קובי אבן עזרא, 75, הוא יו"ר ומנכ"ל מגל העוסקת בפיתוח מערכות אבטחה ממוחשבות לאיתור וזיהוי חדירות. ב-1984 הוא רכש את נכסי מגל מהתעשייה האווירית, יחד עם שותפו נייטי קירש, ושימש כנשיאה, ובשנות ה-90 הפך ליו"ר פעיל ומנכ"ל. אבן עזרא החל את הקריירה בשנות ה-50 בחברת החשמל, ובהמשך היה מנהל בחברת התרופות אסיא ויו"ר מכון הייצוא.
הוא חבר בוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב, יליד ירושלים ומתגורר ברמת השרון. ב-1948 הוא גויס לפלמ"ח. לאבן עזרא תואר ראשון בהנדסת חשמל מהטכניון, והוא למד לתואר שני בניהול תעשייתי באוני' קולומביה ("התעצלתי ללמוד לבחינות אז אין לי תואר"). ב-1952 נישא לכרמלה, שנפטרה לפני שבע שנים. אב לשלושה: אורנית (50), עובדת סוציאלית שהקימה את תנועת המתנדבים "של"מ" (שירות לאומי למבוגר); גיא (41), עו"ד שמייעץ לסטארט-אפים והיה עד לאחרונה שותף בצלרמאייר פילוסוף; ואסף (39), מנהל מכירות במגל. סב ל-10 נכדים בגילאי 2-23.
- קובי אבן עזרא, מבחינת גילך יכולת לפרוש כבר לפני מספר שנים. ובכל זאת, אתה עדיין מנהל את מגל.
"ואני באמת חושב שהגיע הזמן שאני אתחיל לצעוד החוצה ואתן לדור הצעיר בחברה לעלות. גם ככה יזהר דקל, שהוא גם החתן שלי, מנהל בפועל את החברה ואני יו"ר פעיל. אני חושב שזה יהיה טבעי להפוך אותו למנכ"ל החברה ולפרוש מתפקידי בקרוב. אנחנו נעזרים בחברה חיצונית לשינוי המבנה של מגל, ואני מאמין שבקרוב נחליט על הדרך לעשות זאת".
- אתה נמצא במגל רוב שעות היום?
"כן. מה שקשה לי זה הנסיעות לחו"ל. בערך חמש-שש פעמים בשנה אני נוסע לחפש כיוונים אסטרטגיים לחברה, למצוא רכישות ולקיים פגישות עם משקיעים. אני חושב שהגיע הזמן מבחינתי להוריד את הקצב. אחרי שאפרוש אני לא מתכוון לשבת בבית.
"התוכנית שלי היא להגדיל את מעורבותי בקהילה, המשפחה שלנו תמיד עסוקה בכך. בנוסף, אתמקד בתחביבים העיקריים שלי שהם נסיעות, טיולים, בישול ועזרה לסטארט-אפיסטים ישראלים".
- אתה משקיע הרבה ברעיונות?
"יחסית, גם בצורה כספית וגם בייעוץ ליזמים. מבלי לנקוב בשמות, עד היום הצלחתי בשישה סטארט-אפים, שבחלקם גם עשינו אקזיט, ובסטארט-אפ אחד נכשלנו כשלון מוחלט".
- מי זה 'השקענו', 'נכשלנו'?
"הילדים ואני. כל הכסף שיש לי הוא שלהם. אני אוהב מאוד לעזור לצעירים, לא רק סטארט אפיסטים. אני מרגיש שזה עושה אותי צעיר בעצמי, וזה כיף".
- איך הכרת את נייטי קירש שאיתו ביצעת את ההשקעה במגל?
"נייטי עזר לי בזמנו להכניס לאפריקה ולדרום אפריקה את כל החברות שהזכרתי קודם. הוא יהודי ציוני, תורם גדול, שהיו לו חנויות ורשת מכירה ונעזרתי בו. מי שעוד רצתה להיעזר בו היא התעשייה האווירית. היה לה מפעל בשם מגל והיא רצתה שנייטי יהיה הסוכן שלה לענייני הגדרות הביטחוניות בדרום אפריקה, שאז עשו בהן שימוש במסגרת הקונפליקט בין השחורים ללבנים. נייטי התייעץ איתי ואמרתי לו שאם כבר - שיקנה את המפעל. הוא אמר שיעשה זאת רק אם אני הולך איתו. וכך, הבאתי קצת כסף - הלוויתי ממנו ב-1984 סכום של כ-150 אלף דולר - ורכשנו מפעל קטן מפסיד בשם מגל מידי התעשייה האווירית".
- מאיפה הגיע ההון הראשוני להשקעות? מהבית?
"לא. ההורים שלי היו ירושלמים מהשכבה הממוצעת של הפקידות, עם רוח ציונית וחלוצית של העלייה השנייה. לא קפיטליסטים כמוני. את ההון הראשוני המשמעותי שלי עשיתי אחרי שעזבתי את מפעל התרופות אסיא. במפעל הייתי חבר בהנהלה ואחראי לנושא של נוהלי ייצור, ושם גם הכרתי את חברי הטוב אלי הורביץ, שהוא לי כמו אח.
