלטות הנוגעות לקידוחי נפט. השר ארדן פנה לשר התשתיות בבקשה לקדם שינוי חקיקה זה, אך משרד התשתיות אינו נענה לבקשה, ולעת עתה הסמכות לאשר או לא לאשר פרויקט בנושא זה לא נתונה למשרד להגנת הסביבה".