שוק ההון המקומי עומד לעבור מהפכה בשנת 2008". במילים לא פחות דרמטיות מאלה בוחרים ערן שחם וערן שליו, ממלא מקום השותף המנהל והמנכ"ל של פירמת רואי החשבון KPMG סומך-חייקין, לתאר את התחושה לקראת המועד הרשמי בו יאומצו תקני החשבונאות הבינלאומיים IFRS על ידי החברות הציבוריות המקומיות.
ה-IFRS (International Financial Reporting Standards) הם תקני החשבונאות המקובלים כיום במרבית השווקים המפותחים בעולם, ובראשם השוק האירופי. בארה"ב החברות הציבוריות אמנם פועלות עדיין תחת תקני ה-GAAP, אך גם שם החל תהליך שנועד להעצים את החפיפה לחוקי ה-IFRS הבינלאומיים.
ישראל, כחלק מהמגמה במדינות רבות, נמצאת בימים אלו בשלב של מעבר בין תקינה מקומית ל-IFRS, מהלך שכבר החל להתבצע וימשיך להתנהל בשלבים עד למועד האימוץ הרשמי של התקן בשנת 2008. לפי שעה הוגדרו לחברות הציבוריות מספר אבני דרך לביצוע המעבר, שהמרכזית שבהן היא הרשות שניתנה לחברות להציג החל מדו"חות הרבעון השני של שנת 2006 - שפורסמו לאחרונה - את השלכות התקנים החדשים על הדו"חות.
החל מהרבעון הראשון של שנת 2008 תהפוך הרשות לחובה, ובדרך מתוכננות מספר אבני דרך נוספות בהצגת הדו"חות הכספיים, על מנת להשלים את המעבר לתקינה החדשה בצורה מדורגת, כדי שהמשקיעים ושאר הגורמים הבוחנים את הדו"חות לא יופתעו בפתאומיות. בין היתר מחויבות החברות להציג בדו"חות הכספיים המסכמים של שנת 2007 את התוצאות על פי התקינה החדשה, כך שההשוואה למספרים שיוצגו בשנת 2008 תהיה בגדר השוואה של "תפוזים לתפוזים ולא תפוזים לתפוחים".
"המעבר מהתקינה החשבונאית הנוכחית לתקני ה-IFRS משול מבחינתי למעבר של מדינת ישראל מהשפה העברית לשפה אחרת. החשבונאות בכלל היא לקחת עסק ולהציג אותו בשפה מסוימת שהיא השפה החשבונאית. אנחנו בעצם הולכים לתהליך של החלפת שפה משפה למקומית לשפה גלובאלית, וכך צריך להתייחס לזה", מסביר ערן שליו.
"אמנם 2008 נראית רחוקה, אבל ההיערכות של החברות הציבוריות לאימוץ התקינה החדשה מתחילה כבר היום, מפני שהן יצטרכו להתחשב בסוגיות של התקינה החדשה כבר בעסקאות שהן מבצעות כיום בהתאם לשורה ארוכה של היבטים שעומדים לעבור שינוי.
"השפה החשבונאית האחידה שהחברות הולכות לעבור אליה היא חלק מתהליך הגלובליזציה שפוקד את השווקים הפיננסיים. אימוץ תקני ה-IFRS ימנע לדוגמא עבודות התאמה בתהליכים כמו הנפקות בחו"ל, ובכלל במגעים מול גופים ולקוחות זרים בעיקר אירופיים, שעשויים להוות בעידן ה-IFRS כתובת נוחה יותר למהלכים של מיזוגים ורכישות. התהליכים הצפויים הללו מוסברים בכך שבעצם אותן חברות אירופיות ידברו מ-2008 'באותה שפה' כמו החברות הישראליות, ולכן התקשורת ביניהן עשויה להיות טובה יותר, על כל המשתמע מכך", מוסיף שליו.
משמרנות לסובייקטיביות
"המהות המרכזית של שינוי התקינה החשבונאית הוא המעבר מהתקינה המקומית שמקדשת את נושא השמרנות לתקני ה-IFRS שנשענים יותר על אמות מידה כלכליות סובייקטיביות", מסביר ערן שחם. "אני מעריך שעם המעבר לתקינה החדשה, אנחנו נראה הרבה יותר אומדנים והערכות מצד החברות הציבוריות כפי שמאפשרת התקינה החדשה. התקנים החדשים מאפשרים הרבה יותר שיקול דעת להנהלות של החברות שיתפסו תפקיד מרכזי יותר ויוכלו להשפיע על הדו"חות הכספיים של החברות. אפשר לומר שתקני ה-IFRS מבוססים יותר על עקרונות ופחות על כללים, בהשוואה לתקינה האמריקנית לדוגמא שמבוססת בעיקר על כללים", הוא מוסיף.
"תקני ה-IFRS מתבססים בהרבה מאוד מקרים על אומדנים והערכות שווי ולכן הם יהיו רלוונטיים יותר לקוראי הדו"חות. זה אמנם מעניק להנהלות יותר דרגות חופש ממה שיש להן היום, אבל זה גם ידרוש מהן להיות עקביות יותר" מציין שליו, ומסביר כי גם רואי החשבון שיעבדו מול ההנהלות יצטרכו להסתגל לסביבת העבודה החדשה ולפקוח עין על אופן הדיווח בהתאם לתקנים.
