בתגובה לכתבה "הפספוס של ההיי-טק הישראלי" שהציגה מחקר של חברת גרטנר (גלובס, 29.8), אני מבקש לטעון כי תעשיות ההיי-טק מחדשות בתנופה את תרומתן לכלכלת ישראל. בשנת 2004 הגיעה תפוקתה של תעשיית היי-טק הישראלית להישגים המרשימים שהיו לתעשייה בשנת 2000, שהייתה שנת השיא של כל הזמנים, היינו: תפוקה כוללת של כ-15.5 מיליארד דולר, מתוכם 13.5 מיליארד ליצוא. היקף יצוא התוכנה מתוך הסכום הכולל הגיע אף הוא לשיא, סכום של 3 מיליארד דולר. על פי אינדיקטורים הקיימים כבר עכשיו, נראה שבשנת 2005 נשיג תוצאות מרשימות עוד יותר.
האם בזה מיצינו את פוטנציאל תעשיות ההיי-טק? בוודאי שלא. מדיניות ממשלתית נבונה ויצירתית יותר, שתעודד מחקר ופיתוח על ידי הקצאת משאבים גדולים יותר והפנייתם גם לשיווק, עשויה להכפיל את תפוקת התעשייה ולהגיע תוך עשר שנים לתפוקה כוללת של 30 מיליארד דולר. העובדה שישראל נמצאת בראש טבלת המדינות המשקיעות במו"פ, בשיעור של 4.5% מהתל"ג, אין בה כדי להרגיע, שהרי זאת היא ההשקעה באוצר הטבע היחידי שיש לנו, במשאב האנושי.
אין לנו תעשיות אחרות שיכולות להוביל בכלכלה העולמית ובימים שבהם מרבית המדינות בעולם הכירו בחשיבות התעשיות המתוחכמות, עלינו להשקיע יותר ויותר על מנת לשמור על הפער המדעי והטכנולוגי של מדינת ישראל. הטענה של גרטנר כאילו "הפירות שהכלכלה הישראלית קוצרת מההשקעה בחברות טכנולוגיות נמוכה בהרבה ביחס לפירות שקוצרת הכלכלה האמריקנית, השואבת אליה את כל הפעילות העסקית הרווחית ומותירה בישראל את פעילות הפיתוח הבזבזנית" ברוב המקרים אינה נכונה.
השוק הפנימי של מדינת ישראל לטכנולוגיה בטל בשישים מול שוקי העולם. השוק האמריקני הוא השוק הגדול והחשוב בעולם לטכנולוגיה ומאחר שטכנולוגיה זקוקה לתמיכה וסיוע מקומיים, קרוב ללקוחות, אין מנוס מלהקים פעילויות בשווקי היעד ולפצל הכנסות בין המו"פ והייצור המקומי ובין פעילות הייצור והתמיכה בשוקי היעד.
לשמחתנו, יש כבר חברות היי-טק ישראליות שהצליחו להקים פעילות גלובלית, פעילות שמחייבת ניוד עובדים ופיצול הכנסות. זהו תהליך בריא וחשוב ולוואי שיהיו רבות כאלה. יש לנו גם דוגמאות מצוינות לחברות בינלאומיות שהקימו בסיסי מו"פ וייצור דווקא בישראל, שתרומתן מכרעת להתפתחות התעשייה מבחינה טכנולוגית מחד ולכלכלת ישראל מאידך ודי אם נזכיר את אינטל, מוטורולה, וישי, פיליפס ואחרות.
קיימת זליגת ייצור מסוימת החוצה, אולם זהו הכרח שאין לגנותו. כדי שנוכל במקרים מסוימים להתמודד מול המתחרים, אין לנו ברירה אלא להוזיל את הוצאות הייצור על ידי מיקור חוץ, ולבצע את הייצור במדינות שבהן שכר העבודה תחרותי וזול יותר, כך עושים המתחרים וכך עושות גם תעשיות אחרות בישראל, שבהן מרכיב הייצור הוא מרכיב דומיננטי בעלות המוצר או הטכנולוגיה. מה שיכול להעשיר מדינות אחרות ולפגוע בתעשייה הישראלית, הוא מיקור חוץ של פרויקטי מו"פ. זהו תהליך חמור, שגיאה שאם תהפוך לתופעה תהיה בכייה לדורות.
יש מספיק מהנדסים
גם הטענה שאין כיום מספיק מהנדסים אינה נכונה. איגוד יצרני האלקטרוניקה והתוכנה פעל נמרצות בשנים האחרונות כדי לקדם את החינוך המקצועי והאקדמי תוך כדי שדרוג של תלמידי בתי הספר התיכוניים במקצועות המדויקים, ומהיקף של אלף בוגרי הנדסה בתחומים הרלוונטיים לתעשייה לפני שמונה שנים, הגענו לאלפי מהנדסים המסיימים לימודים והעונים על צורכי התעשייה.
יש לנו כבר היום במה להתגאות. מה שאנו חסרים היום כדי שנוכל להשיג את המטרה של הכפלת התפוקה והיצוא הם משאבים גדולים יותר, שיוקצו למו"פ ולבניית אסטרטגיה שתהפוך כל הצלחה מו"פית להצלחה עסקית. הכשל הגדול שלנו הוא בשיווק, אנחנו עדיין חסרים במקרים רבים את ההון ואת הידע כיצד לבנות פעילות שיווקית בינלאומית וזו גם הסיבה לכך שחברות סטארט-אפ רבות שהצליחו לפתח מוצרים וטכנולוגיות, ממהרים להתמזג או להירכש על ידי חברות בחו"ל.
על כל דולר המושקע במו"פ יש צורך ב-2-5 דולרים שיוקצו לשיווק. על המדינה לעשות ניסיון אמיץ ולהקצות סכום משמעותי לסיוע לשיווק על ידי שילוב התקציב כחלק מתקציב המו"פ ולבנות תוכנית שיווק לאומית בסיוע מומחים. טוב הייתה ישראל עושה אם הייתה מקימה במסגרת לשכת המדען הראשי במשרד התמ"ת רשות לחיזוי טכנולוגי, שיכולה הייתה לעצב ולכוון את החזון הטכנולוגי של היזמים בישראל והייתה תורמת לניצול יעיל וחכם יותר של המשאב ההוני והאנושי.
אין ספק שבכוחן של תעשיות ההיי-טק של ישראל לתת תרומה חשובה גם לשדרוג יכולות ההישרדות של התעשיות המסורתיות במדינת ישראל ולתת תרומה חשובה ליצירת מעגלים נוספים של עסקים ותעסוקה. *
הכותב הוא יו"ר אי.אנ.טי - טכנולוגיות חדשניות ייחודיות, ויו"ר בתי התוכנה באיגוד יצרני האלקטרוניקה והתוכנה בישראל