הערב בשעה 21:00 ישודר בערוץ ישראל 10 טקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי הראשון בהיסטוריה. האירוע, שמארגניו ממתגים בתור "האוסקר של הדוקומנטרי הישראלי". מארגניו מבקשים לשמור על ממלכתיות ולא לריב עם אף אחד - דבר שאינו מונע בעדם מלצאת בהכרזת מלחמה נגד הגוף האמון על טקס ה"אוסקר" הותיק - האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה, שלדברי יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטרים המארגן את הטקס, "מעניקה לסרט הדוקומנטרי פרס השווה לפרס המלבישה בקולנוע עלילתי".
אבל התחרות האמיתית מתקיימת מדי יום דווקא בזירה אחרת - בין מעניקי הפרסים בטקס - ערוץ 8 של הכבלים וערוץ "יס דוקו" של הלויין שקם ביוני 2005. האחרון, שגם מיהר לאמץ אל ליבו את המסגרת היוקרתית והמבוססת של פסטיבל דוקאביב, עם חסות בסך כ-100 אלף דולר, מעניק את הפרס הראשון בטקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי, פרס ההפקה לסרט טלויזיוני בסך 300 אלף שקל. בהוט מעניקים פרס ההפקה לסרט באורך מלא, בסך 280 אלף שקל. אין זה מקרי כי הצד הכספי זוכה להדגשה יתרה בתחרות. העוסקים בתחום טוענים כי קולנוע דוקומנטרי ישראלי הוא היום תוצר התרבות המשתלם ביותר בשטח.
מדוע צריך תחרות דוקומנטרית נוספת בישראל? האם יש מקום לשני ערוצים המוקדשים לנושא במדינת ישראל? מה בין "דוקו סלב" וקולנוע דוקומנטרי? כיצד לא הגיע "בדל" לגמר בעוד שהסדרה "אנטישמיות, לא מה שחשבתם", של גליקסברג דווקא צלחה את המיונים הראשנים? נפתלי גליקסברג, חתן השמחה, והשושבינים, גיורא יהלום, מנהל ערוץ יס דוקו וסיני אבט, מנהל ערוץ 8, ניסו לפלח את השוק.
אחד ממנועי השיווק של תחרות הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי היה הפרסים הכספיים הגדולים המוענקים שם - מאות אלפי שקלים לעומת עשרות אלפים בתחרויות כמו "דוקאביב". מדוע החליטו הגופים המשדרים להקצות סכומים נכבדים שכאלו? מסתבר כי למעשה, מדובר פשוט בהשקעה משתלמת.
יהלום: "מבחינתי זה לא סתם פרס, אלא השקעה מאוד פרקטית שדומה לסכומים שהערוץ משקיע בהפקות מקור. מבחינת היוצר, זה סכום טוב להתחיל בו הפקה של סרט תעודה בן 50 דקות בלי לעבור את השלבים המייגעים יחסית של פניות לקרנות ופרזנטציות. אנחנו מצידנו מקבלים סרט של יוצר טוב שהוכיח את עצמו. לאחר הענקת הפרס ניפגש עם הזוכה ונשמע איזה רעיונות יש לו. אנחנו לא קונים חתול בשק".
אבט: "פורום היוצרים בחר לעשות את התחרות הזו ונראה לנו שבתור אחד הגופים המרכזיים שעוסקים בעשייה דוקומנטרית בישראל מקומנו לתמוך בה".
המאבק המתחולל בין הערוצים בא לידי ביטוי בפסטיבל דוקאביב האחרון, כאשר התנהל משא ומתן הן עם אנשי הוט והן עם יס, ולבסוף זכה הערוץ החדש בשכונה במכרז, והשקיע בדוקאביב כמאה אלף דולרים כנותן חסות מרכזי.
* האם הצופה הישראלי יכול לפרנס שני ערוצים דוקומנטריים לאורך זמן?
אבט:" אני לא חושב שיש הרבה צופים שיש להם את שני הערוצים והם משווים ביניהם מידי ערב.זה תחרות אמיתית במובן הזה שכל ערוץ מנסה לתת את השירות הכי טוב לצופים שמנויים עליו והערוצים הדוקומנטרים הם בודאי חלק מהתחרות. הערוץ החדש משנה את התמונה כי כשיש יותר תחרות זה מחדד את המחשבה. וזה גם סימן להצלחה שלנו כי אם לא היינו מצליחים אני מניח שהמתחרים שלנו לא היו רוצים לחקות אותנו".
