גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ורטהיימר עושה את זה לאחר שנים של הסתגרות ושמירה קנאית ביותר, הן על פרטיות המשפחה והן על הנתונים הכספיים של ישקר ושל פעילויות אחרות בבעלותם, בראשן טכנולוגית להבים (בשותפות של 50% עם חברות הענק פראט אנד וויטני ורולס-רוייס).

בחודשיים האחרונים ורטהיימר ישן מעט מאוד שעות מדי לילה, אם בכלל. בשבוע האחרון, לקראת ההכרזה על עסקת הרכישה בארה"ב, התמעטו שעות השינה עוד יותר, עד לאפס. אתמול (ה'), הוא אמור לנסוע לחצי יום לפריז לדיון עם אחד מלקוחות להבים, ואחר כך יגיע סוף השבוע. אז הוא כבר יישן. את יתר שעות השינה שיחסרו לו הוא מתכונן להשלים בחופשה שייקח בקיץ.

ההתמסרות של ורטהיימר לתקשורת, נראתה, באופן מפתיע, טבעית. הוא לא נבוך, בוטח בעצמו, יודע בדיוק מה הוא הולך לומר ומה הוא לא מתכוון לגלות בשום פנים ואופן. מחייך הרבה, צוחק, מרוצה.

"נעמדתי על הבמה באומהה, מול 24 אלף איש, ולא היו לי המותרות להרשות לעצמי להילחץ. הייתי צריך להעביר מסר בחלון הזדמנויות מאוד מסוים. אז עשיתי את זה", הוא נזכר באותם רגעים שייכנסו להיסטוריה הכלכלית של ישראל, כנראה תחת הפרק "כשוורן באפט גילה אותנו". אם כי הוא גילה בעיקר את ישקר ואת הוורטהיימרים, אנשי התעשייה מתפן, שחברו לתרבותו העסקית של מי שמאמין בכלכלה ישנה.

ורטהיימר עוד לא נרגע מבאפט. "הוא בנאדם לא יאומן. בן 75, נוסע בלי נהג, מחזיק מזכירה במשרה חלקית, במשרד קטן, מחליף מכונית רק פעם ב-9-10 שנים. גר באותו בית קטן כבר הרבה שנים. הוא אחת הסיבות העיקריות שרציתי שהעיתונאים הישראלים יבואו אתנו לחתימת העסקה בארה"ב. רציתי שתכירו אותו. שתראו מי הוא", אומר ורטהיימר, עדיין נלהב מאוד מכך שמצא חתן לישקר, 54 שנים לאחר שאביו סטף הקים אותה, בצריף בחצר הבית בנהריה.

אבל גם החשיפה הזו, המתמסרת לכאורה, היא בעירבון מוגבל. מוגבל מאוד. אחד התיאורים השכיחים בשיחה הוא "שכחתי" - תשובה שגורה כשהוא לא רוצה לחשוף מידע. בשבוע שעבר, למשל, טרם ההכרזה על העסקה, אמר לנו "שכחתי לאן נוסעים", כדי לא לחשוף את יעד הטיסה הפרטית בה לקח את העיתונאים הישראלים מניו-יורק לאומהה.

* למה בעצם מכרתם את ישקר?

"לא מכרנו כדי למכור. רצינו לעבור שלב אסטרטגי ורצינו להבטיח את השלב הבא. עברנו כבר מייצור נישה לקו מוצרים מלא, עברנו ממקומי לבינלאומי ומבינלאומי לגלובלי ורצינו להבטיח את השלב הבא. להיות שחקן עוד יותר גדול. רצינו את באפט כגיבוי. רצינו להבטיח בעיקר את הלקוחות ואת החברה שלנו. זה היה כל הסיפור".

* היתה לכם בעיית מימון עצמאי?

"לא היה חסר לנו גרוש, אבל הגענו למקסימום שהגענו ורצינו לעבור עוד שלב. כמו שבלהבים אני שותף עם פראט אנד וויטני ועם רולס רוייס, עכשיו אני מתחתן בישקר עם באפט".

* מגדירים את באפט שותף פיננסי-אסטרטגי. במה הוא אסטרטגי?

"כחלק מהגוף הזה נוכל להכפיל את עצמנו. הוא נותן הכרה בינלאומית אדירה, מבטיח לקוחות שהן חברות גדולות, שאני לא אצטרך להסביר להם מי אנחנו ומה אנחנו ושנהיה פה גם מחר. יש דברים שקל יותר לעשות יחד אתו".

