נכון לתום שנת 2005 ועל פי דיווח בלתי מבוקר של התיאטרון הלאומי הבימה, לתיאטרון גרעון נצבר בתזרים המזומנים השוטף בסך כ-4.1 מיליון שקל ויתרת החוב בגין הלוואות הממשלה נאמדת בכ-16.9 מיליון שקל. כך עולה מדו"ח מעקב שהוגש לוועדת השלושה לעניין הסכם ההבראה בתיאטרון הבימה ונוגע לשנים 2003-2005. הדו"ח צורף לתגובת המדינה לבקשת שלמה שחר, הנאמן הציבורי של הבימה, מבית המשפט לקבוע כי התיאטרון פטור מהחזר יתרת הלוואה שניתנה על ידי המדינה בהתאם להסכם ההבראה שנחתם בין הצדדים באוקטובר 1995 ושאושר על ידי בית המשפט.
בדו"ח שהוגש לוועדת השלושה מובאת גם סקירה תמציתית של עיקרי דו"חות הביקורת הפנימית של התיאטרון. מדו"חות אלו עולה, בין השאר, כי עלות שכרם של ארבעת השחקנים המקבלים את השכר הגבוה ביותר ב"הבימה" נעה בין 55 אלף שקל ל-85 אלף שקל בחודש בשנים 2004-2005.
הדו"ח של רואה החשבון הוגן, גינזבורג, יודלביץ ושות' קובע כי התיאטרון לא עמד בתנאי הסכם ההבראה ועליו להחזיר סכומי הלוואה נוספים מאחר והוא קיבל סכומי תמיכה עודפים בשנים 2003-2004.
על פי הדו"ח, התיאטרון לא עמד ביעדים שהוצבו לו לשנים אלה, ועל כן לא התקיימו התנאים לדחיית החזרי הלוואה ומן הדין היה לדרוש החזר הלוואה לשנים אלו. ואולם, ועדת השלושה החליטה על דחייה נוספת בהחזרי הלוואות מכוח הסכם ההבראה תוך רצון לסייע בשיקום התיאטרון.
הרחבת השיפוץ
הדו"ח קובע עוד כי בשנים 2003-2004 קיבל התיאטרון תקצוב עודף בסך של כ-4 מיליוני שקלים ובשנים 2004-2005 הוא לא עמד בעקרונות ההתייעלות, מאחר ומחד הגדיל את הכנסותיו ואת תפוקותיו, אך מאידך הוצאותיו גדלו בהיקף גבוה יותר. על פי הדו"ח, גם חלה הרעה משמעותית בהיקף התרומות והחסויות - דבר המקשה על תזרים המזומנים של התיאטרון.
מהדו"ח עולה כי בניין התיאטרון הנמצא בבעלות משותפת של המדינה ועיריית תל-אביב עומד בפני שיפוץ מקיף בתקציב של כ-31.5 מיליון שקל במימון משותף של המדינה והעירייה, שאמור להימשך כשנתיים, מתחילת שנת 2007 . ואולם, קיימת הצעה שטרם אושרה, לפיה יורחב השיפוץ ויכלול גם את אולם רובינא בתוספת של כ-44 מיליון שקל. דהיינו תקציב שיפוץ כולל של כ-76 מיליון שקל.
המנכ"ל ואשתו
בדו"ח שהוגש לוועדת השלושה לעניין הסכם ההבראה בתיאטרון מובאת סקירה תמציתית של עיקרי דו"חות הביקורת הפנימית של התיאטרון. בדו"ח הביקורת הפנימית שעסק בבדיקת שכרו ותנאי פרישתו של המנכ"ל, יעקב אגמון, נאמר כי בניגוד למוסכם - לפיו שכרו של אגמון יופחת בשיעור של 5% עד לפרסום מסקנותיה של ועדת ניצני - הרי שלמעט קיזוז של 3% משכרו, לא פעל התיאטרון ליישם את הוראות הסכם ההעסקה האחרון שנחתם עם אגמון בינואר 2004, בהתייחס לשכרו החל מפברואר 2004. עוד נאמר בממצאי הביקורת הפנימית כי עלויות הפרישה של אגמון הסתכמו בכ-1.3 מיליון שקל.
בדו"ח צוין, כי אגמון היה האורגן העיקרי המאשר את נסיעותיו לחו"ל והמחליט על נחיצותן, וכי לא קיים בתיאטרון נוהל כתוב לעניין כרטיסי טיסה לחו"ל.
בדו"ח נקבע, כי תוכנית מסע התיאטרון לניו-יורק בשנת 2003, שהובאה לאישור הנאמן הציבורי, לא כללה בהכרח את מלוא המידע לגבי המסע, בין היתר בכל הנוגע לעובדה שבמסגרת המסע שולבה גם ההצגה "הקיץ של אביה", שנכתבה ומשוחקת על ידי אשתו של אגמון, גילה אלמגור.
הביקורת התייחסה גם לאישור הוצאות ופעולות חריגות של אלמגור ולכך שהדיווח ונוהל האישור (העדר האישור) בהקשר לצירוף ההצגה הקיץ של אביה למסע לניו-יורק - לקה בחסר.
עוד העלתה הביקורת מספר ממצאים ונקודות כשל בנוגע לעסקאות עם צדדים קשורים ומצאה כי יש להתייחס אל הנאמן, המנכ"ל ורעייתו כאל צדדים קשורים. הביקורת מצאה כי דיווחי התיאטרון לא כללו התייחסות המציגה את אלמגור כצד קשור ולא כללו גילוי העסקאות בינה לבין התיאטרון - העסקתה כעובדת שכירה ועובדת זכאותה למחצית מההכנסות ההצגה "הקיץ של אביה" שנכתבה ומשוחקת על ידה תוך שימוש בשירותים של הבימה. (בש"א 27835/05).