סרטו של חנן פלד, "מכתבים לאמריקה", הוצג אתמול (יום ב') בפסטיבל ירושלים במסגרת התחרות הרשמית. הסרט מספר את סיפורו האוטוביוגרפי של פלד, שגם כתב את התסריט. ב-1962 חיליק בן העשר גר בתל אביב עם אחיו ושני הוריו ניצולי השואה. מעבר לקושי היומיומי שמציבים החיים לצד הוריו, הדברים מסתבכים כאשר אביו (רמי הויברגר) רואה בעיתון תמונה של היועץ של נשיא ארה"ב ג'ון קנדי, ומאמין כי זהו למעשה בנו המת, יענקל, שנשלח לאושוויץ במהלך השואה.
אפשר להבין למה הסרט הזה נעשה. קרן הקולנוע הישראלית יודעת, שכאשר היא תומכת בסרטים העוסקים בסיפורים אישיים, הסיכוי שהם ייצאו מוצלחים גבוהים יותר. אפילו אם לסרט יהיו בעיות טכניות, התשוקה שהבמאי מביא עימו והחיבור המאוד אישי לחומרים עשויים לייצר סרט כנה ומרגש. אמנם "מכתבים לאמריקה" משאיר רושם שהתסריט של פלד עשוי להיות מרגש ונוגע ללב, ולו רק מקריאה מהדף, אך הביצוע הקולנועי לא מצליח להביא אל המסך את העוצמות הרגשיות של סיפורו האישי.
הסיבות הבולטות הן שהדיאלוגים בסרט ישירים מדי ולא משאירים מקום לסאב-טקסט ולרבדים רגשיים עמוקים ותת-קרקעיים. בנוסף, רמי הויברגר, למרות כישרונו העצום, אינו מתאים מבחינת הליהוק לתפקיד האב. הסרט משלב קטעי פנטזיה של הילד שלא מצליחים להתממש במלוא הפוטנציאל שלהם, ובסך הכול הסרט מרגיש לא אמין, ועם לא מעט סצנות מיותרות שלא תורמות לעיצוב הדמויות או קידום הסיפור.
אמנם הרגעים החלשים ביותר בסרט הם הרגעים הדרמטיים, אך רגעי הקומדיה מוצלחים מאוד. הכתיבה של פלד וכישרונו הקומי של הויברגר מביאים אל המסך סיטואציות מצחיקות שנוצרות מאלמנטים יומיומיים ומצליחות להוסיף אנושיות רבה ליצירה. ובכל זאת, הרושם הכולל הלא מספק והאכזבה שהוא מותיר קשורים לעובדה שסיפור יפה ובעל פוטנציאל רב מתפספס אל מול עינינו.
הסרט, המוקדש להוריו של פלד ולחצי האח שמעולם לא הכיר, יגיע לקולנוע במהלך חודש ספטמבר. *