פרטיות עולה ביוקר

לוורטהיימרים יש רתיעה גדולה מחשיפת מספרי ישקר. למשל בפרשת המאבק באיי.די.בי. (ראו כתבה בעמ' 14) במחצית שנות ה-90. במקרה זה, שילמה המשפחה כ-245 מיליון דולר תמורת פרטיות ישקר (ששוויה הוערך אז כמעט במיליארד דולר), ואילו מניות אי.די.בי שהועברו לדסק"ש מישקר (%12.9), הוערכו ב-114 מיליון דולר.

* מה אתה אומר היום על הרקנאטים ועל דב תדמור בסיפור איי.די.בי?

"שילמנו ביוקר על הפרטיות, הרבה מעל הערכות השוק. בסך הכול, הקבוצה הראשונה שהייתה שם, אדון דני (רקנאטי) ואוגוסטו לוי, דן טולקובסקי ושלמה להט, זכרונו לברכה, לא שלמה להט שהיה ראש העיר ת"א, היו אנשים נהדרים וקצת כמו באפט. הם חיפשו יזמים, כמו אפי ארזי ועוזיה גליל וסוהמי וסטף. הם ידעו לכבד ולהיות מכובדים. ב-1985, ביום שטולקובסקי עזב ואחר כך כשגם אדון דני לא היה שם יותר, התבלבלו שם לגמרי. אסטרטגית היינו מוכרחים להסתלק מהם".

* אתה מדבר על דב תדמור?

"תדמור. רפי רקנאטי עבד אחרת לגמרי, לא הוא אישית אבל המערכת סביבו. אודי וליאון רקנאטי עוד לא היו במשחק הזה. זה לא עבד כך שאסטרטגית היינו מוכרחים להתנתק, כי זו הייתה קבוצה שלא כיבדה יזמים. אני חושב שאסטרטגית (בהתנתקות מהם) עשינו צעד מאוד חשוב ומאוד חכם. הם הרסו חברות. סאיטקס - תדמור הרג אותה בזה שהוא הוציא את הכסף במקום להשקיע בפיתוח, ובזבזו פרנסה להרבה אנשים להרבה מאוד שנים. אלסינט זה סיפור אחר. אלביט ואלרון כבר הלכו לדרך אחרת ומצאו את מקומן. ואז המשקיעים כבר התחילו לצאת משם".

* מה היה חלקה של חשיפת נתוני ישקר בדו"חות דסק"ש בהחלטה ?

"החשיפה של המספרים הייתה 90% מהסיפור".

* למה אתם כל כך נרתעים מחשיפה?

"אין לי שום סיבה לעזור למתחרים שלי".

* רק מהמקום הזה? ואישית?

"בארץ יש בלבול אדיר בין סוציאליזם לקפיטליזם. כולם רוצים להיות נורא עשירים, אבל פה זה 'לא חוקי' להיות עשיר - אם אתה עשיר כנראה עשית משהו לא בסדר. אני לא רוצה לעשות משהו לא בסדר, אבל גם אין לי בדיוק חשק להיות עני (ואני גם לא חושב שאחרים רוצים להיות עניים). בכל מקרה, המפתח האמיתי הוא העסקי".

* איך מקבלים ילדיך את הפרסומים על העושר הגדול, אחרי ששמעתי את בתך בחדשות כשהמתינה לחזרתך מחו"ל, אומרת שעכשיו היא תקנה שעון סווטש?

"כולם נשארים בני אדם גם עם כסף. הבת שלי, בת 15, עובדת בבייביסיטר ומקבלת בבית אחד 15 שקל לשעה ובבית שני 20 או 25 שקל. הבן הגדול, בן 24, התחיל סטארט-אפ והבת בצבא עובדת בקייטרינג, כדי להרוויח כסף. אף אחד לא צמח על העצים. העצים מתחילים בשורשים, לא בירח".

לעזור בלי התנשאות

* איך זה באמת מרגיש להיפגש עם 4 מיליארד דולר במזומן?

"א', אני לא נפגש עם 4 מיליארד דולר במזומן ולא נפגשתי אפילו עם שלושה דולר במזומן. זה ייקח הרבה זמן, חלק יילך למס וחלק יילך להשקעות בתעשייה. כשהגעתם תפסתם אותי אוכל סנדוויץ'. אז מה? עכשיו אני אוכל שניים? אני אשתה עוד בקבוק מים? אני אישן יותר שעות בלילה? מה אני אעשה? לא היה לי חסר קודם, תודה לאל, וגם לא חסר לי עכשיו, אבל מה בדיוק משתנה?"

* שווי שהיה על העץ עכשיו הוא ביד.

