הרמת המסך של דן ללוז
דן ללוז (40), מכהן מזה כחודשיים וחצי כיו"ר הפעיל של מגדל שוקי הון וכמנכ"ל מגדל השקעות. בתפקידיו הקודמים כיהן כמנהל השקעות בכלל ביטוח, סמנכ"ל השקעות במגדל ויו"ר פעיל בד"ש ניירות ערך. ב-2003 כשל ללוז בניסיון להקים קרן השקעות, ועסק בעסקים פרטיים בתחומי נדל"ן וייעוץ לעסקים. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה (בהצטיינות) ותואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת תל-אביב, ובצבא שירת בחיל האוויר כטייס מסוקי קרב.
נשוי לבלה שמשמשת כעוזרת מנכ"ל בחברת קלאסיקלטת, ואב לשניים: גל בת 6 ואביב בן שנתיים וחצי. המשפחה מתגוררת בכוכב הצפון בת"א, ליד הים שהוא "פקטור מאוד מרכזי בחיינו".
* דן ללוז, איפה גדלת?
"גדלתי באשדוד והייתה לי ילדות מקסימה, מלאה טיולים. סטטיסטית, מכיתה ח' לא היה כמעט סוף-שבוע שהייתי בבית. היינו תופסים טרמפים, אני וחבר שהיה צמוד אלי תמיד. היינו שישיה, בעיקר בצופים. היינו מד"צים (מדריכים צעירים - מ.א.) ובכל מיני חוגים, ובכל מקום שהיו טיולים - הלכנו על זה.
"למי שמכיר את אשדוד וזוכר אותה מאותם ימים, זאת הייתה סביבה קסומה. אבל חטפתי קאלצ'ר שוק פעמיים - הפעם הראשונה הייתה בסוף התיכון, כשנשלחתי כנציג ביה"ס לארה"ב לעיירה קטנה באילינוי במסגרת תוכנית לחילופי נוער, לשישה חודשים.
"אני יוצא לי מאשדוד, ופתאום רואה את העולם הגדול ומבין שישראל אמנם יפה והכל, אבל יש מקומות יפים אחרים ואנחנו מדינה יחסית קטנה ולא מפותחת. טכנית, תפקדנו כשגרירי ישראל. זה בהחלט היה אירוע מכונן, שהראה לי איפה אני נמצא בעולם.
"נחתתי בשישי בצהריים בישראל וביום ראשון בבוקר כבר הייתי בקורס טיס, כשאני חושב קצת בעברית וקצת באנגלית. בכמה מקרים בקורס עניתי 'יס סר', ותיזזו אותי לא מעט בגלל זה כי חשבו שאני עושה צחוק".
* מה הייתה עבורך המשמעות של להיות בקורס טיס?
"הקורס עצמו והשירות כטייס מסוק קרב, קוברה, היה אחד מהפרקים המעצבים בחיי, אם לא הפרק המעצב בהא הידיעה. זה היה הקאלצ'ר שוק השני. זה לא היה דבר מובן מאליו להגיע מאיפה שבאתי לקורס טיס. היו שם הרבה קיבוצניקים, הרבה רמת-שרונים - צפונים, בקיצור - ואני מגיע לתוך הקבוצה הזאת, ומרגיש את הפערים בהשקעה בחינוך במקום ממנו באתי לעומת איפה שאחרים גדלו. היו פערי תרבויות שגושרו עם הזמן, כי זה כור היתוך. אחד בתוך השני.
"סיימתי את הקורס כטייס מסוקי קרב, והגעתי לטייסת 160 של הקוברות, טייסת האם של כל מסוקי הקרב בחיל האוויר".
* היית הטייס האשדודי הראשון או שהיו לכך תקדימים?
"שבע-שמונה שנים מעלי היה טייס מאשדוד, אבל בשכבת הגיל שקרובה אלי, נגיד בטווח של שלוש שנים מעלי, הייתי הטייס האשדודי היחיד. בבית מאוד פירגנו - בית-הספר, השכבה והחברים. היה מאוד כייפי כל הפירגון הזה, אבל בקושי הרגשתי את זה כי יצאתי הביתה רק פעם בשלושה שבועות.
