"תראה אילו פשיטות-רגל היו בענף שלנו בשנים האחרונות", אומרים אריה ונחום ויסמן, הבעלים של רשת רהיטי 'שמרת-הזורע'. "רק לפני חודשיים קרסה עוד חוליה בשרשרת, הפעם זו הייתה רשת 'ביג-ריהוט'. ענף הרהיטים היה אחד הנפגעים העיקריים מהמיתון ומהאינתיפאדה, ורק אנחנו גדלנו והתפתחנו. רכשנו את רשת שמרת-הזורע בשיא האינתיפאדה והתרחבנו מחמש לתשע חנויות".
שמרת-הזורע, אחת מרשתות הריהוט הוותיקות בארץ, שקנתה לה שם של מותג איכותי, עברה טלטלה ושינתה את פניה, כאשר הקיבוצים שמרת והזורע החליטו לחסל את מפעלי הרהיטים המפסידים, ומכרו את אחזקותיהם ברשת החנויות. ראשון היה קיבוץ הזורע, שמכר ב-99' את ציוד המפעל ליזם ירדני, ואת החנויות שבבעלותו, ל'ביתילי'.
במקביל, מכר קיבוץ שמרת 50% מאחזקותיו ברשת, למשפחת ויסמן הירושלמית. ב-2000, שנה אחרי שנכנסה לרשת, מכרה 'ביתילי' את חלקה ל'שמרת' ולויסמן. ב-2001 השלימה משפחת ויסמן את רכישת הבעלות, 100%, על הרשת, לאחר שגם שמרת סגרה את מפעל הרהיטים שבבעלותה ומכרה את אחזקותיה בחנויות.
"שם המשחק היום הוא לשרוד", אומר מיכה רוט, איש קיבוץ שמרת, ומנכ"ל הרשת בעבר. "כאשר החלו להביא סחורה זולה מסין ומטורקיה, הגענו למסקנה שצריך לצאת, כי רמת הסיכון גבוהה מדי". האחים ויסמן, שהיו יצרני רהיטים במשך עשרות שנים מסכימים: "בישראל, אין היום סיכוי למפעל רהיטים גדול. המפעלים הגדולים - אם זה נצר-סרני, גבעת-ברנר, שמרת והזורע - נעלמו. לבתי-מלאכה קטנים יש עדיין זכות קיום, ואיתם אנחנו עובדים. שמרת-הזורע מבוססת על 80% תוצרת הארץ, ו-20% ייבוא. רק שבמקום המפעלים הקיבוציים, הספקים היום הם 40 יצרנים קטנים. אנחנו אחד הקניינים הגדולים בארץ".
" חשוב לכם להמשיך עם תוצרת הארץ?
"זה מה שהקהל דורש וזוהי כוונתנו, לשמור על צביון המותג. זה מותג שנבנה כחול-לבן, ולכן לא נעבוד עם יצרן מהשטחים. שלא יגידו, חלילה, ששמרת מוכרת רהיטים מעזה. אם זה יקרה, מחר אנחנו יכולים לסגור את הדלת".
נחום (68) ואריה (58) ויסמן עברו את כל הגלגולים של עסקי הריהוט בישראל. האב, ליאו, יקה שעלה ב-1932 עם תעודת רב-אמן בעץ, היה עשרות שנים בעלים של מפעל רהיטים, שהעסיק בשיאו 70 עובדים. על הספות שלו ישבו, בין היתר, משה דיין, גולדה מאיר ודוד בן-גוריון. אבל שנות הזוהר של המפעל חלפו, ולפני 15 שנה ראו הבנים את הנולד, ועשו הסבה לייבוא ולפעילות קמעונאית. כשהשוק המשיך במגמתו ההפכפכה, החליטו האחים, לפני חמש שנים, לרכוש מותג בעל הכרה ופריסה ארצית כ'שמרת-הזורע'.
היום הם מנהלים את עסקיהם מ'בית ויסמן' שבבעלותם, בשכונת תלפיות בירושלים, הבנוי על שטח של 8000 מ"ר ("הוא המנוף הפיננסי של העסק, הבטוחה לבנקים"). בבניין ממוקמות שלוש חנויות רהיטים: חנות ענק של 'ויסמן', שריד לחברה המשפחתית המקורית; חנות של שמרת-הזורע; וחנות של 'נטוצי', שהם זכייניה בירושלים. בכניסה למבנה מוצגים כלי העבודה ששימשו את האב בנגריה שהקים לפני 70 וכמה שנה.
הבנים, אריה ונחום, השתלבו בעסק בשנות ה-60, לאחר שחזרו מלימודי אדריכלות והנדסת עץ בגרמניה. עד שנות ה-80 היה המפעל ספק הרהיטים לדירות השרד של שרים, ראשי ממשלה ונשיאים בירושלים, ועיצב גם את שולחן הישיבות של הממשלה. נחום: "מכרנו למע"ץ, שהייתה הקניין של המדינה. הכורסאות, המיטה ושולחן הכתיבה, שבנינו לבן-גוריון, נמצאים עד היום בביתו בשדה-בוקר. גם בן-צבי, נבון וגולדה קנו אצלנו, רק בגין לא רצה".