"נשקיע השקעות ברורות מאוד בתעשייה. יהיה גם כסף לדברים טובים אחרים שאנחנו עושים כל הזמן. 90% מהדברים האלה הם בשקט ומתחת לפני השטח. גם לחינוך. גם לדרום (לתיעוש הנגב) גם לעתידים (פרויקט לשילוב נערים מעיירות בארץ בלימודי תעשייה וטכנולוגיה גבוהים ושילובם לאחר מכן במפעלי תעשייה של משרד הביטחון והתאחדות התעשיינים, שוורטהיימר עומד בראשו, מקדיש לו זמן רב ומיליוני דולרים) וגם לבי"ח רמב"ם" (איתן ורטהיימר תורם מיליוני דולרים בשנה לבית החולים רמב"ם בחיפה, כתרומת חברת ישקר מזה מספר שנים. איתן קבע לביה"ח הממשלתי תוכנית הבראה כוללת, בעלת מדדים עסקיים. את התרומות הוא מזרים לרמב"ם באמצעות חברה למטרות ציבור, שהקים עם מספר שותפים-מייסדים). ויש דברים אחרים שאתם לא יודעים עליהם".

* אתה מתכוון לצדקה, מתן בסתר?

"אם אתה רוצה לעשות, תעשה. אם אתה רוצה לעשות הצגה, תעשה הצגה. יש שלושה מקומות שאין לי ברירה ויודעים עליהם (עתידים, דרומה ורמב"ם), אבל יש עוד הרבה דברים שלא יודעים עליהם וככה זה גם יישאר. אם אתה עושה דברים בשביל אנשים הרבה זמן והם אומרים לך הרבה תודה, בסוף ישנאו אותך. כי אם זה כן בכוונה או לא בכוונה, בסוף אתה לוקח לאנשים חלק מהכבוד, ואני לא רוצה לקחת לאף אחד את הכבוד. זו כאילו התנשאות, וזו לא הכוונה. הכוונה היא לעזור באמת, לא בשביל משהו.

"תראו, המורה שלי הזקנה, רבקה, שעוד חיה תודה לאל, הסבירה לי פעם מה זאת מצווה כפולה. היא אמרה לי, שללכת להלוויה של מישהו זו מצווה כפולה. שאלתי אותה 'למה?', היא אמרה, 'תראה, אתה הולך אחרי הארון של מישהו, הוא בחיים לא יעשה את זה בשבילך. אז אתה רוצה ללכת, תלך, על הכיפאק, אבל אתה הולך בשביל עצמך, לא בשביל אף אחד אחר'. אני רוצה מצוות כאלה - ולא רק בהלוויות".

* כמה מזמנך תופסת היום 'הצדקה הכפולה'? אתה תמיד אומר שזה עיקר זמנך, אבל אנשים בישקר אומרים שאתה מגמד בתיאור מעורבותך, ושאתה מעורב מאוד, כולל בקביעת אסטרטגיית החברה והטמעת הפילוסופיה ותורת הלחימה לפיהן אתה חי.

"נכון שכשאני ניהלתי את האופרציה הייתי הראשון בבוקר והאחרון בלילה. בסדר, אבל גמרתי. אח"כ עשיתי את זה בלהבים תקופה. אבל היום? כבר הרבה-הרבה שנים יעקב (הרפז) מנהל אותה מלמעלה עד למטה. תאמינו לי, אני יודע מה שאני אומר. ופעילות הנון-ביזנס תופסת הרבה יותר מהזמן שלי, הרבה יותר מ-50%".

* איך אתה מגדיר את זה? פילנטרופיה שלך? של החברה?

"תראו, פילנטרופיה היא מילה מסוכנת - אני מחפש תמיד זוויות איך להיות יזם פילנטרופי - למדתי שבפילנטרופיה יש כסף גדול שעושה דברים קטנים ויש כסף קטן שעושה דברים גדולים. אתה גם יכול לקחת דולר ולעשות ממנו 20 דולר ולעשות אתו כל שנה 20 דולר.

"למשל הכסף שהלך עכשיו למס (על עסקת באפט), המיליארד דולר. החלום הכי יפה שלי, זה שייצרו איתו כל שנה מקורות הכנסה מחדש או דברים טובים שמניעים את עצמם מחדש כל שנה".

כסף בלי פוליטיקה

* אתה מאמין שזה יקרה?

"אני לא מתערב ולא מתעניין בעולם הפוליטי. לטענה, לפיה המדינה לא יודעת לחלק נכון את המשאבים שלה, אני אומר שמדינה מורכבת מאנשים וכל אחד צריך לעשות, בלי לחכות לאחרים שיעשו. יש מקום לאנשים לעשות. בדרך כלל, למדינה יש יכולות מוגבלות, כי הבחירה לתפקידים היא לא רק מקצועית. אנשים מגיעים לתקופות קצרות מדי בשביל לתכנן לטווח ארוך, וכמות הקונפליקטים, גם אם עושים הכל נכון, היא גדולה. לכן יש דברים שמדינה יכולה לעשות יעיל ויש דברים שהיא ממילא יכולה לעשות יעיל. ולכן אנחנו פה".