"בתחילת שנות ה-60 הקמתי במסגרת אסיא את חברת אסיא-מעברות, שהייתה משותפת לאסיא ולקיבוץ מעברות ועסקה בייצור מוצרים וטרינריים. היה סיכום בעל פה שאני אקבל אקוויטי באסיא מעברות וכולם הסכימו לכך. אלא שאסיא התמזגה בזמנו עם צורי, ואז הגיעה טבע ורכשה אותה, ויצא שבשום מקום לא נכתב באופן ברור בצורה חוזית שמגיע לי אקוויטי. אני לא מאשים אף אחד בכך, זה היה גם באשמתי, אבל נוצר מצב בו רציתי לממש את הזכות שלי על האקוויטי באסיא-מעברות והסתבר שיש בעיה. גם השותפים האחרים בחברה אמרו שעם כל הכבוד לקובי, הוא יכול לקבל בונוס או חלוקת רווחים אחרת אבל בשום אופן לא אקוויטי.
"החלטתי שהגיע הזמן לעזוב ולהפוך לעצמאי. אל תביני לא נכון, הכול היה ברוח טובה ועוד נשארתי בחברה חצי שנה עד הפרישה, אבל פרשתי בלי לדעת מה הלאה. ממש בסמוך לעזיבה שלי קרא לי אליו נחמן סלומון, המנכ"ל, שהיה גם חמיו של הורביץ. הוא אמר לי: 'קח, זה יעזור לך', ונתן לי צ'ק בסכום השווה למשכורת חצי שנתית. אני חושב שזה היה 10,000 לירות אבל אל תתפסי אותי במילה. קיבלתי גם פיצויים, וזה היה מאוד יפה מצידו של סלומון שנתן לי את ההון הראשוני שלי".
- זכור לך מקרה בו התנהגת בחוצפה וזה השתלם?
"כשסיימתי את הלימודים בטכניון, בתחילת שנות ה-50, עבדתי בחברת החשמל. באותם ימים להתקבל לעבודה נחשב לשיא השיאים של האדם, כי המשכורות היו מצוינות ומי שנכנס לא היה עוזב בקלות מקום כזה סולידי וטוב. התפקיד שלי היה קשור בנורמות ושיטות עבודה, ואחרי חצי שנה נקראתי לחדר המנהל. כולנו הלכנו בבגדי חאקי כאלה ורק הוא בחליפה כחולה כהה עם עניבה. אז מנהל היה מנהל, לא היו נכנסים אליו חופשי לחדר כמו שמקובל היום, ורק מזה שקראו לי אליו קיבלתי פיק ברכיים.
"כשנכנסתי לחדרו הוא אמר לי: 'מר אבן עזרא, אנחנו שבעי רצון ממך והחלטנו להקפיץ אותך דרגה מ-א' ל-ג''. הייתי המאושר באדם. כרמלה ואני מיד הלכנו לחגוג במסעדה כמו שאהבנו לעשות. אחרי שבוע ימים שוב נקראתי לחדר המנהל. הפעם כבר הרגשתי כמעט חבר שלו, הרי אני בדרגה ג', והוא אמר לי: 'האם לא אמרתי לך שאקפיץ אותך בדרגה'? 'ודאי', עניתי באושר. ואז הוא אמר לי שיש בעיה. ועד העובדים מתנגד למהלך, ואם הוא יקפיץ אותי הוא יצטרך להעלות בדרגה רשימה של אנשים. הייתי אז חוצפן ואמרתי לו: 'אם כך, אני מגיש את התפטרותי'.
"הוא התפלא, והסברתי לו שחברה שמנוהלת על ידי הוועד היא לא מקום שבו אני רוצה לעבוד, ועזבתי את החברה. חברים לא הבינו איך עזבתי את מקום העבודה החלומי הזה. בדיעבד, זו הייתה החלטה ששינתה את דרך החיים שלי, כי אחרי כן החלטתי שאני רוצה להיות עצמאי והקמתי חברת ייעוץ לניהול. הייתי בסך הכול אפרוח קטן, אבל עבדו אצלי כבר חמישה-שישה אנשים. מצאתי את עצמי מייעץ לחברות כמו אגד, ביטוח לאומי וגם אסיא, וכך הגעתי למעשה לעבוד באסיא. ללא התמיכה של אשתי לא היו לי את הכוחות להתפטר מחברת החשמל או מאסיא".
- אתה וקירש מחזיקים יחדיו בכ-20% ממניות החברה. הכרזת שהמניה יקרה מדי, מכרת מניות, וכך עשית את מרבית הכסף שלך.
"זה נכון שבמימושי המניות של מגל עשיתי סכום גבוה בהרבה ממה שעשיתי קודם לכן. באותה העת, ב-2004, מגל עלתה בצורה לא מתקבלת על הדעת, ולא מכרנו את המניות שלנו במסתור. היינו גלויים ואמרנו בדיוק את מה שחשבנו. חברים טובים שלי הזהירו אותי שעל אמירות כאלה אפשר אולי לתבוע אותי, אבל ידעתי שאי אפשר לתבוע על אמירת אמת. בדיעבד, אני חושב שזה דווקא תרם לאמינות שלי. אמרתי מה שחשבתי ופעלתי כך".
