בפסטיבל הטלוויזיה השנתי שייערך בשבוע הבא בראש פינה, הוא יבקר כדמות אלמונית. בתעשייה שבה הכסף הגדול מדבר, הוא עוף מזן אחר. מוריס ג'נשוילי, בעל להקת חתונות מרמלה. ג'נשולי הוא היזם, המייסד והמנכ"ל של GTV, ערוץ נישה בתשלום בשפה הגרוזינית, המפיק הפקות מקור ומשודר בשלוש השנים האחרונות ב-YES. בתוך שבועות ספורים יעלה הערוץ גם ב-HOT. לא רבים נתנו לו סיכוי אבל הוא הוכיח, שלא צריך להיות איל מדיה כדי להיות הבעלים של ערוץ טלוויזיה.
רוב ערוצי הכבלים אומנם מוחזקים בידי מפיקים גדולים יחסית, המנהלים מספר ערוצים כל אחד. גב כלכלי ופיזור סיכונים יכול כמובן לסייע, אך הוא אינו ערובה להצלחה ויעידו על כך כישלונותיהם של מספר כרישי תקשורת שנאלצו להסיר ערוצים שבהקמתם השקיעו ממון רב: שלמה בן צבי וערוץ התכלת; ליאורה ניר (בעלת ערוצי ויוה) וערוץ ההיכרויות קליקה.
מנגד, מנסים את כוחם בתעשייה זו יזמים עצמאים קטנים. באמצעות פנייה לנישה מוגדרת ומודל כלכלי נכון, גם הם יכולים להחזיק בערוץ טלוויזיה. שלושה יזמי תוכן כאלה, שבחרו במודלים כלכליים שונים הם: ג'נשוילי, המשדר ערוץ בדמי מנוי חודשיים של 25 שקל ומחלק את הכנסותיו עם הפלטפורמה (YES). טלי מאוטנר ושרית קדם, בעלות ערוץ הנשים "נובה", שבחרו באופציה של שידור בפלטפורמת VOD, המבוססת על תשלום לפי צפייה. יזם נוסף, אודי רן, שהעלה את ערוץ טבע הדברים לפי רישיון מיוחד שקיבל מהמועצה לשידורי כבלים ולווין, ועדיין טרוד במאבק ההישרדות. בשבועות האחרונים קיבל את תמיכתו של ארקדי גאידמק, מה שעשוי להיחשב לגלגל הצלה מבחינתו.
הכל מתוך העדה
הצעת ג'נשוילי להקים ערוץ מקור שמיועד לדוברי גרוזינית נשמע לכמה מראשי התעשייה ב-2001, כרעיון הזוי, מופרך.
" איך הגעת לתחום?
"עליתי לארץ בשנת 1976 ומאז אני 30 שנה בשואוביזנס. הקמתי להקה והופענו באירועים. זכיתי פעמיים במקום ראשון בפסטיבל הזמר הגרוזיני. עד היום אני מופיע, 5-6 הופעות בחודש. אני עושה את זה בשביל הכיף, אבל זו גם קריירה".
" עכשיו יש לך גם את הקריירה בטלוויזיה?
"זה לא מפריע. אנחנו ערוץ צנוע. הרבה אנשים רוצים ללמוד איך הרמנו ערוץ. ישבנו עם כל מיני פרופסורים ובעלי ערוצים, בעלי רקורד גדול. הם אמרו לנו כמה זה יעלה לנו, וכשאנחנו אמרנו באיזה תקציב נעשה את זה - הם התחילו לצחוק".
את הרעיון החל ג'נשוילי לגלגל לפני שש שנים, עם סוסו יוסיבשוילי, לשעבר מנהל התוכניות של הערוץ הממלכתי בגאורגיה. "דיברנו על מיעוט ערוצי התקשורת של העדה, שסגורה בתוך עצמה. בסך הכל היה כאן עיתון אחד בשפה הגרוזינית".
" למה, בעצם, לא להביא לארץ ערוץ גאורגי כפי שהוא, בשלמותו?