"אחר כך, במהלך הצבא הכל השתנה. עולם החברים שלי השתנה והתנתקנו, אני וחברי הילדות שלי. מיד אחרי הקורס שכרתי דירה בתל-אביב וניתקתי את השורשים באשדוד, חוץ מבית הורי. בקורס אתה לומד על ההבדלים בבסיס שסביבה נותנת לעומת סביבה אחרת, וכמה יש בטענה של עיירות הפיתוח שהחינוך שלהם הוא אחר ופחות מוצלח ממקומות שיש בהם כסף. ואני מדבר רק על החינוך הפורמאלי, כי החלק של החינוך הלא פורמאלי - הצופים והחוגים - היה נהדר.
"סיימתי את הקורס, אבל בעצם חלמתי להיות חובל. אני מעיר ים, אשדוד, ואני אוהב ים. התגלגלתי להיות טייס. במסגרת הטייסת פרחתי. התאמתי את עצמי לסביבה והפרופיל שלי תאם את הצרכים של חיל האוויר אז, והתקדמתי מאוד בתוך הטייסת".
* יש מצבים בחיים ובקריירה שלך, שאתה מרגיש שאתה נתקל בחומה?
"אחרי שראיתי את הדלת לעולם הבא בשירותי הצבאי, הכל בעיני אפשרי. גם כאשר על פניו משהו נראה בלתי אפשרי לביצוע. תשמעי סיפור: לפני חודשיים, אני בנתב"ג עם אשתי היקרה בלה ועם עוד זוג חברים בדרך לסוף שבוע בטורקיה, שאני מאוד אוהב. הגברת שעושה את הבדיקה הביטחונית אומרת לבלה שתוקף הדרכון שלה פג, ומכיוון שהוא בן 10 שנים אי אפשר להאריך את תוקפו וצריך להוציא חדש. כל זה, 40 דקות לפני הבורדינג(!).
"תפסנו, אשתי ואני, ריצת אמוק למונית הראשונה שמצאנו. שלפתי שטר של כסף ודחפתי לידיים של הנהג, ובינתיים הרצנו במונית חמ"ל של טלפונים כדי לברר איפה הסניף הכי קרוב של משרד הפנים. היעד, על-פי הבירורים, היה רמלה. בינתיים בלה מתודרכת לבכות מול הפקידים, ואנחנו מצליחים לייצר דרכון חדש. אני מג'נגלר את כל העולם שיאפשרו המתנה בשדה התעופה עד שנגיע, ואנחנו מספיקים להגיע כל עוד רוחנו בנו לבורדינג. בקיצור, באמת שהכל אפשרי".
* איך התחלת את הקריירה?
"סיימתי את הצבא בגיל 26. שמונה שנים שירתתי כטייס, ואחרי זה עשיתי טיול בדרום אמריקה שהיה כיף מטורף. נסעתי לבד לארבעה-חמישה חודשים, והסתדרתי. הכרתי אנשים בלי בעיה. תכננתי בכלל ללמוד משפטים, אבל אמא שלי רשמה אותי בעודי בחו"ל, מנהל את החמ"ל בשלט רחוק מאוד, והיא הסתבכה עם הרישום למשפטים. אז אמרתי לה, 'עזבי, תרשמי אותי לכלכלה'. זאת הייתה החלטה אקראית שאני שמח עליה, כי לא נראה לי שהייתי מתאים להיות עורך-דין".
* למה כלכלה? איך דווקא זה צץ במקום משפטים?
"יש משהו שמלווה אותי עוד מימי חיל האוויר - התרבות של התחקיר. בחיל האוויר עושים תחקירים של הפעולות בלי לייפות את העובדות. הכל מדיד, הכל מצולם, הכל ידוע. אתה לא יכול להתחיל לספר סיפורים, כשבעצם היית דרעק. כולם יודעים הכל. התוצאה של הדבר הזה היא שהתגמול הוא ביחס לעשייה שלך, ובכלכלה, בשוק ההון, זה אותו הדבר. אם אתה טוב, אתה מצליח, וההיפך. מאוד חיפשתי את הרכיב הזה סביב ההחלטה מה ללמוד".