* דברים כמו מעורבות בתעשייה?

"לאף מדינה נאורה אסור לנהל עסקים. בדיוק כמו שכשיש לך בעיה בעיניים אתה לא תלך לאורטופד, למרות שחלק מהמערכות במדינה הופכות יותר מקצועיות, כמו ביטחון וצבא, אבל זה עד הדרג הפוליטי".

* והאוצר הוא לא מערכת מקצועית?

"יש כמה פתרונות לזה בעולם. ביפן, למשל, יש להם סידור מאוד יפה, או באנגליה, הסיביל סרבנט, או באמריקה. אבל אני לא רוצה שיחשבו שאני רוצה לתת להם את הרעיונות שלי. רק שבכסף של המס אני מקווה שיעשו אתו דברים הרבה פעמים, שהוא לא ישמש רק לפעם אחת. אני נותן לזה סיכוי לא רע".

לא רוצה לקטר

* נכתב השבוע בעיתונים, שמכירת השליטה בישקר לבפאט צריכה לעורר גם הרהורי חרטה ואכזבה על הביורוקרטיה הישראלית, שסטף סבל ממנה שנים. שרבתם איתה כל השנים. אם הביורוקרטיה הייתה יותר קלה ויעילה בישראל, אולי לא הייתם מוכרים ולא הייתם רוצים להעביר את הפעילות שלכם לבעלות משקיעים זרים. יש איזשהו קשר?

"אנחנו לא השתנינו והמדינה לא השתנתה. קצת היא השתנתה, היא קצת יותר טובה. גם אנחנו קצת יותר טובים. אבל זה לא הנושא".

* אז המכירה לא באה ממקום של התמרמרות, מהרגשה שלא טוב לכם בארץ?

"זה לא שאנחנו מתים על הביורוקרטיה כאן, אבל בסין אין בירוקרטיה? בכל מקום יש את הדברים שלו. לא אהבתי הכול, אבל אני חי פה. יש הרבה דברים שהייתי רוצה לראות אחרת, אבל אני לא מתחיל עכשיו עם רשימה של קיטורים. אני לא רוצה להתעסק בזה. לא בראש ולא בהרגשה".

* אולי יש אכזבה, שמפעל בבעלות ישראלית עובר לבעלות זרה.

"אנחנו ייצאנו מניות וייבאנו את באפט. מה יותר שווה לטווח הארוך לכולם? גם לחברה, גם לישראל, גם לבאפט".

* גם למשפחת ורטהיימר.

"לכולם. גם לעובדים, גם ללקוחות, גם לאזור, גם לשכונה ליד המפעל".

* כשמזכירים את המשפחה. האם בני הדור השלישי עובדים בעסק, אתה צופה שיעבדו?

"היום לא. יש אחד שקרוב לעולם הזה (אורן הרפז, נכדו של סטף מבתו אירית, סטף מלמד אותו תעשייה והוא שהקים את חברת קוריג'נט בתפן לחלקי מתכת. ה"מ), אבל בתוך העסק עצמו (ישקר), לא. מי אני, שאדע אם זה יישאר כך. אבל מנהלים, אם הם ירצו להיות, הם יהיו, גם עם 20% בישקר וגם עם 0%.

* האופציה למכור את 20% הנותרים שבידכם קיימת. האם ואיך היא תמומש?

"השותפות היחידה שאני מכיר בעולם, היא כשטוב לאנשים ביחד. אנחנו עושים ניסוי ואם כן - ממשיכים. ואם לא - לא ממשיכים".

* אתה שוקל אפשרות כזו, שאם לא יהיה טוב הוא יממש את האופציה?

"אם אנחנו נעשה שטויות ודברים דביליים, אין לו סיבה לסבול. אם נעשה טוב - תהיה לו סיבה מאוד טובה להמשיך ליהנות".

* ואם אתם לא תהיו מרוצים מהשותפות?

"אין צד אחד שלא מרוצה בהסכם. אף פעם בשותפות אין צד אחד מבסוט והשני נורא עצוב. לא פגשתי מצבים כאלה בחיי".

שטר של דולר

* מה אתה אומר על זה שהורדתם את שער הדולר?

"אני לא הורדתי את הדולר, אנשים הורידו את הדולר. אני גם לא הבאתי אף דולר ואין לי אף דולר. יש לי שטר של דולר אחד, אבל הוא בכיס של המכנסיים האחרים שלי. אני לא מבין במטבעות, אני לא מבין בבורסה".

* אתה אומר שאין לך כוונה לפדות בארץ מיליוני דולרים?

