פסטיבל הסרטים בחיפה שיתקיים בין ה-18 ל-25 באוקטובר יפתח השנה מסגרת מיוחדת לסרטי חצות תחת הכותרת המזמינה "Midnight Madness", שמתייחסת אל המונח "סרט חצות" כמו שאנחנו אוהבים לדמיין אותו: סרט עם אופי אחר, מטורף, אנרגטי, פרובוקטיבי, פולחני, לא מתאים לילדים ולבעלי לב חלש.
הקונספט לא הומצא בחיפה, כמעט כל פסטיבל קולנוע שמעריך את עצמו כולל היום קטגוריה של סרטי חצות בתוכניה שלו, אבל כמובן שלא תמיד זה היה ככה. בעבר לא היה ניתן למצוא סרטי חצות בפסטיבלי הקולנוע. פעם היו "סרטי חצות" מילה נרדפת לסרטים דלי תקציב וקהל. דרכם אל חיק הפסטיבלים היתה ארוכה ומפותלת והיא קשורה לממד הדתי של הקולנוע ולאהבה האובססיבית שהתפתחה כלפי פיסת הצלולואיד באשר היא.
בשנות ה-40, חדל הקולנוע להיות מוצר בידורי והחל להפוך לדת בפני עצמה הכוללת בחובה אלילים (הכוכבים), כמורה (הבמאים והמפיקים), קתדרלות (בתי הקולנוע) ומקום אגדי שהוא ספק גיהינום ספק גן-עדן (הוליווד). פתיחתם של הסינמטקים בסוף שנות ה-30 והתגבשות מעמדם במהלך שנות ה-40 אפשרה את הצפייה החוזרת בסרטים ישנים ואת העלאת הסרטים האלה לדרגות שונות של פולחן.
בשנות ה-50, עם עליית קרנה של תרבות חדשה, תרבות של צעירים, החלו סרטי האימה והנוער לכבוש את הדרייב-אין, וכך קרה שמעמדם של סרטים דלי תקציב החל מתגבש בהדרגה. הדרישה לגירויים ישירים יותר, או במילים אחרות סקס ואלימות, גברה. עד סוף שנות ה-60 הסבטקסט הארוטי והאלים של הקולנוע, שניסה תמיד להסתתר מאחורי הכותרת של בידור משפחתי, יצא אל האור. המונח "הקרנת חצות" קיבל משמעות חדשה וקיצונית יותר והפך לכת המחתרתית של הדת הקולנועית; השעה בה הפולחנים האפלים ביותר מתקיימים, המקום בו האהבה הופכת לאובססיה.
להעריך את הזבל
בימים הראשונים, סרטי מדע בדיוני וסרטי אימה היוו הקרנת בונוס להקרנה המרכזית של סרט מן השורה הראשונה, כשלעיתים, הסרט "הזול" היה מעניין הרבה יותר מהסרט המרכזי. ב-1968, פולין קאיל, מבקרת הקולנוע החשובה (אולי הכי חשובה) פרסמה ספר ביקורות תחת הכותרת "Kiss Kiss Bang Bang". כך האמינה קאיל צריך להגדיר את הקולנוע: "סרטים הם אמנות מופתית רק לעיתים נדירות", היא כתבה. "לכן, אם איננו יכולים להעריך זבל מופתי, יש לנו מעט מאוד סיבות להתעניין בהם".
החיבה, ומאוחר יותר ההערכה, למה שכונה עד אז "זבל" עומד מאחורי פריחת הקולנוע האלטרנטיבי, שצמח מאותן הקרנות חצות, וקשור קשר בל יינתק למהפכה הפוסט-מודרנית, ששמה לה למטרה לבטל את הגבולות בין האיכותי וההמוני, בין הגבוה לנמוך.
בתחילת שנות ה-70 התפתח בארה"ב טעם אדיר לזבל מופתי. הקרנות החצות הפכו למוסד בפני עצמן, מוסד לנוער שמחפש אלטרנטיבה חתרנית, אינטנסיבית ומלאת ריגושים. במקביל לעלייתם של סרטים אמנותיים וניסיוניים של אמנים כמו אנדי וורהול וג'ונס מקאס, שניסו באופן אינטלקטואלי לשבור כל טאבו תרבותי וחברתי, גדלה גם כמות הסרטים הביזאריים שניסו לשבור גם הם כל טאבו אפשרי. כלומר, קיים קשר לא מבוטל בין הקולנוע האמנותי בדרגה הגבוהה ביותר לבין קולנוע הזבל בדרגתו הנמוכה ביותר.