"התחלתי לעשות תואר ראשון בכלכלה בתל-אביב, והתחושה שלי הייתה שכתושב אשדוד - חובת ההוכחה מוטלת עלי. זה מלווה אותי כל החיים. ואז עבדתי יותר מאשר למדתי. עבדתי בשילוח ובליווי יהלומים בברינקס.
"בשנה השנייה התחלתי לעבוד בבטוחה כאיש מכירות ושיווק. אחרי שנה הבנתי שקבלת ההחלטות נמצאת בידיים של מנהלי ההשקעות, ועברתי לכלל ביטוח כמנהל השקעות. הייתי שם חמש וחצי שנים, ומחברה שכללה מנהל, אותי וחצי מזכירה, הפכנו בסוף התקופה הזאת לאגף השקעות מאוד מוצלח עם 25 עובדים ותוצאות מאוד יפות. זה היה בתקופה שרימון בן-שאול היה המנכ"ל, לפני שאביגדור קפלן החליף אותו.
"בסוף 98' אני מקבל פנייה מחברת מגדל - 'בוא תהיה מספר אחת. תנהל את אגף ההשקעות ותהיה סמנכ"ל של איזי כהן'. קיבלתי את ההצעה. כנראה שאני תמיד מקבל משימות של טרן-אראונד. קיבלתי אגף השקעות קטן ולא ממוקד עם בסיס טוב, אבל בנוי לא מוצלח ועם תוצאות לא טובות. המשימה שקיבלתי מאיזי הייתה לעשות את זה הכי טוב, והיה לי גיבוי ממנו.
"הייתה שנה קשה בטירוף, עם 130% של חילופי עובדים ובנייה של התשתית מסקרטץ' לגמרי. ישבנו במסדרונות שהזכירו הסתדרות סוג ג', ואחרי קדנציה של שלוש וחצי שנים עברנו למשרדים יפים, עם תוצאות טובות ועם הרבה פירגון מהנהלת מגדל.
"אבל אני אז עדיין הסתובבתי עם החלום להקים בוטיק עצמאי, קרן השקעות שמתמחה ב-Turn around. החלטתי לעזוב ולהקים את הקרן הזאת, ומגדל הבטיחו להשקיע בה. ב-2003 הלכתי לגייס קרן השקעות עם השותף יואב לוי. לדאבוני, זו הייתה שנה 'ממש מוצלחת'. שיא הדיכאון".
* למה דווקא אז החלטתם להקים את הקרן? הרי השוק היה במיתון?
"המחשבות על זה היו כבר ב-2001, ובדיעבד אפשר לקרוא לזה טעות בשיקול הדעת. את הקרן לא גייסנו כמובן, ומ-2002 עד 2004 הייתי איש עסקים עצמאי שבעיקר מתעסק בנדל"ן בארץ ובעולם. עשיתי את זה גם באופן פרטי וגם באמצעות ניסיונות להרים אופרציה של נדל"ן. עשיתי שלוש השקעות - לא משהו להתהדר בו, אבל פרנסה לא רעה בכלל. התעסקתי גם קצת בייעוץ, שנתן לי פרנסה טובה והרבה חופש.
"ואז עמית ברגר תפס אותי בשיחת חולין ואמר 'בוא תנהל את ד"ש קפיטל ברגר'. אחרי דין ודברים נכנסתי כיו"ר פעיל לד"ש ני"ע. זה היה בסוף 2003, והייתי שם בסך הכל עד אוגוסט 2004. חודש אחרי שהוא רכש את החברה, היא נרכשה ממנו באופן שלא רחוק מההגדרה 'רכישה עוינת' על-ידי הסתדרות העובדים הלאומית, וכאן נפרדו דרכינו. באמצע התעסקתי קצת בעסקים פרטיים".
* מספרים שמצנח הזהב שקיבלת מד"ש העביר אותם להפסד.
"זה שטויות. קיבלתי מהם 3-3.5 מיליון שקל, והם השתמשו בזה כתירוץ לתוצאות החלשות שלהם. זה לא יכול היה להעביר אותם להפסד, כי הכספים הופרשו מראש".
* ובחזרה להשתלשלות הקריירה שלך.