"אני לא אומר שום דבר, אבל זה כסף למניות, זה לא כסף שרואים בעיניים או סופרים בידיים. אני בספק גדול מאוד אם הכסף יגיע לפדיון בשוק".

* למה סטף לא נסע אתכם לארה"ב? למה הוא היה מחוץ לעניין?

"כי הוא מלא בעניינים שלו, כי הוא רצה להשאיר לנו את הבמה. הוא רצה להראות שהוא העביר את השרביט בצורה מסודרת. הוא בעניינים באופן מלא והוא היה שותף לכול ההחלטות וגם יישב בבורד בעתיד".

תחרות גלובלית

המתחרה העולמית מספר אחת בעולם בתחומה של ישקר היא סנדוויק השוודית (מכירות של 2.8 מיליארד דולר אשתקד, נתח שוק של 22% ושולי EBIT - שיעור הרווח לפני הוצאות ומיסים, של 21%), השנייה היא קנאמטאל (מכירות של 1.4 מיליארד דולר בנתח שוק של 11% ובשולי EBIT של 14%) והשלישית, ישקר (להערכת גולדמן-זאקס, המכירות אשתקד הסתכמו ב-1.15 מיליארד דולר, בנתח שוק של 9% ובשולי EBIT הגבוהים בשוק, של 35%, כ-400 מיליון דולר).

וורטהיימר מגדיר את אנשי סנדוויק "מתחרים שיודעים לתת קרב טוב, עם הנהלה צעירה, דינאמית, שאנחנו מעריכים מאוד". עם זאת, לדבריו, שאלת מיקומה של ישקר, כשנייה או כשלישית בשוק העולמי, תלויה בהגדרת השוק. שכן, "בשוק שבו אנחנו מתחרים קנאמטאל יותר קטנים".

האתגר של ישקר הוא כמובן להיות המובילה העולמית. בעבר אמר ורטהיימר, כי "השאלה היא איך מודדים הצלחה. בשיעורי הרווח היינו תמיד הכי טובים וגם בקצב הגידול. אני רוצה להמשיך להיות הראשון בקצב הגידול. לא יותר מזה".

* מה אתה אומר על הערכות האנליסטים, שהשלב הבא הוא מיזוג בין ישקר לקנאמטאל. זה מיזוג הגיוני?

"אנליסטים לא מנהלים חברות ואני לא מנהל אנליסטים. לתרום אינפורמציה על כוונות למתחרים שלנו לא מועיל, והעסק גם ככה חם עכשיו. ראיתי גם חברות שבלעו ביס גדול מדי ואני גם לא יודע אם זה יעבור את רשויות ההגבלים העסקיים. בוא ניתן לזה את הזמן ונראה. קיבלנו הרבה מחמאות ועכשיו צריך להרוויח אותן".

פילוסופיה ופיסיקה

* איך מגיעים לשיעורי רווחיות כל כך גבוהים של 35%?

"אני לא הולך לאשר את הנתון. אבל הצורה היחידה שבה אפשר להרוויח הוא להוציא פחות מהתמורות. אנחנו מחפשים את הדברים בזוויות אחרות לגמרי מחברות אחרות. האחרות רוצות להיות או קוסט לידר או מרקט לידר, ואנחנו מחפשים שילוב אחר. יש הרבה מערכות שעסוקות בהתייעלות ואנחנו לא עסוקים בזה, אלא בתהליכי ייצור אחרים.

"פילוסופית, נכנסתי לדברים אחרת לגמרי. כמו הפטנט של באפט, שחיפש פתרונות שאין להן בעיה ולא בעיות לפתור אותן. אנחנו חיפשנו טכנולוגיות ייצור. איך להתמחות בהן. תהליכי התקפה והגנה לפי אומנות הלחימה של סון ג'ו, של איך לנצח את הקרב עוד לפני שהתחלת אותו.

"הפיסיקה נשארת אותה פיסיקה, אבל זה מתחיל במחשבות הרבה יותר בסיסיות, כמו איך מנהלים זמן כמשאב מרכזי. זה תהליך וחיפוש דרך, כמו איך מייצרים מלאות של אנשים מול ריקנות".

* מחויבות העובדים בישקר גבוהה מאשר בחברות אחרות?

"כמה שאתה מכבד יותר אנשים, ככה אתה מקבל יותר כבוד. כשהלקוחות מכבדים את היצרנים, זה התחלה של הצלחה".

* נטען נגד המשפחה, שלאורך כל השנים היא ידעה לקחת מה שהמדינה נותנת - מקרקעות זולות, הטבות במיסוי, מענקים והטבות אחרות. אפילו ניהלתם באחרונה מאבק בבג"ץ נגד מרכז ההשקעות.