"זה היה בוודאי יותר זול. אבל לערוצים שמשדרים בגאורגיה אין זכויות שידור בינלאומיות. כשהם משדרים סרט של וורנר, אין להם זכות לשדר אותו מחוץ לגבולות המדינה. במשך שנתיים בנינו מסגרת לערוץ. גייסנו שני משקיעים, יוצאי העדה וסגרנו הסכמי תוכן בגאורגיה וברוסיה. עשינו בדיקת עלות כללית ובאנו לתבל ולמת"ב, שלא האמינו בערוץ. ב-YES קיבלנו צ'אנס ובאפריל 2003 עלינו כערוץ בתשלום חודשי של 24.90 שקל, והסכם לחלוקת הכנסות בינינו לבין הפלטפורמה. בישראל יש 100 אלף יוצאי גרוזיה, שזה בערך 25 אלף בתי אב. מכיוון שעלינו רק ב-YES, ציפינו ל-10,000 מנויים. הגענו ל-7,000. מתוכם 3,000 עברו בגללנו מ-HOT ל-YES".
עד עליית הערוץ לאוויר, השקיעו היזמים 600 אלף דולר. עד היום הושקעו בו מעל מיליון דולר.
" במושגים של טלוויזיה, זה כסף קטן?
"טלוויזיה זה תענוג יקר, לא בעיה לשפוך כסף. גם בן-צבי (ערוץ תכלת) שפך מיליונים ואחרי שנתיים הבין שזו טעות. צריך להיות צנועים: אנחנו לא ערוץ 9 (הערוץ הישראלי-רוסי בבעלות לבייב). אפשר לקנות מכשיר הקלטה ב-100 אלף שקל ואפשר לרכוש מכשיר ב-30 אלף שקל. הצלם חשוב יותר מהמצלמה. את כל האריזה לערוץ (מעברונים, לוגואים) עיצבנו בעצמנו. יש לנו פתגם שמנחה אותנו, 'תפרוש רגליים לפי גודל המיטה'".
" איך החלטתם על תמחור הערוץ?
"לקחנו בחשבון שעל כל סרט בודד שמזמינים, משלמים 19.90 שקל. אנשים מוכנים להוסיף כמה שקלים ולראות ערוץ בשפתם".
במהלך שיחתנו, נודדות עיניו של ג'נשוילי אל מסך הטלוויזיה. לכמה דקות הוא מרותק למהדורת החדשות המועברת ב-GTV ישירות מן הערוץ הגרוזיני המסחרי והעוסקת בסכסוך העכשווי בין רוסיה לבין גאורגיה.
לצד שלוש מהדורות חדשות ביום וסרטי רכש, הפיק ג'נשוילי עד כה 300 שעות מקור. "יש לנו תוכניות בידור, שעשועון טריוויה בסגנון 'מיליונר', תוכנית ראיונות וקליפים". ג'נשוילי עצמו מנחה את הטברנה המרכזית השנתית של הערוץ, בסילבסטר".
" בינתיים אתם מפסידים כסף?
"נגיע לאיזון ב-20 אלף מנויים. אנחנו עושים צעד גדול עם העלייה לשידור ב-HOT. לפני חודש סיכמנו גם על עלייתנו ב-JUMP TV, פלטפורמה של טלוויזיית אינטרנט (IPTV) בבעלות אמריקנית שמשדרת 200 ערוצים מן העולם. אנחנו הערוץ הישראלי הראשון שישדר שם. יש לנו פוטנציאל של מאות אלפי בתי אב בארה"ב".
בדיוק מה שנשים צריכות
ממקום אחר מגיעות טלי מאוטנר ושרית קדם, מייסדות ערוץ הנשים "נובה" ב-HOT. שתיהן נשות תקשורת מנוסות, אבל "ירוקות" בעניין הקמת ערוץ משל עצמן. הן הכירו על ספסל הלימודים במגמת קולנוע בבית צבי לפני 20 שנה. מאוטנר שימשה במשך תשע שנים מנהלת רכש של "נגה תקשורת" (מפיקת ערוצים 6 ו-8), קדם הפיקה וביימה סרטי תעודה וגם ערכה את "המוסף" בערוץ 8.
