אני: ילדה טובה. המשפחה והחברים הם חלקת אלוהים הקטנה שלי.
דתילונית: אני. לוקחת את היהדות בקונספט אקטואלי. מתפללת כל בוקר, קוראת פרשת השבוע בשבת. חברים שבאים אליי בשבת מעשנים, אני מתנשקת עם בנים, מקללת וקוראת רם אורן.
חו"ל: אני אוכל רק כשר, לא אסע בשבת ואעשה קידוש, אבל אראה טלוויזיה.
מפד"ל: ב-1996 עשיתי למפלגה את הקמפיין. זבולון המר ז"ל היה בעיניי מנהיג ראוי, שהאמין בפשרות.
ציונות דתית: יש לי עם הציבור שלה משבר גדול מאז ההתנתקות. יש דמוקרטיה והלכה, והן לא יכולות לבוא אחת על-חשבון השנייה. אם יש התנגשות, חד-משמעית הדמוקרטיה לוקחת.
משפחה: אני לא נשואה, ואין לי עדיין ילדים. אנחנו שמונה ילדים, 35 נכדים ו-18 נינים. האחיין הגדול שלי צעיר ממני בארבע שנים. כשאחותי נוסעת לחו"ל לשבוע, אני אמא לחמישה.
אמא ז"ל: ניצה. איבדנו אותה כשהייתי בת 18, אחרי מחלה. זה אחד האירועים הכי משמעותיים בחיי. כשהייתי במסיבה ברדיו דרום ועליתי לברך, היה לי "זץ" של החמצה שהיא לא שם.
אבא: אחד האנשים הכי מרתקים שפגשתי.
כדורסל: שיחקתי בנבחרת בית-הספר. הגשימו לי חלום במסגרת התוכנית "זהו זה" לשחק עם מכבי תל-אביב, וארל וויליאמס הרים אותי להטבעה. אני עדיין משחקת, פעם בשבוע, עם האחיינים שלי.
אשקלון: ילדות. עשיתי בעיר שירות לאומי והדרכתי 150 מדצ"ים, אחד מהם היה גלעד ארדן. כבר אז הוא בלט.
בר-אילן: בית. גרתי במעונות, ולמדתי מדעי המדינה וחינוך לא פורמלי. כשהגעתי לאוניברסיטה אמרתי שאני לא רוצה להיות מעורבת, ובסופו של דבר מצאתי את עצמי פעילה באגודת הסטודנטים.
אריאל שרון: עזבתי את הלימודים כשהציעו לי להיות עוזרת דובר משרד השיכון תחתיו כשר. הוא מבין תקשורת מצוין, ושעיה סגל, שהיה בזמנו יועץ חיצוני, היה חונך לא רע. העבודה הראשונה שלי כדוברת הייתה באגודה למען החייל.
הוראה: אחרי שלוש שנים בתחום היו לי תובנות, והתחלתי ללמד דוברות בבר-אילן. יש לי משנה סדורה ויותר מ-60 דוברים עובדים לפי המודל שלי. אני מקווה להוציא אותו בספר.
קריירה חלופית: לנהל בית-ספר בדימונה. אני נוסעת ללמד במכללת עמק יזרעאל, ואין לך מושג איזה אנרגיות זה נותן לי.
רגולטור: אני לא נמצאת במקום של כוחניות ואני לא עורכת ראשית, אבל אני בעד רגולציה לא מגמגמת. כשאני אומרת לא, הזכיינים לא מנהלים נגדי קרבות.
מלחמה 1: נסענו לסיור בצפון, וכשהגענו לרדיו "כל רגע" ישבנו בחוץ. חיים הכט אמר שלא יהיו קטיושות, ואז הייתה אזעקה ונפילות. ב"רדיו ללא הפסקה" נפלו קטיושות בשידור חי. נסענו לנצרת, וכשנכנסנו - שוב "בום". כשאתה שם, עם הרעש העצום והעשן, זה מאוד מפחיד ונוגע.
מלחמה 2: כרגולטור לא התערבתי בשידור, כי הזכיינים עושים עבודה נהדרת, אלא רק במקומות כמו פתרונות לחירשים ולערבים, שלא קיבלו אינפורמציה.
הפסדים: צריך לעשות אבחנה בין תקופת המלחמה, שמשנה קמפיינים וגורמת נזק כלכלי, לבין השגרה. בתחושה שלי אנחנו רגולטור אחראי.
ויתורים: בחלק של התוכן, הזכיינים חייבים לעמוד בכל ההתחייבויות שלקחו על עצמם, אבל בחלק הכלכלי אפשר יהיה ללכת לקראתם בהורדת אחוזי התמלוגים, כמו הסלולר, הכבלים והלוויין.
ברית המועצות: צריכה להיות שלב בדרך לרשות תקשורת, כשהכבלים והלוויין צריכים להתמזג אלינו ולא להפך.
פרסומאים: בחדרי-חדרים כולם מדברים על העמלות הגבוהות של חברות הפרסום, ואני אומרת לזכיינים שאם הם רוצים הקלות, הם קודם כול צריכים לעשות בדק-בית גם שם.
רחל תורג'מן: חברה טובה. הכרנו ברשות השנייה, היא חברת מועצה. אני מאוד אוהבת אותה.
תפיסת עתיד: אני רוצה להיות עם ילד. זה הכי חשוב.