זאת, ועוד: הקהל שבא לראות סרטי חצות מילא את האולמות בעשן שנוצר מחומרים לא חוקיים; תרבות הסמים ותרבות סרטי החצות קשורות זו בזו קשר הדוק. אולי זו הסיבה לכך ששנות ה-70 היו תור הזהב של סרטי הפולחן בהקרנות החצות. סרטים כמו "EL TOPO", מערבון סוריאליסטי הזוי ואלים מאוד, ו"ראש-מחק" סרטו הראשון והקיצוני ביותר של דיויד לינץ', הם דוגמא לסרטי פולחן שהפכו ללהיטים גדולים.
אלביס וישו נלחמים בערפדים
הסרט שהגדיר מחדש את המונח סרטי פולחן היה כמובן "מופע הקולנוע של רוקי", הומאז' פרודי לסרטי המדע הבדיוני והאימה של שנות ה-50 וה-60 (סרט חצות שהוא הומאז' לסרטי חצות). הסרט הוקרן כל סוף שבוע בחצות במשך שנים רבות ומילא את האולמות במעריצים מחופשים לדמויות מהסרט שבמקביל להקרנה העמידו מופע ססגוני כשהם שרים את שירי הסרט, אומרים את הדיאלוגים של הדמויות, רוקדים, זורקים אורז בסצינת החתונה ומה לא.
בהקרנות חצות באמצע השבוע הוצגו בדרך כלל סרטי זבל לקהל צעיר שלא צריך לקום למחרת לעבודה. בנוסף היו גם בתי קולנוע מיוחדים שהקרינו סרטי "חצות" גם בערב. אחד השמות להם זכה סוג הסרטים הזה היה "סרטי ניצול" (Exploitations Films). סרטי ניצול הם סרטים שמנצלים נושא מסוים שתופס כותרות בחברה כגון פמיניזם, אפליה, גזענות, פשע, הומוסקסואליות, סיפורן של נזירות וכדומה, ומטפל בנושאים הללו באמצעות עלילות פשטניות וסנסציוניות. בעצם, סרטי ניצול משתמשים בנושא ה"חם" כדי להציג שעה וחצי של סקס, אלימות וגירויים קולנועיים בוטים וישרים.
בין הסרטים האלה ניתן למצוא סרטי קונג-פו, סרטי ערפדים, סרטי אופנוענים, סרטי זומבים, סרטי נזירות שנאנסות, מיוזיקלס זולים, סרטי פשע שחורים (בלקספלוטיישן) וסרטים ארוטיים.
סרט ניצול קיצוני אידיאלי יכול להציע שילוב כמו נזירה שחורה שנאנסת על ידי חבורת אופנוענים, יוצאת לנקמה אך מגלה כי הם בעצם ערפדים. כמובן שהיא יודעת קונג-פו, ובאמצעות הטכניקות המיוחדות שהיא למדה במנזר במזרח הרחוק כשהיא הייתה קטנה ובעזרתו של האל הנוצרי וצלבים עשויים מעץ היא תצא למסע מדמם ואכזרי במטרה לנקום ולטהר את העולם מהערפדים האופנוענים המסוממים, כל זאת תוך כדי שירה וריקודים. ככה נראו סרטי הניצול של פעם, ויש גם כאלה היום - חיפוש יעיל בספריות וידאו מיוחדות או באינטרנט יגלה זאת. בגלל הקשר לנוער, פשע וסמים, לעיתים לוו ההקרנות בהרצאות שנועדו להגביר את מודעותו של הקהל הצעיר לחינוך מיני או לנזק שסמים גורמים.
עם הצלחתו של הוידיאו הביתי, מצא לו הקולנוע של חצות שיטת הפצה חדשה ואפקטיבית. הקהל הצעיר העדיף לרכוש את הקלטת ולצפות בסרט הפולחן האהוב שוב ושוב במכשיר הוידיאו שלו מאשר לצאת מהבית. סרטי חצות הוגדרו תמיד כחוויה חברתית, סרטים שלא צופים בהם לבד, אלא בקבוצה. רבים טוענים שאמנם הוידיאו גרם לכמה סרטי פולחן לזכות להצלחה מסוימת, אך הוא בעצם הרג את החוויה שהסרטים הללו היו אמורים לספק.