"אני חושב שזה פופוליזם של עיתונים. כי אנחנו שילמנו תמיד את המיסים הכי גבוהים בארץ, הלכנו תמיד לפי החוק ואף פעם לא ביקשנו מעבר לזה. מה שדרשנו באחרונה זה שיקיימו את החוק כמו שהוא כתוב, בלי לשחק איתנו. לא ביקשנו שום דבר מיוחד. לא למעלה ולא למטה ולא הצידה. ומי שמצליח, כרגיל - כנראה שמשהו לא בסדר אצלו. זה לא יפה".

* טענו, שאם אתם כל-כך מצליחים ומרוויחים כל-כך יפה, למה אתם צריכים להיעזר באותן הטבות בחוק?

"אז שיעשו חוק שאסור שיהיו כאן חברות גדולות בארץ ושכל חברה גדולה תלך מפה. מותר לעשות את זה, אבל אי-אפשר להגיד שיש חוק ואחר כך להגיד שהוא לא חוק. חוץ מזה, בסך הכול כל מה שהמדינה אי פעם נתנה, בהנחות, מענקים וכו', החזרנו במכפלות אדירות ועוד באו להתלונן. ואנחנו לא ביקשנו תודה ולא ביקשנו קללה".

ביל גייטס אינקוגניטו

* דיברת על כך שתביא גם את ביל גייטס לארץ.

"היתה לי שיחה עם ביל גייטס ואמרתי לו 'תבוא לכאן עם משקפי שמש וכובע, שאף אחד לא יכיר אותך, ואני אקח אותך לראות את הארץ באמת. בפעם שעברה שהיית, לא הייתה לך הזדמנות אמיתית לראות את הארץ, עם כל כך הרבה רעש וכל הרבה מהומה מסביב. תבוא בשקט ויהיה בסדר. יום אחד אני אגיד לכם שהוא היה פה. אם הוא יחליט להשקיע כאן, זה לא בידי".

* אתה שותף לתחושה, שכניסתו של באפט לישראל פותחת שער אדיר מבחינת ההכרה הבינלאומית בישראל?

"כן, אני יודע מה האימפקט של זה בעולם. זה פנומנאלי, כי לא רק שהוא בא לפה, זו פעם ראשונה שהוא משקיע באזור שלנו ופעם ראשונה בכל הקריירה שלו, שהוא משקיע בחברה שהמטה שלה לא בארה"ב. את המפגש שלו עם המשקיעים (בשבת האחרונה באומהה), ב-9:30 בבוקר, אחרי הסרט על האתווי, הוא פתח כשהוא אמר שיש לו הודעה אחת לא חשובה - שהרווחנו כך וכך מיליוני דולרים, והודעה אחת מאוד חשובה - שקנינו את ישקר. קיבלנו ממנו כאלה קומפלימנטים, שאין שני להם, ושנצטרך כמובן להרוויח אותם. עכשיו זה כמו להתחתן".

* אומרים שבפאט אוהב לקנות בזול.

"כן, אני מעריך ככה. הוא קונה טוב. אבל רצינו אותו, לא רצינו אף אחד אחר".

חיפשנו שלוש שנים

* ביצעתם הערכת שווי לחברה על-ידי רואי החשבון שלכם כבר לפני כמה שנים. בדקתם כמה רוכשים פוטנציאלים וכמה אפשרויות.

"חיפשנו הרבה דברים. בדקנו כמה קבוצות, ועם אחת הקבוצות זה הלך. חיפשנו שלוש שנים. הרבה דברים הורדנו והורדנו, כי לא התאים לנו. כשהגענו אל וורן זה היה כבר אחרי גוף אחר, שעשה לנו דיו-דיליג'נס וזה חסך לנו הרבה זמן".

ורטהיימר מתייחס בבוז מסוים לבורסה. בעבר אמר, כי "בורסה זה מקום שאתה לוקח בו הלוואה וכמה שאתה לוקח יותר, אתה משלם יותר. זה מקום שיחסית לגיטימי לגייס בו, רק לחברות שאין להן עודפי מזומנים, שצריכות לגייס הון כדי לייצר צמיחה, ולא יכולות לקחת הלוואות רגילות בבנקים. אבל, זהו מחיר כבד לשלם כדי לייצר עצמאות תזרימית".

* בכל זאת, לפני עסקת באפט בדקת גם אפשרות הנפקה בניו-יורק.

"כן בדקנו מה זה אומר, אבל מהר מאוד הורדנו את זה מהפרק. זה לא אנחנו, זה לא מתאים לנו. אנחנו נורא אוהבים לעשות שגיאות, אבל לעשות אותן מהר ולתקן אותן מהר. לא להיכנס למערכת שאתה לא יכול לזוז בה".