שלושה חודשי עבודה בלבד הספיקו להן, ולחברת ההפקות "ברודקאסט" שהצטרפה כשותפה, כדי להעלות את ערוץ "נובה" בפלטפורמת ה-VOD, (שירות וידאו לפי דרישה, שמסופק כרגע רק ללקוחות H,HOT YES מנועה מטעמי רגולציה). 50 אלף כניסות בחודש נרשמו בערוץ בשלושת החודשים הראשונים להפעלתו. זאת, בנוסף להשקעה הנמוכה יחסית - 800 אלף דולר - שנדרשה להקמתו, מביאים את מאוטנר לתחזית אופטימית, הצופה הגעה לנקודת איזון תוך שנה. "אני לא חושבת שערוצים ליניאריים (הערוצים רגילים, בעלי אפיק שידור עצמאי) ייעלמו, אבל צריכת תוכן לפי דרישה היא התפתחות בלתי נמנעת. זה יקרה בכל מקום, עד שנתפוס את הראש ולא נבין איך חיינו קודם, כשפוטים של מנהלי פרוגרמינג שקבעו לנו איך נצפה ומתי. מי שישכיל להתאים את תכניו לטכנולוגיה הזו, יתקע יתד".
נכון לעכשיו, 40% מתכני נובה הם חופשיים, והשאר כרוכים בעלות של 10-20 שקל. ההכנסות מתחלקות בין הפלטפורמה ליזמיות.
" למה נחוץ ערוץ נשים, יש כבר את "החיים הטובים" ואת ערוץ ויוה?
"ערוץ נשים ב-VOD זה כמו מכסה לסיר. המשאב הכי חסר בחייה של אישה זה זמן. האישה שמתמרנת בין המשפחה, לעבודה, לקריירה ולעצמה, וה-VOD מסייע לה לצפות בלב שקט אחרי שמילאה מטלות אחרות".
השידור ב-VOD מגלם יתרונות גדולים גם למשדר, מסבירה מאוטנר, מכל בחינה שהיא. "זו פלטפורמה הרבה יותר קלה לתפעול. כשאתה מתרגל אליה, השידור הליניארי נראה מסורבל ומיושן. הוא דורש הכנה של הרבה יותר שעות שידור, עבודת פרוגרמינג, פלייליסט (שיבוץ התוכניות יום-יום לשידור) ואופרציה מורכבת. העלאתו של ערוץ ליניארי לאוויר כרוכה על-פי רוב בהשקעה של 3 מיליון דולר. ב-VOD כל זה לא נדרש, אתה חוסך בעלויות ובכוח אדם, והחזר ההשקעה הרבה יותר מהיר".
יתרונות נוספים שמונה מאוטנר: "ההתנהלות בערוץ VOD היא דינמית. אתה מקבל פידבק על בסיס קבוע ויכול לשנות ולהתאים את עצמך בפרקי זמן קצרים. ה-VOD מאפשר להביא אל המסך תכנים חדשים, שלא יחזיקו ערוץ ליניארי. למשל, קורס לניהול כספים, קורס לבישול, ליין או חבילות אימון כושר חודשיות, בשיתוף הולמס פלייס. מבחינת הגופים שמשתפים איתנו פעולה מדובר במצב אידיאלי - כי התוכן זמין כל הזמן על המסך. יתרון נוסף הוא היכולת לשדר תכנים פרובוקטיביים שלא יתקבלו בערוצים הרגילים".
" אז מה, עולם ה-VOD משיק לאינטרנט?
"כולם יודעים שבסופו של דבר המסכים יתלכדו, ולכן אנחנו כבר יוצרים תשתית של תכנים לפי דרישה, שיכולים לבוא לידי ביטוי בכל הפלטפורמות. היום אנחנו בטלוויזיה, אבל שיתופי הפעולה עם האינטרנט והסלולר כבר בדרך. אנחנו בעיצומה של מהפכה טכנולוגית, וחייבים להיות עם יד על הדופק, לעגן בחוזים את כל הזכויות העתידיות בתוכן, ולהקדים את העומד לבוא".
