אני מעריץ עיתונאים שהולכים לפוליטיקה, כי אין הרבה מקצועות יותר כיפיים מעיתונאות. עיתונאי/ת יכול לכתוב ולומר מה שבא לו, הוא יקבל קרדיט על הצלחות, לעולם לא ישלם מחיר על כשלונות. העיתונאי/ת לא צריך אף אחד, כולם רוצים אותו, הוא יכול לתת על הראש לכולם ויגידו שהוא גיבור. עיתונאי/ת יכול לשפד אנשים בכלל, ופוליטיקאים בפרט, על מעשים לא הגונים, על חריגה מכללי התנהגות מקובלים, והוא יכול לאחר מכן לעשות בעצמו מעשים שנגדם הטיף.
שלי יחימוביץ, למשל. אני משוכנע שהיא דוגלת בצינון בין מעבר מעיסוק אחד לעיסוק אחר שיש בו משום ניגוד אינטרסים, מן הסתם אפילו כבר דיברה על זה בלהט אופייני. אז עכשיו היא הולכת לפוליטיקה, אל עמיר פרץ. שבועיים וחצי לאחר שנבחר, אבל לא זה מה שחשוב. מה שכן רלבנטי, זה שמיד לאחר שניצח בבחירות במפלגת העבודה, יחימוביץ ראיינה את פרץ בתוכניתה "פגוש את העיתונות" (ערוץ 2, 12.11.05). למחרת כתבה מרים קוץ, מבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", כך: "שלי יחימוביץ' חפצה ביקרו... בהנחה ששלי יחימוביץ' היא היא העיתונות לבדה, עמיר פרץ פגש אותה במוצאי שבת, מפגש אוהד מאין כמותו".
לו שלי ראיינה את יחימוביץ, השאלה שבוודאי היתה שואלת היא זו: "הגברת יחימוביץ, האם אז, כאשר ראיינת את פרץ, כבר הבשילה אצלך התוכנית להצטרף אל רשימתו? כי אם כן - זו, בשפה עיתונאית פשוטה, הטעיית הציבור. הצופים ציפו לראיון, ומה שקיבלו היה תשדיר בחירות במסווה של עיתונאות". שאלה ארוכה כיאה לעיתונאית "דעתנית".
לא יכול להיות ספק מה היתה משיבה יחימוביץ הפוליטיקאית לשלי העיתונאית: "מה פתאום, אז עוד בכלל לא חלמתי על הליכה לפוליטיקה, הכל קרה לאחר מכן, אין שום קשר". אני לא מאמינה לך, היתה מטיחה שלי ביחימוביץ, כפי שעשתה כבר בעבר. וזה לא היה מסתיים כאן. כי לשלי יש גם טור אישי "דעתני" בערוץ 2, שם היא היתה נוזפת בתירוציה של יחימוביץ:
"את צריכה לדעת, גברת יחימוביץ, שזה לא רלבנטי אם בשעת הראיון עם פרץ כבר החלטת או לא. כאשר מדובר בניגוד אינטרסים, הדבר הקובע הוא גם מראית העין. את, גברת יחימוביץ, מדברת כמו הפוליטיקאים שטענו שלא היתה להם כוונה פלילית. אבל בדיוק כדי למנוע את הצורך לבחון לב וכליות, קובעים תקופות צינון קשיחות".
אבל תקופות צינון זה בשביל אחרים, לא שלי יחימוביץ. כי היא עיתונאית. דעתנית. יש לה אג'נדה.