אין הרבה נושאים שכל כך הסעירו את הציבור הישראלי, או לפחות את התקשורת, כמו שכר הבנקאים. בראש וראשונה, כמובן, לנוכח גודלם של הסכומים, אבל מה שמרגיז לא פחות, אולי יותר, זו הצמיחה ההדרגתית והכמעט אוטומטית של המשכורות והבונוסים. אם אתמול הזדעקנו על בונוס פרישה של 15 מיליון שניתנו לוויקטור מדינה מבנק המזרחי, היום אפשר כבר לנוד על מר גורלו בגין הסכום הזעום שקיבל.
ההתעוררות הציבורית טובה ומוצדקת, אבל יש בה גם אלמנט קצת פאתטי. מתי אנשים צועקים, רוקעים ברגליהם, משתמשים בביטויים חריפים במיוחד? כאשר הם כועסים מאוד, אבל מרגישים חוסר אונים לגבי הטיפול בנושא המרגיז אותם. נדמה שזה פחות או יותר המצב לגבי פרשת הבנקאים. כלומר, הכל נכון. עיתונאי אחד כתב גזלנים, אחר אמר מושחתים, אני מוכן להוסיף דקדנטים. כולנו צודקים.
אז למה הבנקאים שותקים? האם הם אטומים לביקורת? לא איכפת להם להיקרא בכינויים כאלה? יש להניח שקורת רוח לא נגרמת להם. אבל מה עושה בנקאי מרופד בכסף לנוכח מתקפה כזאת? הוא מזמן אל לשכתו את יועציו הרבים והמגוונים, שם להם על השולחן מיץ ועוגיות, ומבקש לדעת איך הם מציעים לנהוג, או במילים מקצועיות: מה האסטרטגיה המועדפת?
האופציה היא שייקספירית: להגיב או לא להגיב. היועצים מציגים את הפרו והקון, מתבלים במונחים מקצועיים, אולי גם בגרפים. במקרה הזה, אם לשפוט לפי מה שקורה, או בעצם לא קורה, ההחלטה היתה לשתוק. אני יכול לשמוע באוזני את היחצ"ן המלומד: הכי טוב זה להוריד את הראש עד שהגל יעבור.
כאן טמון חוסר האונים שלנו, של כולנו. כי הגל אכן יעבור. כמה זמן תוכל התקשורת להתעסק עם הנושא הזה? כמה פעמים אפשר לחזור על הגינויים? יתר שימוש גורם לשחיקה. וזו, ברוב המקרים, האסטרטגיה. לתת לעיתונאים ולמילים לשחוק את עצמם. ולמרבית הצער זו אסטרטגיה נכונה מבחינת הבנקאים והמנהלים למיניהם. הכלבים נובחים, ושיירת משאיות הברינקס ממשיכה להעביר את שקי הכסף מהציבור אל חשבונות הבנקאים.
אז מה עושים? - כן, שאלה מצוינת, עם המון תשובות. אחד מציע שהממשלה תבטל את הסכמי השכר, ושתיקח בחזרה חלק ממה שכבר ניתן. הצעה נהדרת. אבל איפה התשתית החוקתית לכך, בהנחה שהממשלה בכלל תרצה להתעסק עם זה? אחר מפציר במפלגות ה"חברתיות" להציג דרישות גם בתחום הזה. גם כן הצעה מצוינת, אבל מישהו רואה סיכוי שהמפלגות ייענו לאתגר הזה? ואם ייענו, זה סיפור שדורש דיונים, חקיקה, בקיצור: ים של זמן. ובינתיים הכסף זורם והזיכרון אוזל.
עיתונאית אחת כתבה שסגרה את חשבונה בבנק הפועלים כמחאה. מאה אחוז, אבל היכן תפקיד את כספה? איזה מהבנקים נקי לחלוטין מתופעות כאלה של שחיתות מוסרית?
ולמה בכלל אנחנו עוסקים רק בבנקים? האם התופעה לא קיימת גם בחברות הענק במדינה? - בטח שקיימת. אבל אותן כבר שכחנו. עד הדו"חות הבאים שלהם. ממש כפי שיהיה עם הבנקאים, שבדיוק בגלל זה הם שותקים.