"אפשר לומר שהשינוי בתקינה צפוי להיות מאוד בולט בתחום הנדל"ן, ויאפשר להנהלות של החברות הרבה יותר דרגות חופש ממה שיש להן כיום. אני באופן כללי מאמין שכל ההנהלות ישתמשו כמו שצריך בפתח לשיקול הדעת שניתן להן, אבל בכל מקרה הניסיון מאימוץ תקני ה-IFRS בעולם מראה שלא מעט חברות חוו שינויים בעיקר בהון העצמי וברווח החשבונאי המדווח", מוסיף שחם.
מה שבעצם אומרים שחם ושליו הוא שכללי החשבונאות החדשים פותחים צוהר ל"יצירתיות חשבונאית" שאולי עוד טרם ראינו כאן, ולא במובן החיובי של המילה. החוזקה הגדולה ביותר של סט הכללים הבינלאומי שיאומץ על ידי החברות הציבוריות בשנתיים הקרובות היא גם החולשה הגדולה שלו. מצד אחד מאפשר סט הכללים לחברות להתאים את המקרים החשבונאיים הספציפיים עימם הם מתמודדים לעקרונות השיטה הבינלאומית. זה יאפשר להן גמישות, זה הגיוני ואמור ליצור קשר ישיר יותר בין "עולם החשבונאות" לעולם "העסקי הריאלי". הדוגמה הטובה ביותר היא שערוך שווי הנדל"ן המניב והתאמתו לשווי ההוגן על פי הכללים החדשים לעומת שמירה על שווי היסטורי על פי הכללים הישנים. אבל - וכאן בא האבל הגדול - הגמישות והחופשיות הן גם החסרונות של השיטה החשבונאית הבינלאומית.
שיטה זו נסמכת לא מעט על הערכות שווי ועל עבודת השמאות. למשל, תקן 40 הקובע כי ניתן לשערך את שווי הנדל"ן המניב לשוויו ההוגן, מחייב הצמדה של הערכת שמאי או הערכת שווי שתתמוך בשווי ההוגן של הנכס. כל דרדק בשוק ההון יודע כי הערכות שווי עלולות להיות מוטות בעשרות אחוזים במקרה שבו משונה שיעור ההיוון. עלייה של אחוז בשיעור ההיוון יכולה להטות את השווי בעשרות מיליוני שקלים לכאן או לכאן.
מעריך השווי או השמאי נשכר על ידי החברה והיא אשר משלמת את שכרו. היא גם זו שתחליט אם לשכור אותו בפעם הבאה שתתבקש לבצע הערכת שווי. מכיוון שתקן 40 מחייב בחינה של שוויו ההוגן של הנכס בכל דיווח כספי, הרי סביר להניח כי תתבצע ההערכה לנכסים כל מחצית שנה או כל שנה. חברות גדולות, משמע הרבה הערכות שווי, משמע מיליוני שקלים בכל שנה למעריכי השווי. האם מעריך השווי יספק הערכת שווי נמוכה לנכס קיים תוך לקיחת סיכון שבשנה הבאה הוא עלול שלא להיקרא אל הדגל ולהפסיד לקוח? יתרה מכך, אם ייצא למעריך השווי שם של קשוח, זה עלול להרתיע חברות אחרות מלהשתמש בשירותיו.
"באירופה זה הצליח", אומרים מיטב המומחים עימם שוחחנו לצורך הכנת הכתבה. השאלה היא האם מה שטוב לאירופים טוב לתרבות העסקית הישראלית שלא אחת מוצאת פתרונות "יצירתיים" במיוחד, שאולי עומדים במגבלות החוק, אך ריחם החריף מורגש למרחוק.
יכולת החברות לנייד רווחים, לפי השיטה החדשה, היא גבוהה לאין שיעור מיכולתן לעשות כן טרם כניסתם לתוקף של החוקים הבינלאומיים, וברור לחלוטין כי חלק מהחברות ינסו לעשות מניפולציות חשבונאיות על המשקיעים עם פרסום הדו"חות על פי השיטה החדשה. הקרקע לביצוע מניפולציות מסוג זה נוחה במיוחד. בשנה וחצי הקרובות צפוי לשרור בלבול רב באימוץ הכללים החדשים הן בקרב החברות והן בקרב המשקיעים. ההון העצמי אינו אותו הון עצמי כפי שהיה טרם אימוץ הכללים, והרווח הנקי גם הוא מושפע מגורמים שקודם לכן לא הובאו בחשבון. הבלבול וחוסר ההבנה העמוקה של הכללים החדשים כמו גם חוסר היכולת להכיל את כל סט הכללים החדשים בזמן קצר יחסית עשויים לשחק לידיהם של מי שישתמשו לרעה בכללים החדשים. חלקם יעשו זאת בתום לב ומתוך חוסר הבנה מעמיקה של הכללים האלו, אבל חלק לא קטן מהם צפוי להשתמש בכללים החדשים כאיצטלה ל"ייפוי המציאות העסקית של החברה". שלא תגידו שלא אמרנו לכם.