מאז השנים הטובות של סרטי החצות חדרו תכנים ומוטיבים מהאסתטיקה של סרטי הניצול אל תוך סרטי איכות וסרטים הוליוודיים מן השורה. כל זאת כמובן תוך הענקת שיפוץ תסריטאי ומיתון התכנים המיניים והאלימים. הדוגמא הבולטת ביותר לבמאי שמערב תכנים של סרטי ניצול בסרטים הוליוודיים היא קוונטין טרנטינו. כעובד בספריית וידיאו שכונתית צפה טרנטינו במאות סרטי זבל, מסרטי קונג-פו וסרטי שחורים ועד סרטי סמוראים, סרטי פשע איטלקיים, סרטי אופנוענים, ארוטיקה ומה לא. "להרוג את ביל", "ג'קי בראון" ו"ספרות זולה" הנם המחוות הגדולות ביותר שיצר הקולנוע העכשווי לסרטי הזבל של שנות ה-70.
יחי המלך החדש
בין סרטי הפולחן המוכרים של השנים האחרונות נמנים סרטים עם שמות כגון "Bride Of Chucky" ו-"Bubba Ho-Tep", בו אלביס וקנדי - שניהם עדיין בחיים, מתגוררים בבית אבות ומאחדים כוחות כדי להילחם נגד המומיה. ו"Jesus Christ Vampire Hunter" - מיוזיקל פעולה על ישו הנוצרי שחוזר לכדור הארץ, נוסע על סקייטבורד והורג ערפדים. "Ichi The Killer" מספר על יאקוזה סדיסטי ועל חנון שרוצה נקמה, מאת המלך החדש של סרטי הפולחן - טקשי מייקה היפני.
במסגרת "סרטי חצות", יציג פסטיבל חיפה סרטים שרובם אינם באמת זכאים לתואר "סרט חצות". מדובר בסרטים בעלי טון ביזארי אך נגישים לקהל הרחב. הסרט הפותח את ההקרנות בחצות הוא "חתונת הרפאים של טים ברטון", סרט אנימציה מבית היוצר של "הסיוט שלפני חג המולד". "קשהרן" היפני הנו סרט מדע בדיוני דל מבחינה עלילתית אך צולם כולו באולפן מול מסך כחול והסרט כולו מורכב מאפקטים דיגיטליים בלתי פוסקים, מהוירטואוזיים שנראו על המסך.
סרט הפנטזיה הרוסי המרהיב "משמרת לילה" יוצג בבתי הקולנוע בארץ בקרוב ועוסק במלחמה בין כוחות האור והאופל. טוענים שהסרט הוא התשובה הרוסית ל"מטריקס" והוא אחת ההבטחות הגדולות של השנה.
מעניין ביותר סרט בכיכובם של ואל קילמר ורוברט דאוני ג'וניור שנושא את השם האלמותי "Kiss Kiss, Bang Bang". מדובר בקומדיית פשע שזוכה לביקורות מצוינות שביים שיין בלאק. בלאק הוא התסריטאי האגדי של סרטים כמו "נשק קטלני", "אחרון גיבורי הפעולה" ו"נשיקה ארוכה ללילה". "קיס קיס בנג בנג" הנו סרטו הראשון כבמאי ונראה שמדובר בסרט שאסור לפספס.
באחד מהלילות תוצג בחיפה תוכנית סרטי בורקס תחת השם "אליפות הבורקס". בין הסרטים המוקרנים נמנים "חגיגה בסנוקר" ו"גבעת חלפון אינה עונה", שני סרטי פולחן ישראלים שרכשו את תהילתם על המסך הקטן. חיפה מתכננת חגיגה גדולה, ואם היענות הקהל תעמוד בציפיות, יתכן שמאוחר בלילות תיווצר אווירה מיוחדת ומעט "פריקית". הרי בסופו של דבר, "סרט חצות" אינו נקבע על ידי שעת ההקרנה, אלא על ידי הקהל שמגיע להכתירו ככזה. *