"בתוך הנסיעה ההיא לטורקיה, אני פתאום מקבל שיחה מאיזי כהן. יש למגדל שוקי הון שני בעלים: מגדל השקעות מחזיקה 50% ובר סטרנס מחזיקים 50%. הם היו אמורים לעשות עסקאות רכישה של קרנות נאמנות, והוא שאל אותי אם אסכים להיות יו"ר פעיל של מגדל שוקי הון ומנכ"ל מגדל השקעות, ולהקים את זרוע המוצרים הפיננסיים של מגדל.
"המצחיק הוא, שלפני כן אמרתי לעצמי שאני, שכיר - לא חוזר להיות. אבל תוך כדי השיחה עם איזי מצאתי את עצמי מרותק לרעיון, לזה שיש כאן משימת איכות. מכיוון שקצת הזדקנתי ואני קצת יותר מחובר לצד הרגשי שלי, אמרתי לעצמי 'אם אתה מבסוט, לך על זה'. אני כבר חודשיים וחצי פה.
"כשהייתי במגדל כמשנה למנכ"ל, רכשתי את מגדל שוקי הון. הקמתי את הזרוע הפיננסית הזאת שאני מנהל, ואת קרדן שוקי הון שהפכה להיות מגדל שוקי הון, שאז חלשה על פחות ממיליארד שקל נכסים והיו בה 50 עובדים. אני חוזר אליה היום עם 6 מיליארד שקל נכסים וכ-130 עובדים, ועם פוטנציאל עסקים ועסקאות מאוד גדול".
* איך לדעתך הגעת למה שהגעת?
"זה צירוף של קווינסידנס, תזמון ומזל. נכון שבאתי ממקומות בהם כל הדברים מתרכזים, ואתה חייב להיות שם כדי לתפוס את ההזדמנות ולקחת אותה. מצד שני, ואני מקווה שלא אשמע שחצן, התרבות של חיל האוויר שממנה באתי, מאוד דוחפת להוציא מעצמך את ה-101%. החל מהשלב של להעיז להעלות רעיון, דרך לעמוד מאחוריו ועד לאופן בו אתה מגיש אותו. הכל זה אנשים פרוידיאנים שאתה חייב לנגן את מה שהם רוצים לשמוע. אתה חייב להגיע לתוצאה. לא מקובלים עלי הסברים למה זה לא הצליח. תגיע. בכל הכלים שיש לך בידיים - תגיע".
* אתה עובד היום מול אנשים של בר סטרנס. איך התקשורת ביניכם?
"מבחינת שפה אין שום בעיה, אבל יש פערי תרבות ואני מתעסק בזה די הרבה. הרבה פעמים הנציג שלהם בא אלי בטענות, ואני צריך להסביר לו למה האנשים שלנו התכוונו.
"אחרי שנה שהייתי במגדל כמשנה למנכ"ל, העליתי רעיון - למה שלא נרכוש את בנק לאומי. צריך להיות חצוף, ככה אני מאמין. נשלחתי לאיטליה לג'נרלי שמחזיקים מעל ל-60% במגדל, והגעתי לשיחת היכרות עם מנהל ההשקעות הראשי, הקולגה שלי, עם מצגת שקשורה לרעיון לרכוש את השליטה בלאומי. אמרתי לו 'בוא ניכנס עם הרעיון הזה למנכ"ל', והוא הזדעזע ואמר שאי אפשר. שאלתי מתי המנכ"ל מגיע לעבודה, והוא אמר לי שבשבע בבוקר, אז שאלתי אם אוכל לחכות לו בכניסה לבניין כשהוא מגיע. הקולגה אמר שכן, והגיע גם הוא כדי להציג אותי למנכ"ל. המנכ"ל של ג'נרלי אהב את הרעיון, אבל אנחנו לא חשבנו שהממונה על ההגבלים או שליחים מטעמו יגלו כזאת התנגדות".
* איך אתה אוהב לבלות את החופשות שלך?