יהלום: "עובדה שכן. אני רואה את כמות הפניות של יוצרים שמביאים דברים ואת נתוני הצפייה. אז מסתבר שהצופים אוהבים את זה. אנחנו די מעצמה תיעודית. יש כאן המון סיפורים להתעסק בהם ודור שלם של יוצרים. לדעתי ערוץ שמונה לא מפיק מספיק, אבל מי אני שאשפוט את הבעיות הכספיות של הוט. אני שמח שאנחנו נותנים הרבה יותר ממה שהוט מפיקה בתעודה כי אחרת הפרויקטים המעניינים תקועים כי אין תקציב. אז טוב שיש עוד מקום".
* מה מייחד את הערוץ שלך ומבדילו מהערוץ המתחרה?
אבט: "הם יותר ממוקדים בסרטי קולנוע תיעודי בלבד ופחות ב'אינפוטיימנט' אז יש הבדלים, אבל אני חושב שיש גם קווים משיקים רבים. סוג הפקות המקור שאנחנו מחפשים, לדוגמא. יש מספר מוגבל של יוצרים ישראלים וכרגע יש תחרות בינינו על אותם סוגים של סרטים ותחרות דומה גם ברכש. מבחינת הפקות המקור אנחנו עושים שני סוגים שונים של תוכן - כיוון אחד זה סרטי התעודה שזה קולנוע תיעודי, סרטי יוצרים, זוויות מבט אישיות שאנחנו עושים די הרבה, והכיוון השני זה סדרות. הרצון הוא לא להתמקד בכיוון מאוד ספציפי, זאת בהנחה שלאנשים יש קשת רחבה של צרכים ורצונות והם לא רוצים לראות רק דבר אחד".
יהלום: " אנחנו עוסקים רק בתעודה, סיפורים אנושיים. הם לוקחים דברים שאנחנו לא נוגעים בהם, לדוגמא סרט תעודה על מנשה קדישמן. זה בסדר גמור, אבל עם כל הכבוד לתיעוד של יוצרים ישראלים חשובים, אני חושב שמהמקרו אפשר ללמדו על המיקרו, ללמוד משהו רחב יותר מסיפורים אנושיים בודדים, ואני לא חושב שאפשר לעשות את זה מסיפורו של מנשה קדישמן. אנחנו מנסים להביא סרטים איכותיים בכל תחומי התעודה בלי להתפשר על דעת קהל ורייטינג ופשוט לקחת את הדברים הטובים היותר. תעודה נועזת ופורצת דרך כמו שתעודה אמורה להיות. ערוץ 8 הוא סופרמרקט מאוד גדול של תעודה, אמנות, מדע, היסטוריה וטבע. אנחנו רצינו רק תעודה ורק על אנשים, דבר שאנחנו חושבים שמביא את הדרמה האמיתית שהופכת את הז'אנר לחזק".
* ותוכנית כמו דוקו סלב?
"אני לא חושב שזה קשור אלי. בעיקר זה מחמיא. אני חושב שיש איזה גל שהמילה דוקו הפכה ליותר אטרקטיבית. זה לא יצירה תיעודית במובן של מעקב ממושך אחרי דמויות וניסיון להשיג תובנות נסתרות אבל אני חושב שיש בזה גם אלמנט חיובי כי זה הופך את התיעודי ליותר פופולרי ויותר נגיש".
יהלום: "דוקו סלב זה פרופיל של התפתחותו האמנותית של עברי לידר. ערוץ 8 לא עושים דוקו סלב לזכותם יאמר, וגם אנחנו לא. בשום אופן. מאז שהקמנו את יס דוקו שומעים הרבה את המילה 'דוקו' אבל פעמים רבות זה לא תעודה, זה 'אינפוטיימנט', בידור מלווה באינפרמציה ומתפקד ככתבת עיתון בפורמט קליפי. זו הזניה של התעודה להשתמש בשמה בפורמט כזה. ההבדל בין ריאליטי ודקומונטרי? זה כמו פורנוגרפיה. כשאת רואה את יודעת שזה זה את זה".
עולם חדש
בישראל נערכים מספר פסטיבלים חשובים המוקדשים לקולנוע, עלילתי ותיעודי כאחד, ביניהם פסטיבלי הקולנוע בחיפה וירושלים, ופסטיבל דוקאביב בתל אביב, אירוע על טהרת העשייה התיעודית. האם יש בכלל צורך ומקום למסגרת תחרותית נוספת של קולנוע דוקומנטרי בישראל?
