בית הדין האזורי לעבודה בירושלים חייב את הרבנות הראשית להחזיר את הרבנים משה סלומון ויוסף שרמן, שפוטרו ב-2004 מעבודתם ברבנות לכשרות ארצית. זאת, לאחר שקבע כי "לא הוכח שתפקודם היה לקוי ולפיכך - משלא שוכנעתי כי היתה הצדקה עניינית לפיטורים - מתעורר חשש שמא פוטרו בשל שיקולים זרים ובלי שימוע כדין".
ביה"ד חייב את הרבנות לשלם לכל אחד פיצוי בגובה שכרו המלא, כולל הפרשות סוציאליות, מיום שפוטר ועד להחזרתו לעבודה, ולבטל מינוי רבנים שנכנסו לתפקיד במקומם - הרב שניאור זלמן רווח והרב יוסף מינסקי, שמונה על-ידי הרב הראשי, יונה מצגר.
הרבנות לכשרות ארצית, שהוקמה ב-1998, נועדה לתת תעודות כשרות במקומות שבהם אין רב מקומי מכהן. ב-2001 הסמיכה מועצת הרבנות הראשית את שרמן לחתום על תעודות כשרות שיונפקו על-ידי הרבנות לכשרות ארצית, ומינתה את סלומון למנכ"ל הרבנות לכשרות ארצית.
ב-2004 שלחה חברת י.א., יעוץ טכני וכלכלי, שלטענת המדינה מממנת את הרבנות לכשרות ארצית, מכתבי פיטורים לשרמן וסלומן. הרבנות הראשית טענה כי השניים פוטרו בשל תלונות שהתקבלו נגדם. יום לאחר מכן הודיע הרב הראשי מצגר לרב מינסקי על מינויו כמנכ"ל הרבנות לכשרות ארצית.
סלומון ושרמן טענו, באמצעות עוה"ד ישעיהו אברהם ומשה בן דוד, כי פיטוריהם נעשו שלא כדין, משיקולים זרים וללא שימוע כדין. לדבריהם, טענת הרבנות הראשית שכביכול התקבלו נגדם תלונות, היא אמתלא שהכינו אנשי לשכת הרב מצגר. לטענתם, פיטוריהם נועדו לסלול את מינויים של מינסקי, שהיה כדבריהם עוזרו של מצגר, ורווח. (ע.ב. 2127/04).