"אני ואשתי יוצאים לשתי חופשות בשנה שאנחנו מקפידים עליהן. בחגי ראש השנה אנחנו בדרך-כלל נוסעים עם הילדים לתאילנד לשלושה שבועות, ואפילו ליותר. אנחנו רובצים על החוף עם מלא ספרים, ולא זזים מעבר לרדיוס של 500 מטר מהמלון. אני רק חושב על זה, אני מתחיל לחייך. גן עדן.
"החופשה של החורף הייתה עד עכשיו עם החברים מהצבא, שמלווים אותי עד היום. אנחנו יוצאים לחופשות סקי. אני מת על הספורט הזה. בחופשות האלה אני עושה הרבה ספורט, אוכל הרבה, וטכנית - המוח נמצא במצב של הדממה. בכל שנה אנחנו יוצאים למקום אחר, ובשנים האחרונות אנחנו טסים לאוסטריה. החלום האמיתי שלי, הוא בשנה הבאה לקחת איתנו לחופשה הזאת גם את הילדים לשבוע. חוץ מזה יש חופשות מזדמנות בצימרים בצפון הארץ שאנחנו אוהבים, בדרך-כלל בגולן עם חברים, ויש גם קוויקי של סוף שבוע בחו"ל. זה הפלז'ר שלנו שאשתי היקרה מאוד אוהבת, ואנחנו משתדלים לעשות את זה די הרבה".
* איך אתה מנקה את הראש ביומיום?
"ביומיום, הדבר הכי חשוב זה הילדים. שימי אותי עם הילדים ואני מאושר. בתקופה האחרונה אני מגיע הביתה מאוחר, אבל בשאיפה אני רוצה להגיע הביתה לא מאוחר מ-19:00, כדי שאוכל להספיק לראות אותם. חוץ מזה, קריאה זה תחביב שרץ אצלי כל הזמן. זה כבר לא תחביב, זה חלק מהחיים".
* מה אתה קורא?
"אני קורא את העיתונות הכלכלית הרלבנטית - גלובס, הארץ. בתקופה האחרונה התחלתי לקרוא ביוגרפיות של אישים שונים, ואפילו את הביוגרפיה של היטלר אני קורא, כי נורא מסקרן אותי לדעת איך נוצר כזה מלאך מוות. קראתי את הביוגרפיה של ג'ק וולש מ-GE, למשל. חוץ מזה אני קורא פרוזה, למשל את 'רודף העפיפונים'. ספר מדהים".
* יש תוכניות טלוויזיה שאתה אוהב במיוחד?
"התרגשתי בקנה מידה קיצוני ב"נולד לרקוד". זאת תוכנית מדהימה. רציתי אפילו להצביע, אבל לא הצבעתי סתם כי הסלולרי לא היה לידי. הייתי בעד אור כחלון. בתוכנית כזאת אתה רואה מצוינות. איזה כיף זה היה לראות את זה".
* לאיזה אתרים אתה אוהב לגלוש באינטרנט?
"באינטרנט אני רואה בעיקר דברים שאני צריך בשביל העבודה. אני כמעט לא גולש סתם. רוב האתרים שאני נכנס אליהם הם אתרים כלכליים. יש לי סטייה בקטע של נדל"ן. אני נורא אוהב את זה וגולש לאתרים הרלבנטיים".
* תאר לי את סדר היום שלך.
"אני קם בשבע ובשמונה אני כבר אחרי שיגור הילדים. אני אחראי עליהם בבוקר - לארוז אותם, להלביש אותם, להכין להם אוכל, לפזר אותם בגנים, ובלה אוספת אותם בצהריים בדרך חזרה.
"משם אני מגיע למשרד, שם אני בדרך-כלל מנקה אי-מיילים מהלילה, ואז יש לי שעה של חשיבה עד שב-09:30 מגיעים אנשים, ואז נכנסים לתוך המהומה. באזור 19:00 אני מתכנס עם נועם ברוורמן, אנחנו מנתחים את היום שהיה ומחליטים מה לעשות מחר. שוב אני יושב קצת על מיילים, ואז ב-20:30-21:00 אני בבית. קצת להיות עם הילדים, עיתונות, ספרים ולישון".
* מה אתה אוהב לאכול?
