תחזית האוצר ל-2007 מדברת על צמיחה של 3.8%. זה אומר צמיחה לנפש של 2.2%. זו אינה הצמיחה המיוחלת. זו אינה הצמיחה שתשנה את פני החברה הישראלית. בכדי לייצר תנאים טובים לצמיחה יש צורך במדיניות מקרו-כלכלית כוללת שתתמוך בצמיחת המגזר העסקי ותעלה את החוסן הכלכלי והחברתי של המשק.
אני מברך על הפחתת נטל המס, שמירה על יעד הגירעון, הפחתת ההוצאה הציבורית והפחתת משקל החוב הציבורי בתוצר, כפי שמשתקפים במדיניות האוצר. עם זאת, לדאבוני, עדיין לא הצלחנו למקסם את צמיחת המשק. התוצר לנפש בישראל עומד על כ-19,700 דולר - מקום 23 בהשוואה למדינות ה-OECD.
על-מנת להציב את ישראל במקום אחד עם המדינות המפותחות, נדרשות כמה שנות צמיחה בשיעור גבוה בהרבה. לכן, המדינה חייבת להפעיל מדיניות אקטיבית המגובה במספר מהלכים עיקריים, שעם מעט השקעה יכולים ליצור למשק תועלת גבוהה, וביניהם קידום הייצוא, השקעה הולמת בחינוך, משיכת משקיעים והשקעה במו"פ. אלו אינם נמצאים בתוכנית הכלכלית ל-2007 וחבל שכך.
החדשנות התעשייתית, הפיתוח והיזמות, עליהם תתבסס התעשייה בעשור הקרוב, לא יוכלו לקבל ביטוי ללא כניסתם של משקיעים ארצה. והנה נתון שיסבר את האוזן: בהונגריה, בשבדיה, בפולין ובספרד שיעור המענקים להשקעות בהון קבוע הוא עד 50% מהיקף ההשקעה. באיטליה ובאירלנד - עד 40% מהיקף ההשקעה בהתאם לאזור הפיתוח, ובצרפת - עד 33% מההשקעה. בישראל, לעומת זאת, הולך תקציב מענקי ההשקעות ומתכווץ עד לרמה חסרת משמעות לחלוטין. זו מגמה מסוכנת המובילה אותנו לעמדת נחיתות!
על-מנת שמסלול המענקים יהיה אפקטיבי, יש להגדיל את התקציב באופן משמעותי, הרבה מעבר ל-213 מיליון השקלים המתוכננים ל-2007 (שמתוכם 50 מיליון שקל מיועדים לצפון).
במקביל להשקעות בהון על הממשלה להקצות הרבה יותר משאבים להשקעה במו"פ. ב-7 השנים האחרונות חל בתקציב המו"פ קיצוץ דרמטי שהצטבר לכדי 4.5 מיליארד שקל. אז איך מצפים שהתעשייה תתחרה עם סין, עם הודו ועם סינגפור?
לא די במשיכת משקיעים ובהגברת פעילויות הפיתוח והמחקר. אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להתפתחותה של התעשייה הישראלית היה ועודנו כוח האדם האיכותי והמקצועי בתעשייה שהלך והתעצם בקרב כל הענפים.
למרות זאת, במקום להעשיר את כישורי העובדים ולפתח יכולותיהם, אנו עדים, בשנים האחרונות, לשחיקת מעמדו של החינוך הטכנולוגי, תוך צמצום משמעותי במספר התלמידים, זאת בניגוד למגמה במדינות המפותחות. כתוצאה מכך, נוצר במשק הישראלי מחסור חמור בעובדי תעשייה מקצועיים במגוון רחב של מקצועות, זאת אל מול מובטלים רבים שאינם נקלטים בעבודה, בין היתר, בשל העדר מקצוע. "
הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים