על-פי הערכות בשוק, ייתכן שאחד הגורמים לעיכוב במתן האישור מבנק ישראל הוא חלקו של מאיר שמיר בפרשת לה-נסיונל, שהחלה להתגלגל לפני למעלה מ-10 שנים.
לה-נסיונל הייתה חברת ביטוח שמכרה, באמצעות סוכנים גדולים (ששמיר היה אחד מהם), עשרות אלפי פוליסות ביטוח חיים, בעיקר לקיבוצים. הפוליסות שועבדו לטובת חברות מבטחי משנה בחו"ל. מבטחי המשנה שילמו עמלות גבוהות, וכך יכלה החברה להציג רווחי ענק מיידיים. החברה התממנה על בסיס עמלות מבטחי המשנה והרחיבה את פעילותה.
אז איפה הייתה הבעיה? בדיעבד התברר כי אלה היו עסקאות פיקטיביות. לדוגמה, אם התברר כי לקיבוצים לא היה כסף, הלוותה להם החברה כסף כדי לרכוש ממנה פוליסות. במקרה אחר הוכרו רווחים מעמלות על בסיס חוזי ביטוח משנה עתידיים, שטרם התקבלה תמורתם. בנוסף, התברר כי נמכרו פוליסות ביטוח חיים לנפטרים.
הצלחת השיטה הייתה תלויה במשך חיי הפוליסות. כאשר הקיבוצים (על-פי סיכום מראש עימם, לטענתם) החלו לבטל פוליסות, התמוטטה החברה וחברות מבטחי המשנה, הקשורות בהסכמי back to back, דרשו החזר על הביטולים. לה-נסיונל צברה הפסדים וב-1996 הגיעה לסף פשיטת רגל.
רשות ניירות ערך החלה לחקור, ההונאה החלה לצוף, מנכ"ל לה-נסיונל משה פרג והמשנה למנכ"ל מיכה רוזנבלט נעצרו. אחר-כך הוגשו כתבי אישום, תביעות ייצוגיות ותביעות של נושים, בעיקר של מבטחי משנה. שמיר נחקר במסגרת חקירת לה-נסיונל, אך הוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום. הוא אף העיד במשפט כנגד פרג מטעם התביעה.
בעקבות הפרשה, החליטה החברה האם הדר להגיש תביעה בסך 130 מיליון שקל כנגד סוכנות מבטח שמיר ובעליה מאיר שמיר, ונגד הקיבוצים. בסופו של דבר הושג הסדר לפיו נקבע כי מבטח שמיר תשלם 9.3 מיליון שקל לחברת הביטוח, ובנוסף התחייב שמיר לשלם להדר פיצויים בסכום לא ידוע, כאחוזים מהעמלות שלו כסוכן ביטוח.
באותה תקופה אמרו במבטח שמיר כי לתביעה אין כל בסיס, וכי הסכמתם לשלם חלק מסכום התביעה נועדה "לחסוך מההנהלה את הזמן והמשאבים שהיו נדרשים במסגרת התנהלות משפט בסוגיה הזאת, וכן כדי למנוע את חשיפת החברה לתביעות של צד שלישי".
כאשר נשאל ביולי שעבר לאחר חתימת ההסכם עם תעשיות מלח, האם פרשת לה-נסיונל לא תשפיע על ביצוע העסקה, אמר שמיר: "החקירה נסגרה בענייני ללא כל אישום, כך שאין לה השפעה על העסקה הנוכחית. עברנו בדיקה ויצאנו ממנה נקיים לגמרי". "