"אוי, זה נושא קצת בעייתי. כשהתגייסתי לצבא שקלתי 75 קילו והיום אני קרוב ל-100 קילו. אני מאוד אוהב לאכול ואני פיינשמקר מטורף. אני מאוד מעריך אוכל עלית, ומסוגל לצאת למסעדות מאוד איכותיות ויקרות שאני מרגיש בהן שאני משלם לאמן. אני מאוד נהנה מזה, אבל אשתי היא לא פרטנרית טובה לדברים האלה. אני מאוד נהנתן".
* מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?
"לא דמיינתי שאהיה בתפקידים שיוצא לי לעשות. אני לא יודע מה צופן העתיד. אני מאוד נהנה מניהול ומלהביא מערכת ממקום אחד למקום אחר, לא בכמה צעדים קטנים אלא בשינוי מאז'ורי. אני אשמח לקחת עוד הזדמנויות כאלה".
* יש מצב שתגיע להחלטה שעשית מספיק כסף וכבשת מספיק פסגות, ותפסיק לעבוד? תתמסר לחיים הטובים ולמשפחה שלך?
"לא בעשור הקרוב. אני מגיע לתפקידים האלה מתוך עניין. אבא שלי היה טכנאי במפעל במכון למחקר גרעיני. לא הייתי רוצה להיות במקום הזה. זה לא רלבנטי לי".
* יש סיכוי שתסתכל לאחור ותציין לעצמך בצער החמצות?
"אני לא מרגיש החמצות. אני עושה דברים מתוך בחירה. יש לי אמנם פחות זמן בשביל חברים כרגע, אבל הם מפרגנים. אני בחרתי ליהנות תמיד".
המבצע שהוביל לזכייה בצל"ש: "כמו חילוץ ליטרת בשר מפה של אריה רעב"
דן ללוז התפרסם בשל חלקו במבצע נועז לחילוץ ארבעה חיילי גולני, שנותרו בתוך שטח אויב בלבנון ב-1988. במהלך המבצע, שכונה "מבצע נועיימה", נהרג מג"ד גולני, אמיר מי-טל. על חלקו במבצע זכה ללוז בצל"ש.
* ספר לנו על האירוע.
"זה היה אירוע מכונן בחיי. צוותתי כטייס של מפקד הטייסת. המבצע נועד לסייע לכוח גולני שהלך לבצע פעולת תגמול באנשי ג'יבריל בכפר נועיימה שבפאתי ביירות, והסתבך. זה היה אחרי 'ליל הגילשונים' ושנתיים אחרי הנפילה בשבי של רון ארד, והרגישות הייתה בשיא. בעקבות ההסתבכות של הכח במבצע נותרו בשטח ארבעה חיילים של גולני. אנחנו נשלחנו לחלץ אותם.
"טסנו מעליהם כשאנחנו יורים לכל הכיוונים כדי לאפשר את חילוץ החיילים, וחטפנו פגז. נחתנו במנחת ארעי בקריית שמונה, החלפנו מסוק ולאחר שנוצר קשר עם ארבעת החיילים, נקראנו להיכנס שוב לאותו אזור והפעם באור יום. כעבור שעה וחצי של הסתבכות טוטאלית בשטח תוך ניהול קרבות אש, מצאנו את החיילים ונחתנו. הארבעה התיישבו על המגלשיים של המסוק והמראנו תוך שניות. במבצע הזה גיליתי שבגדול, אני נטול פחד. אני אומר את זה לשלילה - הייתי צעיר, טיפש ומלא אדרנלין.
"אחרי שחילצנו אותם, אחד מהאבות של טייסי המסוקים שעמד וצפה באירוע באמצעים שעמדו לרשותו, אמר שהמבצע הזה דמה לחילוץ ליטרת בשר מפה של אריה רעב, ובריחה. השטח שרץ מחבלים.
"כשחזרנו, הייתה שמחה ענקית. שמחנו בטירוף, אבל אז גם חטפנו את הסטירה בפרצוף, כשמי שהיה אז מח"ט גולני, ברוך שפיגל, חזר בוכה כי אמיר מי-טל נהרג באירוע. מי-טל היה פיגורה בחיל והוא הלך לנו, לא ברור איך - אולי אפילו מאש תועה".