בתקופה האחרונה גוברת והולכת התרעומת הציבורית נגד הגידול הניכר במשכורות העובדים הבכירים במשק.
תרעומת זו לא נעלמה מעיני המחוקק, ובימים אלו אנו מתבשרים, כי משרד המשפטים שוקד על הגשת הצעה, לפיה הוצאות שכר, שתעלינה על "תקרה" מסוימת, לא תותרנה בניכוי.
אם, למשל, תיקבע תקרת שכר של 5 מיליון שקלים לשנה, הרי שמשכורות העולות על התקרה לא תנוכינה מההכנסה החייבת, והחברה תידרש, למעשה, בתשלום "קנס" בגין חריגה מהתקרה. בהנחה שחריגה זו תיחשב, כמקובל, ל"הוצאה עודפת", הרי שהחברה תידרש, גם, בתשלום מקדמות בגין ההוצאות העודפות, ועוד כהנה וכהנה "מתנות" נוספות.
רצון המחוקק להתערב במשכורות הענק במשק ברור. השאלה המתבקשת היא, אם, בימים אלו, ההתערבות היא צעד נכון ואם הדרך שנבחרה היא הדרך הראויה.
פגיעה בשוק החופשי
לשאלת נכונות ההתערבות יש להביא בחשבון את עקרון השמירה על שוק חופשי. פגיעה בשוק החופשי מעוררת חששות, הן בקרב משקיעים בארץ והן בקרב משקיעים זרים. פגיעות כאלו עלולות להשיב את המשק למיתון בו היה שרוי לפני זמן לא רב, ודאי לאור החששות בעולם בכלל, ובשווקים המתעוררים בפרט, מ"ציפיות יתר" לצמיחה בשנים האחרונות.
פגיעה במשכורותיהם של בכירים, ובמיוחד ב"כפר הגלובלי" (וניתן עדיין לכנותו כך), עלולה לגרום ל"נדידת הבכירים" אל מחוץ לישראל. בהנחה שרווחיותן של חברות מושפעת מיכולותיהם של מנהליהן (הנחה מקובלת למדי), ה"נדידה" עלולה לפגוע ברווחיות העסק והמשקיעים בו.
מובן מאליו, כי ניתן לחלוק על הנחות אלו, ולו בחלק מהמקרים. כך, למשל, לא כל תקרת שכר תגרום ל"נדידה" המונית.
כך, למשל, רווחיות העסק לא מושפעת, כמובן, רק מיכולות המנהל, אלא לעתים, ובמידה לא מבוטלת בגופי הענק, מהשפעות הרגולטור הרלוונטי. אך, מחלוקת זו לא חייבת להיפתר דרך שיקולי המס. יש להיזהר מפני הפיכת חקיקת המס ל"פתרון קל" לכל מצוקה במשק, משום שפתרון זה עלול להפוך ל"חרב פיפיות".
העלאת מסים מעודדת תכנוני מס
אחת הדוגמאות בשנים האחרונות לניסיון להפוך את משטר המס ונספחיו ל"מתקן חברתי" היא הסרת "תקרת" הביטוח הלאומי בשנים 2002 ו-2003. דוגמה זו הביאה ל"פתרונות" נגדיים של עולם העסקים, אשר יצרו מחלוקות לא מעטות ואשר השפעתן עוד צפויה להימשך בעתיד. הסרת תקרת הביטוח הלאומי היא, למעשה, "תמונת ראי" של ניסיון החקיקה הנוכחי. בעוד שבעבר היה ניסיון לפגוע בבעלי השכר הגבוה באופן ישיר, כעת הפגיעה נעשית באופן עקיף ע"י פגיעה בגורם המשלם את השכר.
ככל שהמדינה מבקשת לגבות מסים גבוהים יותר, ובמיוחד מבעלי ההכנסות הגבוהות, כך גוברים תכנוני המס וכך גוברות המחלוקות ועלויותיהן לכל הנוגעים בדבר (לרבות משרד האוצר). יש להניח שרשימת תכנוני המס החייבים בדיווח (והדיונים בה) תגדל ותתעצם, בין היתר, בעקבות משיכת "דמי ניהול", "דמי ייעוץ" או "הלוואות" על ידי חלק מהעובדים הבכירים. השאלה אם משיכות כאלו ואחרות תיחשבנה ללגיטימיות תגרור דיונים רבים, שבחלקם, כמדומה, יהיו מיותרים.
תרעומת ציבורית
אף אם המחוקק מבקש להתערב בפעילויותיהן של חברות מסוימות, ספק אם צריכה להיות לכך השלכה על כל החברות הפרטיות במשק.
אם בעלים של 80% ממניותיה של חברה פרטית מקבל משכורת בשיעור גבוה, מדוע "לחייב" את החברה לחלק דיבידנד (הדיבידנד לא מותר בניכוי אך שיעור המס על הדיבידנד מוגבל ל-25% או 20%, תלוי שיעור האחזקה) כפתרון (חלקי) לסוגיית אי ניכוי ההוצאה?
האם התרעומת הציבורית צריכה להיות מופנית למחלוקות עם רשות המסים סביב פעילויותיהן, בהקשר זה, של חברות פרטיות? האם אין די, למשל, בשאלת משיכת רווחים של חברות מרוויחות לחברות מפסידות קשורות (בדרך של דמי ניהול או ייעוץ) ובמשיכת "הלוואות" עד קץ כל הזמנים (כפי שגם זכו לידי ביטוי ברשימה המוצעת של תכנוני מס החייבים בדיווח)?
אם כבר התערבות בשוק - רק התערבות ישירה
חקיקת המס אינה חזות הכל. אם סבור המחוקק, כי אין מנוס מהתערבות בשוק החופשי (התערבות שלה, ככלל, השלכות קשות), מן הראוי שהדבר ייעשה באופן ישיר ובאותם מקרים ספציפיים הכרחיים.
אם גוף מסוים, הנמצא בכל מקרה בפיקוח רגולטורי, מגדיל את רווחיו באופן לא סביר (כתוצאה מכוחותיו בשוק), הפתרונות יכולים להימצא בחקיקה וברגולציה הרלוונטית לו. אם חושש המחוקק מפני תהודה כלכלית שלילית בעולם מפני התערבות רגולטורית, מוטב יהיה אם לא ימצא את הפתרון בהתערבות בהתנהלות העסקית של כל החברות במשק. פגיעה בכלל החברות, בשל חשש מפגיעה ספציפית בחלק מהחברות, אינה נכונה, ויש לקוות שלא לכך הכוונה.