רכס הרים טרשיים מנוקד בטרסות חקלאיות ובגושי ערים חבולות חוצה את הגדה מצפון לדרום. דאג סויסמן, ארכיטקט מסנטה מוניקה, קליפורניה, לא ביקר מעולם בחבל ארץ זה בטרם לקח על עצמו לבצע עבור תאגיד ראנד, צוות המוחות מסנטה מוניקה, משימה בלתי רגילה: לפתח תוכנית פיתוח אורבני עבור אומה שלמה.
סויסמן, 50, אינו מסוג האנשים שהייתם חושבים שיצליח לבצע משימה כה כבדה. הוא עובד מהבית, ונעזר במעט אנשי צוות. הפרויקט הכי חשוב שביצע בעבר היה העיצוב הגרפי ועיצוב התחנות של מערכת ההסעה הציבורית המהירה של חברת האוטובוסים של לוס-אנג'לס.
בעבודה עבור ראנד ריסרץ', ייעץ סויסמן איך לשכן שטף של פליטים שיחזרו לארצם. ההצעה שהניב המחקר היתה "הקשת, מבנה רשמי למדינה פלשתינית". היא הפכה חזון משכנע למדינה עצמאית עד שרוס אנטוני, המנהל הכללי של המיזם הפלשתיני של ראנד, אמר: "אני לא יכול לחשוב על שום דבר שעורר תקווה כמו זה".
למרות ההיסטוריה, סויסמן בחר לא לראות בעיצוב מולדת ל-3.6 מיליון פלשתינים החיים בגדה המערבית וברצועת עזה ועוד 750 אלף החיים בירדן, סוריה ובמקומות אחרים, מאמץ סרק.
ראנד ריסרץ' צפתה, כי האוכלוסייה תכפיל את עצמה ב-15 השנים הבאות. סויסמן הסיק, כי 11 הערים הגדולות ביותר בגדה המערבית יוכלו לתת את המענה הטוב ביותר לגידול הזה - והוא מאמין כי הן יהיו עדיפות על פיזור האנשים בדלילות. הוא טווה רשת של מסילות רכבת ודרכים המחברות בין הערים, כשהוא משלב אותן בתעלות להספקת מים ובפארקים ומותיר זכות קדימה להספקת חשמל ותקשורת.
את עמוד השדרה של התשתית שתכנן פרש סויסמן בקשת גדולה המשתרעת לאורך קו הרכס מג'נין בצפון ועד חברון בדרום, ומשם דרך השטח הישראלי לרצועת עזה - זוהי "הקשת". היא מחברת את פלשתין לחו"ל באמצעות נמל ימי מחודש ושדה תעופה בינלאומי. יהיה מהיר יותר וזול הרבה יותר לבנות את המערכות האלה סמוך, אבל בנפרד, מהערים הקיימות ומרכזיהן הצפופים.
שדרות ניצבות לקשת יחברו אותה עם המרכזים הישנים, ויצרו פרוזדורים להתפשטות תוך שמירה על האנרגיה החיונית במרכזי הערים.
"כדי שזה יצליח, חשוב שתהיה למדינה זהות פלשתינית מלכדת", הסביר סטיב סיימון, שניהל את הפרויקט עבור ראנד. "המשמעות היא הקטנת המרחק המנטלי בין כל הערים והעיירות השונות האלה, כמו גם הקטנת המרחק הפיזי".
סויסמן חשב, שהמערך של ערי הגדה המערבית יפעל במשותף באותו אופן שבו פועלים איזורים מטרופוליטניים דומים בגודלם: איזור המפרץ של סן-פרנסיסקו או הראנדסטד ההולנדי שבין רוטרדם לאמסטרדם. "זה היה רגע של התגלות", אומר סיימון, מפני שזה יצר אנלוגיה המעוררת ביטחון ומסוגלת למשוך השקעות.
בשנה שחלפה, מאז פורסמה התוכנית, משכה תשומת לב של עיתונאים ופוליטיקאים מכל העולם. אחרי התחלה איטית, השמועה עשתה לה כנפיים, והצוות מצא עצמו מתדרך מנהיגים פלשתינים וישראלים.
יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו-מאזן, הקים ועדה בינמשרדית שתעבוד יחד עם ראנד על ההמלצות. הפרויקט זכה לשבחים רבים, ביניהם פרס מהמכון האמריקאי לארכיטקטורה.
תשומת הלב שניתנה לעיצוב הסתירה את המחקר שמאחורי הפרויקט. בראיון הדגיש אנטוני, כי הקשת לא היתה יכולה לצאת לפועל לולא 500 עמודי המחקר והניתוח של צוות החשיבה, שכלל 30 מומחים חיצוניים ו-20 סוקרים פנימיים. סיימון אמר, שסויסמן "פורש אוצר של דימויים ומילים שהוכח כמשכנע מאוד".
סיימון הרבה פחות בטוח בעצמו לגבי עתיד המדינה הפלשתינית, במיוחד אחרי שהחמאס עלה לשלטון. תוכנית הקשת מחייבת התמקדות והתלכדות מאחורי מטרות והוא אינו צופה שזה יקרה בקרוב בקרב הפלשתינים. בגלל המעמד הבלתי חוקי של החמאס "אסור לנו לדבר איתם על-פי החוק האמריקאי," אמר אנטוני.
האם הקשת היא בסך הכל רעיון של מתקן עולמות שנגזר עליו להעלות אבק? במצב הקיים, רעיונות אמריקניים קונסטרוקטיביים הפכו נדירים ככל שהאמינות של ארה"ב בעולם יורדת. "בנוסף לכך", אמר אנטוני, "לפעמים אנחנו מקדימים את זמננו".