* אמנם קיבלתם הצעות למכירה לפי שווי חברה גבוה בהרבה מזה ששילם באפט, 7.5-8 מיליארד דולר?

"אני לא זוכר סכומים. היו לנו אינדיקציות מאוד ברורות, שיכולנו לקבל הרבה יותר, אבל רצינו פתרון שיתאים לישקר לטווח הארוך. אבל כל אחת מההצעות האלה לא הייתה מבטיחה שהמפעל יישאר פה ושהוא יהיה פה גם עוד 20-30 שנה. סטף ואני עבדנו כדי שהעסק לא יהיה פה עוד עשרות שנים, ושכל אלפי האנשים לא יהיו פה? לכן הצעות אחרות לא התאימו לתרבות, לחברה ולאנשים".

* אז מה שאלי הורביץ אמר ב"גלובס" השבוע, שישקר דומה לטבע במובן שהיא חברה ישראלית בשליטת משקיעים אמריקנים ושאין לה כוונה לזוז מכאן, נשמע תואם לדבריך.

"נכון, אבל גם חיפשנו מכירה במכה אחת, בלי סלאמי ובלי הכאב ראש הזה. גם בעתיד, הסיכוי שתהיה חשיפת מספרים של ישקר (בדו"חות ברקשייר האת'ווי) - נמוך מאוד, בגלל שהם מדווחים על כל סקטור התעשייה יחד. בגלל זה לא יכולתי להיות עם חברה קטנה, שבה המספרים שלנו היו בולטים. אצל באפט, הם ילכו לאיבוד".

* עד כמה עסקה כזאת תלויה בכימיה בין אנשים?

"מעבר ל-100%, לא הרבה".

* כימיה בינך לבין באפט?

"כן. וגם בין האנשים שלנו".

* מקורבים לחברה אומרים, שכשהתחלתם בהליך הערכת השווי, לפני שנים, כבר אז תכננתם מכירה או הנפקה.

* התחלנו לחפש מה השלב הבא אסטרטגית. לא רק קנייה של חברות, שזה אנחנו מחפשים כל יום. זה הלך נורא מהר, אחרי שהרבה זמן הכנו. המכירה עצמה לבאפט התחילה בסוף אוקטובר. חזרתי אליו לפגישה בנובמבר ואחרי זה לשבוע במארס, בין ה-22 ל-25, עם דני גולדמן, ואז סגרנו".

* מה אתה אומר על השמועות כאילו עברת אירוע מוחי באחרונה?

ורטהיימר פורץ בצחוק המום. "לא היה, אלא אם זה קרה מתוך שינה כשלא ידעתי על זה. איזה עוד דברים עשיתי שאני לא יודע עליהם? כמו הסיפורים על זה שיש לי יאכטה ענקית חדשה, כשיש לי את אותה אחת, קטנה, או שיש לי חדר שינה במטוס הפרטי, כשיש לי כסאות רגילים, שנפתחים למיטה. את ההבטחות ליאכטה ולמטוס אני מוכן לקבל, על האירוע הזה אני מוכן לוותר".

מחפשים בנרות עובדים

* האם אתם רואים היום את זרוע הפעילות הישראלית כחלק שלא ניתן יהיה לוותר עליו גם בעתיד?

"אני נמצא הרבה-הרבה יותר זמן בארץ מאשר בחו"ל. אין ספק שיכולות הפיתוח, הניהול והייצור מאוד גדולות, למרות שיש יכולות טובות גם בקוריאה, ויש לנו פעילות גם בגרמניה, ביפן, בברזיל, בארה"ב וגם הן מצוינות. אבל, הפעילות פה בארץ מאוד חזקה. אני לא מאמין בתיאוריות, רק בדברים ממשיים, כך שכל עוד היא תהיה מוצלחת, זה יהיה טוב.

"יש לנו היום קצת פחות מ-2,000 עובדים בישראל, מתוך סך עובדים, שבשבת היו 5,869 והיום הם כבר 5,871. בארץ אנחנו מחפשים בנרות ידיים טובות. אנחנו מחפשים עובדים מוצלחים, טכנולוגים, בעלי ידע בתחום ההנדסה וכלים מכניים. קשה להשיג בארץ, כי קיים חסר. חסרים לנו כל הזמן בניינים, מכונות ואנשים. החלק הכי קשה זה אנשים, כי לוקח הרבה זמן להכשיר אותם. בין שנה ל-100 שנים. זה לוקח זמן, זה תהליך".

* באפט אמר לך "תן בונוס 5 משכורות לכל העובדים בישראל"?

"הוא אמר לי 'תעשה מה שאתה רוצה'".

* והרפז, אמנם יש לו 0.03% שמכר בעסקה תמורת 1.5 מיליון דולר?