- היו לך ציפיות שמגל תצליח יותר? בכל זאת, המכירות ברבעון הראשון היו 13.5 מיליון דולר והרווח היה 150 אלף דולר.
"לא, דווקא היו לנו ציפיות נמוכות יותר. מגל עובדת בנישה קטנה מאוד והיא הגיעה במסגרתה להישגים מדהימים. כל ארבע-חמש שנים אנחנו מכפילים את מחזור המכירות שלנו, ואנחנו מתכוונים להמשיך בכך בעתיד".
- מה אתה רואה כהצלחה הגדולה ביותר שלך?
"היו לי לא מעט הצלחות בחיים אבל ההצלחה המשפחתית שלנו, של כרמלה ושלי, היא מדהימה, וגם ההצלחה עם החברים. המשפחה כולה גרה ברמת השרון במרחק של חמש דקות נסיעה לכל היותר. בכל יום שישי בערב ושבת בצהריים אנחנו מתאספים לארוחה. ביום שישי לרוב הארוחה היא אצל אחד מהילדים ובשבת אצלי. מעבר לכך, אנחנו נוסעים אחת לשנה לטיול משפחתי בעולם. כולם באים, כולל הנכדים הגדולים יותר - אלה שלא בצבא. לרוב, אנחנו שוכרים בית גדול באיזה חור וחיים כמו שבט גדול. בשבועות, למשל, היינו באי היווני לסבוס. בעבר היינו באיים הקנריים, בדרום צרפת, בטוסקנה ובנסיעות סקי".
- אתה משלם?
"ברור, לא?"
מי מכין את האוכל כשהילדים באים אליך בשבת?
"אני. זה תחביב גדול שלי לבשל, ואני מטפח אותו ב-20 השנים האחרונות. לא למדתי את זה באופן רשמי אלא פשוט מזה שאכלתי. כרמלה ואני אהבנו תמיד לאכול במסעדות טובות. בתקופת הלימודים בטכניון, כשהפרוטה לא ממש הייתה מצויה בכיסנו, היינו חוסכים כדי ללכת פעם בחודש לארוחה במסעדה טובה. היינו מפנקים את עצמנו בארוחה במסעדה צרפתית שהייתה אז ברחוב הירקון בתל אביב, או במסעדות 'צלי אש' ו'אולימפוס' שהיו פופולריות. מאוד אהבנו את זה".
- וחברים?
"מאז שהתאלמנתי החברים התקרבו אליי בצורה מדהימה, והם והמשפחה אלו שתי הרגליים שאני נשען עליהן. כך, כדי שלא אהיה לבדי במוצאי שבת, החברים ייסדו את 'המועדון'. בכל שבת בערב מתייצבים אצלי 15-20 זוגות, אני מכין להם ארוחה קלה ואנחנו מדברים, אוכלים וצוחקים. במועדון הזה יש רק חברים קרובים, שחלקם הולכים איתי מאז הילדות כמו מוזי ורטהיים, ויש אחרים שהם מהתקופה האחרונה. בין היתר חברים ב'מועדון' אלי הורביץ, פרופ' משה מאני, פרופ' מיכאל סלע, מישאל חשין, יעקב פרי ועוד רבים וטובים (אבן עזרא מנה רשימה ארוכה של זוגות ולא שכח אף אחד. אנחנו קיצרנו, ג.פ.). אני איש אופטימי מטבעי, אבל חייבים תמיכה כזו כדי להמשיך".
- איך זה לעבוד עם משפחה? יזהר דקל, החתן שלך, הוא נשיא החברה; בנך אסף הוא מנהל מכירות. מה היתרונות ומה החסרונות?
"מוזר, אבל אף פעם לא הסתכלתי על זה בצורה כזו של יתרונות וחסרונות. אף פעם לא שקלתי האם זה טוב או לא טוב, זה פשוט היה ככה. יזהר התחיל במגל בתור מנהל הכספים. כאשר רכשנו את החברה מהתעשייה האווירית יצא שכל העובדים כמעט היו משם, והיה חשוב לי שלפחות בתחום של הכספים יהיה איש שלי. זה הוכיח את עצמו והוא הצליח יפה מאוד".
- זה עלול להיות גם מתכון לצרות.
"נכון. אני מכיר את התסריטים האלה טוב מאוד, אני רואה אותם אצל חלק מהחברים שלי. אבל נראה לי שהצלחנו לאורך השנים להפריד בצורה מוחלטת בין החיים האישיים לעבודה. גם כשעבדתי באסיא, בצמידות לאלי הורביץ, ידענו להפריד בין חברות לעבודה. זה אפשרי".
- ואם דקל היה נכשל?
"יש לי במגל אחריות מלאה כלפי המשקיעים. אם יזהר לא היה מצליח, הוא לא היה נשאר בתפקידו. לא הייתי עושה לו הנחות כי אני חמיו. הוא עושה עבודה מצוינת, אבל אילו לא - לא היה עוזר לו הקשר המשפחתי. זה לא עסק פרטי".