גליקסברג: "לתחרות יש כמה סיבות: ראשית, לקדם משהו שאתה יוצר סביבו סוג של הילה. אם אנשים מתחרים על משהו סימן שהוא שווה משהו, אחרת לא היינו מתחרים עליו. תחרות היא אחת הדרכים לשווק תרבות. בשביל זה עושים פסטיבלים ובשביל זה עושים תחרויות בתוך פסטיבלים - סוג של מנגנון שיווק לתרבות. לצד זה זו הזדמנות להוקיר את האנשים שעושים דברים מדהימים בארץ. הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי מצליח בעולם הרבה יותר מהקולנוע העלילתי. אין פסטיבל ראוי לשמו בעולם שבסקטורים הכי גבוהים לא יהיה סרט דוקומנטרי ישראלי כזה או אחר. לעומת זאת הקולנוע העלילתי הישראלי מדשדש. אני אומר את זה באהבה רבה".
* מדוע הקולנוע הדוקומנטרי מצליח יותר לטעמך?
"מפני שהקולנוע הדוקומנטרי עוסק הרבה יותר בזהות אוטנטית מאשר הקולנוע העלילתי. הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי הרבה פחות מנסה למצוא חן מהקולנוע העלילתי הישראלי ולכן הוא מבודל מדברים אחרים שקורים בעולם. הדבר השני הוא שאין פה תרבות של דוקומנטרי והפעם זה פועל לטובתנו. הסרט העלילתי מתכתב עם הוליווד ואז הוא נכשל. הסרט הדוקומנטרי אין לו מרכז כוח שמולו הוא מתכתב".
אבט ויהלום סומכים כמובן את ידיהם על נחיצותה של התחרות. הן משום שהיא מעניקה מקום לתתי ז'אנר מתפתחים שאין להם בית אחר במסגרת תחרותית, כמו סדרות תיעודיות והן משום שכדברי אבט, "הצופה נחשף לסוגים שונים של טקסים ואני חשוב שכן צריך לתת מקום בתרבות גם לזה, לא רק לאנטרטיינמנט ובודאי שלא רק לדוגמנית השנה או מלכת היופי".
כמו ערוץ ציבורי
על פי פורום היוצרים הדוקומנטרים, הופקו בישראל בשנת 2005 יותר מ-150 סרטים וסדרות דוקומנטריות, בלי לחשב תוכניות תיעודיות, והושקעו בתחום כ-20 מיליון דולר. בערוץ 8 מסרבים לספר נתונים פיננסים. גם לא את האחוז שמהוות הפקות תעודה מסך תקציב נגה תקשורת ו"הוט", אך אומרים כי שודרו שם ב-2005 25 סרטים ושש הפקות מקור של סדרות. כמו ערוץ 8, ערוץ יס דוקו סירב למסור נתונים פיננסיים או מה הוא נתח התקציב של "יס" המוקדש לתכנים תיעודיים. בין יוני 2005 למאי 2006 שודרו בערוץ כ-20 סרטים דקומנטרים מקוריים ועד סוף 2006 ישודרו עוד כ-20 סרטים. 4 סדרות דוקומנטריות שודרו בפרק הזמן בו פועל הערוץ, 2 סדרות נוספות נמצאות בהפקה וישודרו השנה, וחמש סדרות לפחות נמצאות בהפקה ותכנון וישודרו ב-2007.
אם אוהביו ומקדמיו של הקולנוע הדוקומנטרי אכן צודקים, והמגמה שהחלה עם סרטיו האחרונים של מייקל מור, "באולינג לקולומבייאן" ו"פרנהייט 9/11" והמשיכה עם סרטים כמו "לאכול בגדול" ו"משפחת הקיסרים" אינה מגלה סימני גסיסה אלא הולכת ומתפתחת, והקהל הצמא לדרמה אכן ינהר לבתי הקולנוע כדי לראות סרטים תיעודיים, אזי יווצר מצב חדש, והקולנוע התיעודי יתחיל להתחרות בליגה המסחרית.
אבט סבור כי תחרות עושה לקולנוע התיעודי רק טוב, בעיקר בישראל, בה לעולם אין מחסור בסיפורים ראויים. לטעמו של יהלום השינוי העיקרי שחוללה המציאות החדשה היא שערוץ 8 וערוץ יס דוקו ממלאים את הרובריקה שבעבר אייש להפליא הערוץ הציבורי, וכי אין כל סכנה כי מדובר בטרנד בר חלוף, "כל עוד האחרים ימשיכו להתרשל בתפקידם".