ורטהיימר נראה מגחך בבוז לנתון. "הוא יקבל הרבה יותר מכלום. כל מה שאנחנו עושים צריך להיות טוב ונכון לכולם. במשכורת, בפיצוי".

* שאר העובדים בעולם גם יקבלו 5 משכורות, גם הם חלק ממשפחת ישקר?

"חלק מהמערכות בחו"ל הן מערכות שיווקיות ומבנה השכר שם אחר לגמרי. יש חבר'ה אחרים, שיקבלו גמול בדומה למה שיקבלו העובדים במערכת הישראלית. זה פר-מקרה ופר-נושא. אבל צריך להיות תמיד בסדר עם כולם".

* מה פריסתה העולמית של ישקר, במו"פ, פעילות ייצור?

"ישראל תופסת 60%-70% מהפעילות. אחר כך יש לנו גופים גדולים גם בדרום קוריאה, בגרמניה, בארה"ב, אבל לפעילות פיתוח צריך גודל מסוים. היום בשווקים, אירופה תופסת כחצי, רבע ארה"ב ורבע המזרח הרחוק".

לא היי-טק, היי פרופיט

* איך משפיעה התחרות בשכר העבודה בישראל ביחס לשכר הנמוך משמעותית בסין והודו?

"שכר העבודה לא משפיע. רק בשוליים, כי רוב המרכיבים שלנו הם הוצאות מו"פ והנדסה, כי הייצור שלנו מאוד אוטומטי".

* אתה מגדיר את ישקר תעשיית היי-טק?

"אני לא יודע מה זה היי-טק, אלא מה זה High Profit, מה זה High Growth, מה זה ערך מוסף גבוה, והערך המוסף אצלנו מאוד-מאוד גבוה. בחדשנות תמיד התעסקנו ובטכנולוגיה אתה מוכרח. היי-טק זאת רק סיסמה, המילה הזאת היא פשוט אופנה וש*ם".

* אם היית צריך לתת עצה אחת לחברה תעשייתית, שרוצה לפרוץ לשוק העולמי, מה היית אומר לה?

"1. לא לפחד, 2. לא להשוויץ ו-3. לזכור את שני הראשונים. לראות שיש לך באמת מה למכור, משהו ממשי, שאתה מבין מה הלקוח שלך רוצה, לא לפחד, אבל לזכור את המגבלות שלך. אנחנו לא העזנו לעבור מנישה אחת לשנייה או לשלישית, לפני שידענו שנוכל להגיע למאסה קריטית ושהמוצר שלנו באמת יותר טוב מהמוצר של המתחרים.

"כשלקחתי את הניהול בישקר ב-1984, עשיתי מיקוד מוצרים גדול מאוד. יש את חוק פרטו, ש-80% מההתעסקות עושה 20% מההכנסה. אני מצאתי שהיחס עוד יותר חריף ובהרבה מערכות 90% עושה 10% ולהיפך. מצאתי גם הרבה מלאי מת וסדרות ייצור לא יעילות. היינו מאוד זהירים. לא יכולנו לצאת למלחמה חזיתית עם גופים יותר גדולים מאתנו, לכן היינו צריכים לעבוד יותר חכם גם טקטית וגם אסטרטגית".

* עו"ד ורו"ח רבים לוקחים קרדיט על העסקה עכשיו.

"אני רואה שהמון חבר'ה מסתובבים פה וכל אחד מהם המציא אותנו. יש אחד שניהל מלא וביד רמה את כל המו"מ. קוראים לו דני גולדמן. הוא חדש, רק 23 שנים בחברה. הוא בחור מבריק, מנהל הכספים, הרכישות והמיזוגים ועוד הרבה דברים. הוא היה שותף לכל המהלכים האסטרטגים, לכל הנסיעות. אחרי, לפני ותוך כדי, והיה שותף לנסיעות, כשאחרים עוד לא ידעו שום דבר. עזרו לו עוה"ד שלנו רן תמם ואלומית וולפוביץ', שהיא רו"ח מבריקה, משרד קסלמן בחיפה, שבו אנחנו עובדים עם רונן זיסר כבר הרבה זמן והוא היה אתנו במו"מ בארה"ב ומשרד ווקטל-ליפטון מארה"ב עם עו"ד אדם אמריק, שמלווה אותנו המון שנים בתהליך.

כל האחרים עזרו לזה. היו עוד המון אחרים, כמו משרד עוה"ד מיתר, ליקורניק, גבע, לשם ברנדווין (עו"ד דרור ברנדווין הוא בן זוגה לחיים של אחותו של איתן, רותי. ח.ג ו-ה.מ) ועו"ד ירון מהולל, שנסע ללוות את הכתבים לארה"ב. אבל מרכז העניינים היו אלה שהזכרתי".