מפעל ויסמן לקח חלק בפרויקטים בינלאומיים, כגון ריהוט בתי-מלון בטנזניה, חוף השנהב, ובפרס בתקופת שלטון השאה. עד שתהפוכות השוק הביאו לצמצום בעבודה ולפגיעה ברווחיות. המפעל נסגר לאחר מות האב, לפני כ-15 שנה, והאחים ויסמן התמקדו בחנות רהיטים גדולה, ששירתה את תושבי ירושלים, ובייבוא מאירופה ושיווק לכ-50 חנויות בסיטונאות. "לפני האינתיפאדה, 15% מלקוחותינו היו ערבים. עשירי מזרח ירושלים והגדה, קנו אצלנו בחנות. אפילו ערפאת ישב על כיסא שקנה מסוכן שלנו ברמאללה".
" איך נשמרת ההרמוניה המשפחתית?
נחום: "קיבלנו החלטה, שצריך לפתח את העסק לרוחב כדי שאחד לא ידרוך לשני על הרגליים. אני, לדוגמה, מתעסק 40 שנה בכסף. הוא, אני לא יודע אם חתם פעם על צ'ק. אנחנו הצלחנו. כמובן, בדור השלישי הבעיה יכולה להחמיר. אחת הסיבות שנכנסנו לשמרת-הזורע, זה כדי לתת מקום לדור הצעיר".
" מה היו השיקולים העסקיים לרכישת רשת שמרת-הזורע?
"בשנים האחרונות נקלענו לבעיה במכירה הסיטונאית. עסקי הריהוט הפכו למסוכנים, היה גל של פשיטות-רגל. חששנו למכור סחורה לחנויות ולא לראות כסף. אז אמרנו, בוא נשקיע ברשת שיווק ארצית, כך שהכסף יישאר אצלנו. ניהלנו מגעים עם טולמנס ודירן. היו כל מיני חברות ששקלנו לקנות.
"ב-99 קיבוץ הזורע פנה אלינו. ראינו את המאזנים ואמרנו, חבר'ה, אתם מזמן פשטתם את הרגל. אבל ביתילי התפתו לעסקה. אחר-כך פנו אלינו משמרת (שמרת והזורע התנהלו בנפרד, למרות השותפות ברשת שנשאה את שמם, ז.ק), והחלטנו להיכנס עימם לשותפות. אחרי כמה חודשים, ביתילי מכרה לנו את החלק שקנתה מהזורע, במחיר הרבה יותר נמוך. בהמשך, קנינו משמרת את יתרת האחזקות, כי רצינו להשקיע בפיתוח הרשת, ולהם לא היה כסף". ויסמן השקיעה ברכישת הרשת סך כולל של 6.4 מיליון שקל.
האחים ויסמן המשיכו להעסיק את מיכה רוט, המנכ"ל שבא מקיבוץ שמרת, ורק ב-2004 נטלו את המושכות, עקב אי-שביעות-רצון מניהול הרשת. מאז, לדבריהם שינו כיוון, וכעת הם אופטימיים באשר לעתיד: "נכנסנו בתקופה קשה ביותר, וזה לא היה פשוט לייצב את המערכת. למרות זאת, הוספנו עוד ארבע חנויות. ההוצאות למטר-מרובע ירדו, והשנה האחרונה הייתה טובה. המחזור גדל ב-7%, והרווחיות הייתה יותר גבוהה, כי ניתן היה להעלות קצת מחירים.
"היעד שלנו הוא להגיע ל-11-12 חנויות. עד פסח נשלים את חידוש חנות הדגל בקיבוץ שמרת, בהשקעה של 400 אלף שקל, ואת מרכז הקניות שסביבה".
המחזור השנתי של הרשת הוא כ-50 מיליון שקל. עסקי הייבוא והסיטונאות של משפחת ויסמן מגלגלים קרוב ל-50 מיליון שקל נוספים.
" רוט טוען, שאיכות הרהיטים הנמכרים היום ברשת ירדה.
"אנחנו הרשת היחידה בארץ, שאנשי ההנהלה שלה הם בעלי מקצוע, אנשי-עץ. אנחנו יודעים לבחון כל מפעל שבחרנו לעבוד איתו. תראה לי את המכונות, את כלי החיתוך, את הצוות, ואגיד לך איזה תוצרת תוציא".
" מה מייחד את רהיטי שמרת-הזורע ממתחרות כביתילי ואי.די. דיזיין?
אריה ויסמן: "אנשי שמרת-הזורע הם מהפלח הבינוני-גבוה, אנשי מרק-עוף. סולידיים, מיושבים, מחפשים ריהוט פונקציונלי עם הרבה עץ. אי.די. דיזיין מדברת אל אנשי הסושי. יש אצלם פלצנות מסוימת. ביתילי מדבר לקהל עממי.
עופר איתני, מבעלי ביתילי ואי.די.דיזיין, אומר בתגובה, כי "זה לא מדויק. לקוחות ביתילי זה הקהל של קסטרו. הייתי שמח לקחת את נתח השוק של איקאה ורחוב הרצל. יש שם הרבה כסף".
" איתני טוען, כי שמרת-הזורע לא רלבנטית לקהל הצעיר, וכי ביתילי יצאה כשגילתה שהמותג נתפס כמבוגר.
ויסמן: "לפי דוחות ויזה וישראכארט, אנחנו פונים לקהל של בני 38-60. כדי להוריד את ממוצע הגילאים בעשור, שינינו את תמהיל המוצרים מסולידי-כבד לסולידי-קל ולרהיטים ברוח יותר צעירה". "