בניגוד לדעת הפלטפורמות
כששואלים את ראשי HOT על ערוץ "טבע הדברים", הם עונים שאף אחד לא מבין כיצד מתקיים הערוץ ומוסיפים בלגלוג שמדובר ב"אחד הסודות השמורים בתעשייה". טבע הדברים, בשונה מהערוצים הקודמים, משדר שלא על דעתן של הפלטפורמות, אלא על-פי רישיון מיוחד מן הרגולטור - המועצה לשידורי כבלים ולווין (ראו מסגרת). בעלי הערוץ, אודי רן, שכנע את המועצה כי הערוץ שלו נחוץ בנוף השידורים המקומי, אף שמנהלי HOT ו-YES הסתייגו ממנו.
היזם התקשה ללא תמיכת הפלטפורמות, ונקלע לחובות של 10 מיליון שקל, כמעט מיד עם תחילת פעילותו לפני כשנתיים. אף שהוספד לא אחת, הוא מחזיק מעמד ואף שיפר את תזרים המזומנים שלו באמצעות רצועת השידור החדשה של בית"ר ירושלים.
רן, אדריכל במקצועו, שייסד את המגזין טבע הדברים ב-1993, האמין שיוכל לקבל כסף מן הכבלים על שידור הערוץ, כפי שמקבלים עבור שידוריהם ערוץ 8, ונשיונל ג'יאוגרפיק. אבל הכבלים לא התלהבו מתוכניותיו. רן קיבל רישיון מהמועצה, גייס מיליון דולר מאודי רקנאטי (לפני שזה נכנס לשותפות בזכיינית ערוץ 2 רשת) ובאפריל 2004 החל לשדר, כערוץ למנויים, בתשלום חודשי של 14 שקל. לא עברו חמישה חודשים והכל התפוצץ לו בפרצוף. רן ציפה ל-100 אלף מתחברים וקיבל בקושי 10,000.
" אולי פשוט לא הבנת טלוויזיה?
"בסקרים המוקדמים שערכנו, 90% אמרו שירכשו ערוץ טלוויזיה כמו שלנו, שכולו הפקות מקור. התברר עוד שמעל 500 אלף איש היו מנויים פעם למגזין שלי, או למסע אחר, או לנשיונל ג'יאוגרפיק. אלא ש-HOT ו-YES לא הכניסו אותנו לשום חבילה ולא חיברו מנויים דרך המוקד שלהם. לא קיבלנו תמיכה פרסומית ולא היה לנו מספיק הון לעשות את זה לבד. כעבור חמישה חודשים הוצאנו 12 מיליון שקל".
החלום של ערוץ שחי ממנויים נגוז. HOT פתחה את הערוץ לכולם, וויתרה לתקופה מוגבלת על גביית "דמי מעבר" מרן (שהיו אמורים להחליף את הכנסותיה מנתח דמי המנוי של הערוץ). YES לא הסכימה לסידור דומה, והערוץ הוסר משידוריה.
בשנה וחצי האחרונות חי הערוץ ממכירת תכנים לערוצי טלוויזיה בארץ (2, 10 וערוץ הספורט) ובחו"ל ומתוכן שיווקי. בינתיים, זה עבר ללא קנסות. "כשמצלמים מסע ג'יפים, אני יכול לנסוע בכל ג'יפ, ואני יכול לנסוע בלנדרובר. אז אני מרים טלפון לחברה ואומר, חבר'ה, הולכים לעשות טיול".
רצועת השידור היומית שמפיקה בית"ר ירושלים מכניסה לערוץ חסויות והיא אמורה לשלם גם על השידורים, אם כי לטענתו עוד לא עשתה כן.
" זה מספיק כדי לקיים ערוץ?
"הערוץ מכניס כ-3 מיליון שקל בשנה ועדיין לא מחזיק את עצמו. הוא נתמך על-ידי המגזין המודפס, לו כ-60 אלף מנויים. אבל מצבי טוב משהיה לפני שנה והתחלתי להחזיר חובות. אם יצטרף משקיע, נעלה על דרך המלך מהר יותר". "