ביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב ביטל פיטורים של מנהלת אגף בכירה בענף מערכות מידע במשרד התחבורה. ביה"ד קבע, כי ההחלטה שלא להאריך את חוזה העסקתה נגועה בשיקולים זרים ויש בה כדי להפלות את התובעת.
התובעת, חסידה קופרברג (61), מועסקת כבכירה 34 שנה, מהם 17 שנים בתפקיד זה. מאמצע 1997 היא מועסקת בחוזה עבודה אישי המיועד לעובדי מדינה בכירים. באוגוסט 2005 החליט נציב שירות המדינה שלא להאריך את חוזה העסקתה. בשימוע נאמר לה שהנימוק להחלטה הוא העובדה שיכולותיה הניהוליות אינן מספקות.
קופרברג באמצעות עו"ד נאוה פינצ'וק טענה, כי תפקידה הובטח למקורב של שר התחבורה, ציון כספי, וכי חשה בשינוי בעמדת מנכ"ל המשרד לשעבר, בן-ציון סלמן, כלפיה. לדבריה, סלמן תפר תיק נגדה ופיטוריה נעשו כתוצאה מהפלייה על רקע גיל, מין וותק.
משרד התחבורה והנציבות דחו את הטענות וציינו, כי ההעסקה בחוזה אישי משמעה מתן גמישות ניהולית למעביד לקדם עובדים איכותיים ולסיים העסקת עובדים וקבלת עובדים אחרים תחתיהם.
השופטת אריאלה גילצר-כץ קבעה, כי הליך הפיטורים היה פגום. היא ציינה, כי התייחסות הנתבעים לגיל או לוותק של קופרברג היא פסולה ומפלה. גילצר-כץ הסבירה כי אכן, השיקול של רענון השורות יכול להיות שיקול לגיטימי אם הדבר נעשה בהסכמת העובד או שיש בוותק הרב כדי להביא לפגיעה באיכות עבודתו. אבל ככלל, עובד ותיק הוא מנוסה ויעיל, שניסיונו צריך לעמוד לזכותו, ולא להיות לו לרועץ.
גילצר-כץ ציינה, כי בראיות שהביאו הנתבעים כדי להראות את הליקויים לכאורה בעבודת קופרברג אין כדי להוכיח דבר. גילצר-כץ כתבה, כי לו הנתבעים היו מראים שקיימת הנחיה מנהלית הקובעת, כי לגבי כל מנהל בשירות המדינה קיים פרק זמן בו הוא מכהן בתפקידו ולאחר מכן מתבצע רענון שורות ומנהל אחר מחליף אותו - יתכן שהיה בכך להוכיח שיש בדבריהם אמת מסוימת. ואולם, הדבר לא נעשה. היא ציינה, כי בהליך השימוע נפלו פגמים מהותיים. דחתה את הטענה לפיה משמעות חוזה בכירים היא תשלום שכר גבוה יותר בתמורה לגמישות ניהולית.
הנתבעים חויבו לשלם הוצאות בסך 5,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 20 אלף שקל. (ע.ב 8775/05).